האם באמת תעודת בגרות היא מדד להצלחה?
אנחנו בטוחים שאתם זוכרים את זה: החרישה למבחן המתכונת במתמטיקה, הלימודים הקדחתניים לקראת הבגרות בלשון והשינון הסזיפי לילה לפני מועד הבגרות בהיסטוריה. רובנו חרשנו, כולנו רצינו להצליח, אבל האם באמת היה בכוחה של תעודת הבגרות שהשגנו בעמל רב לנבא את ההצלחה העתידית שלנו? השאלה הזאת, אם תהיתם, היא לא שאלה "חדשה". זוהי סוגיה שנדרשים אליה מדי מספר שנים, גם בארץ וגם בעולם, והתשובה, כפי שאתם וודאי מנחשים, אינה חד משמעית – אך בכל זאת ננסה להציג אותה כאן לפניכם. לימודים ללא בגרות: כל מה שכדאי לדעת לפני שמקבלים החלטה האם לוותר על התעודה או להתמיד בלימודים.
איך הכל התחיל?
אי שם בשנת 1906, בעיר יפו, הוקמה "הגימנסיה העברית" – בית ספר לחינוך על יסודי. כצפוי מהתקופה ההיסטורית הסוערת, מספר התלמידים שהיו מסוגלים להרשות לעצמם ללמוד בתיכון היה מועט מאוד, אך הרציונל עבד כך: החל מכיתה ט', תכוון מערכת הלימוד להכנה לקראת בחינות הגמר (לימים יקראו בחינות הגמר בשם הפופולרי בחינות בגרות) בשתי מגמות שונות: ספרותית וריאלית.
בתי הספר התיכוניים השונים אימצו תוכניות לימוד מעט שונות ובהתאמה גם הבחינות השתנו, אך בהמשך הצליחו לגבש מערך קבוע – מסגרת לימודים קבועה, בחינות זהות ולימודים העוסקים בנושאים דומים בכל מוסדות החינוך העל תיכוניים.
תלמיד שהשלים את המבחנים בהצלחה קיבל תעודת גמר, והרציונל שעמד בבסיס ההחלטה לגשת לבחינות גמר נשען על ההנחה שאם יעמדו התלמידים בפני הצורך להיבחן ברמה הארצית, הדבר יפתור בעיות משמעת ויגרום להם להתאמץ ככל שיוכלו להצליח. המשמעות לגמרי ברורה – בחינות הגמר, משחר "חייהן", היו כלי להחדרת מוטיבציה ושימשו בהמשך ככלי מיון חשוב לקראת השלב הבא בחיי התלמיד: לימודים גבוהים.
יצאנו לבחון: האם תעודת הבגרות מממשת את הבטחתה?
בחזרה למאה ה-21. בחינת הגמר הפכה לבחינת בגרות, ברחבי הארץ יש אינספור מוסדות לימוד תיכוניים המגישים לבגרות והדרישה להשלים תעודה "טובה" הפכה למובנת מאליה. כיום בחינת הבגרות משמשת לא רק ככלי להערכה, אלא דרכה, כך מניחים במערכת החינוך, רוכש התלמיד ידע נדרש בתחומים מגוונים, מגיע מוכן ללימודים האקדמיים וגם רוכש כלים לימודים חשובים ש"נקודת השיא" שלהם היא לא רק תעודת הבגרות, אלא ממש כלים לחיים. בואו ונבדוק האם אכן הרציונל הזה מתממש בפועל.
- רכישת ידע
עם יד על הלב: האם אתם זוכרים מה למדתם בבגרות בהיסטוריה? או מסוגלים לשלוף מהשרוול את האופן שבו פותרים משוואה בשני נעלמים? אם אתם מצליחים, אתם ממש יחידי סגולה! עבור רוב התלמידים, כך על פי סקרים, מבחני הבגרות אכן מיועדים לרכישת ידע, אך בפועל הידע הזה פורח מזיכרונם ביום שלאחר הבגרות. תלמידים מדווחים על מערכת סזיפית מאוד, אינה יצירתית וכזו שמעודדת מתח, לחץ ותחרותיות (לנקודה הזו נגיע מיד בהרחבה), ולא כזו שיש בה ולו מעט חדוות למידה.
- תחרותיות? כן. בגרות? לא ממש
כשיש הישגים, עמידה בתנאי סף שונים ורצון להיות הכי טוב – גם בעיני עצמך אך גם בעיני החברים לכיתה – וודאי שהדבר גורם לתחרותיות. תחרותיות יכולה להיות בריאה, אך כשגם התלמידים לחוצים וגם המערכת נתונה ללחץ לא הגיוני – העניינים מסתבכים. מוסדות התיכון השונים מתחרים זה בזה על "אצולת" הציונים וכל אחד מהם רוצה להיות הכי טוב, הכי מצליח ולהציג את ההישגים הטובים ביותר. התחרותיות הזו מתנקמת לא רק במערכת עצמה, אלא גם בתלמידים שכעת נדרשים (וגם מדווחים על תחושות כאלה) לעמוד בהצלחה בבחינות הבגרות, ולא משנה אם לא ירכשו ידע אמיתי בדרך או שתהליך הלימודים כולו, הקודם למועד הבגרות, לא יתנהל כהלכה. משרד החינוך קובע רף, מנהלי התיכון עושים הכל כדי לעמוד ברף הזה ולעקוף את התיכונים האחרים בסביבה – ולבסוף התלמידים עלולים להיפגע מכך.
- הצלחה בלימודים האקדמיים
בסופו של דבר, תעודת הבגרות נועדה לפתוח עבור הסטודנטים יותר אפשרויות בעתיד – אקדמיות ותעסוקתיות. אם בעבר היה די בתעודת בגרות כדי להעיד על האדם שהוא "כשיר" לעבודה בעולם הגדול, הרי שהיום זוהי מקפצה ראשונית בלבד, אחריה ממתינות לתלמיד משוכות נוספות, כמו בחינת הפסיכומטרי, הקבלה למוסד האקדמי ובתום הלימודים – גם מציאת עבודה התואמת את הכישורים והידע שנרכש באקדמיה.
תעודת בגרות רחוקה מלהיות דרישת סף מינימלית עבור מקומות עבודה, בוודאי לא במקומות עבודה נחשקים.
לצד הנתון הזה, כדאי להזכיר גם את המחקר שפרסם המרכז הארצי לבחינות והערכה בשנת 2014. על אף שמדובר באג'נדה מוטה במקצת, שכן וודאי שגוף כזה יעודד צעירים לגשת לבחינת הפסיכומטרי, התוצאות מדברות בעד עצמן: הדרך הטובה ביותר לנבא הצלחה בלימודים האקדמיים היא לבחון את התוצאות המשוקללות של תעודת הבגרות והפסיכומטרי, יחד. אך האם יש קשר בין תעודת הבגרות למבחן הפסיכומטרי? לא ממש. תהליך הלמידה שונה, תהליך החשיבה אינו דומה כלל והמיומנויות הנדרשות מסטודנט לעתיד ומתלמיד תיכון לא עומדות בהלימה זו לזו.
ומה אומרת על כך הממשלה?
בשנת הלימודים תשע"ב התעוררה ביקורת רחבה על תעודות הבגרות, והטענות נגעו בעיקרן לאלו שהצגנו לעיל: התלמידים בלחץ מיותר, הם לא מקבלים יתרון בשוק התעסוקה וגם לא מוכנים טוב יותר לחיים האקדמיים. שר החינוך שכיהן אז, גדעון סער, מינה ועדה לבחינת הסוגייה, שר החינוך שאחריו, שי פירון, נדרש לממצאיה, אך מאז לא השתנה דבר. המלצות הוועדה, אגב, היו לצמצם את תעודת הבגרות ל-4-6 מקצועות בלבד ולהפוך את יתר המקצועות למבחנים פנימיים בלבד.
מה קורה מעבר לים?
אם נשווה את דרישות בחינות הבגרות בישראל לאלו שמעבר לים, הדבר לא יחמיא לישראל. באנגליה, למשל, ניגשים לבחינות בגרות רק ב-7-8 מקצועות, בבלגיה יש בחינת חובה אחת במקצוע החיבור (כן, כן), אותה מעריכה ועדה פדגוגית ובגרמניה משלבים בין הערכות פנים בית ספריות לאורך זמן ומשקללים אותן עם הערכה חיצונית אחת. אז אולי גם אצלינו הגיע הזמן לשינוי משמעותי? אנחנו בכל אופן לא מחכים עד שהממשלה תחליט, ומתוך אמונה בכישרונות של כל תלמיד אנחנו מציעים לימודים ללא בגרות, רק תבואו.