הנזקים הנפשיים שהספורטאים סובלים מהם

הזמן הרב, האנרגיה העצומה והמאמץ האדיר שספורטאים נדרשים להשקיע כדי להצליח במקצוע שלהם, כנראה מגיע עם אחוזי הצלחה לא מבוטלים, אך גם גובה מחיר כבד. מאוד. השגרה האינטנסיבית המטורפת בה הם נתונים לא משפיעה רק על הפן הפיזי של חייהם ושולחת אותם לבצע אינספור פעילויות החלמה או זהירות מפני שחיקה של הגוף, אלא גם גובה מחיר נפשי לא מבוטל. ואם לגוף יש פיזיותרפיה ושלל מומחי ספורט מגוונים, הרי שהכתובת העיקרית של הספורטאי לריפוי הלב והנפש הוא הפסיכולוג. תואר ראשון בפסיכולוגיה יזמן אתכם גם עם סוגיות הנוגעות לעולם האינטנסיבי הזה, אך רגע לפני שזה קורה (או תוך כדי), בואו לקבל הצצה לנזקים הנפשיים שספורטאים בארץ ובעולם סובלים מהם – ודרכי התמודדות.  

הפרעות חרדה

הפרעות חרדה הן בין הבעיות הפסיכיאטריות השכיחות ביותר בקרב ספורטאים – והתבוננות קלה בסוגיות עמן הם נדרשים להתמודד מסבירה מדוע רבים מהם סובלים מחרדת ביצועים, הפרעת פאניקה ופוביה לאחר פציעה, הנוטים להיות קשורים בקשר הדוק לעולם הספורטיבי

ספורטאים רבים יכולים לחוות חרדה הקשורה לבעיה רפואית או כזו שנגרמת בעקבות בעיה רפואית, כמו גם שימוש בחומרים שונים. לרוב המופיעים הפיזיים והתסמינים הפסיכולוגיים יהיו דאגה, אובססיה ושימוש במונחים המבטאים לחץ, סטרס וחוסר סיפוק תמידי.

חרדת ביצועים קשורה לציפייה שיש לספורטאי מהאקט הספורטיבי, הבאה לידי ביטוי בהתקפי פאניקה עם תסמינים גופניים מובהקים – קוצר נשימה, פעימות לב מוגברות, רעד והזעה מרובה. פוביות עשויות להתקשר לפציעה (על אף שלא התרחשה עדיין), זמן ההתאוששות והאופן שבו הספורטאי יחזור לשחק.

הפרעות במצב הרוח

הפרעות במצב הרוח כוללות הפרעה דיכאונית חמורה (דיכאון קליני), הפרעה דו קוטבית, דיכאון הנגרם על ידי חומרים שונים (דוגמת אלכוהול) והפרעת מצב רוח משנית לבעיה רפואית (למשל הפרעה בבלוטת התריס). דיכאון הוא אחת המחלות הנפוצות ביותר בעולם המערבי, ועל פי מחקרים 15%-20% מהאוכלוסייה יסבלו מאירוע של דיכאון, לפחות אחד, במהלך חייהם – לכן ניתן להבין מדוע זוהי אחת הסוגיות הנפוצות ביותר לטיפול בקרב פסיכולוגים המתמחים בספורט.

הגיל הממוצע להופעת דיכאון הוא גיל 22, אך הוא יורד בהתמדה. טווחי הגילאים הללו הם גם הגילאים בהם מתרכזת הקריירה של ספורטאים בארץ ובעולם. לרוב, הסימפטומים יכללו מצב רוח ירוד, אובדן עניין, שינה, הפרעות אנרגטיות, שינויים במשקל, פגיעה בריכוז ואובדן תיאבון. חרדה היא אחד הסימפטומים הנפוצים לדיכאון, כמו גם סף תסכול נמוך, בידוד מחברי הקבוצה וחוסר הנאה מפעילויות יום יומיות – כל אלו מהווים הפרעות חמורות בכל גיל ולכל סוגי האוכלוסייה, אך הם נעשים חמורים עוד יותר כשמדובר בספורטאים.

• הפרעה דו קוטבית – גם הפרעה דו קוטבית עשויה להיות מנת חלקם של ספורטאים. לרוב הפרעה זו תתקשר עם דיכאון כמופע ראשון, זאת לצד מאפיינים נוספים – היסטוריה משפחתית של הפרעות מצב רוח, בעיות שינה כרוניות, עצבנות, ביצועים לא יציבים ומערכות יחסים סוערות ואימפולסיביות.
• הפרעות אישיות – הפרעות אישיות גם הן שכיחות למדי בקרב ספורטאים, כשהנפוצות ביותר הן פרפקציוניזם ונרקיסיזם. אנשים הסובלים מהפרעות אישיות חווים קשיים בין אישיים, בעיות שליטה בדחפים, תפיסה שגויה של המציאות ושל מצבים חברתיים.
• הפרעות קשב וריכוז (ADHD) – הפרעה שכיחה מאוד בקרב ספורטאים, במסגרתה סובלים בבעיות מיקוד, ריכוז, למידה, שינוי קשב וקושי ביצירת תשומת לב לאורך זמן. סביר להניח שזהו הקושי הנפוץ ביותר בו נדרשים לטפל פסיכולוגים ומטפלים מתחום הספורט, והתופעה הולכת וגדלה ככל שאנו כחברה נחשפים יותר לרשתות חברתיות ומסכים באופן כללי, כך על פי מחקרים.
• הפרעות אכילה – הפרעות אכילה מופיעות גם אצל גברים וגם אצל נשים ספורטאיות, אך שכיחות יותר בקרב נשים – בעיקר בתחומי ספורט בהם משקל גוף ואחוזי שומן משפיעים על הביצועים הספורטיביים, דוגמת התעמלות אמנותית, שחייה או ריצה למרחקים.
• הפרעה דיסמורפית – פירושה של הפרעה דיסמורפית היא עיסוק אובססיבי בפגם הקשור למראה שאינו קיים. ההפרעה הזו שכיחה יותר בקרב גברים ספורטאים. כך למשל, דיסמורפיה של השרירים כוללת עיסוק לא בריא במסת השריר, בדיקה אובססיבית של המראה ועיסוק קבוע בתזונה. ספורטאים העוסקים בענפי ספורט בהם יש חשיבות גדולה לגודל פיזי רגישים יותר להפרעה.
• הפרעות הסתגלות – הפרעות הסתגלות הן אוסף תגובות רגשיות והתנהגותיות למצב מלחיץ, הנתפס ככזה שהספורטאי לא מסוגל להתמודד איתו ולהסתגל אליו. התגובות הנפוצות ביותר למצבים כאלו יהיו כעס, חרדה, עצב ואשמה. ההתנהגויות הרווחות להפרעה זו תהיה תוקפנות, נדודי שינה, בידוד חברתי, שימוש בחומרים (אלכוהול, סמים), קונפליקטים בזוגיות וביצועים ספורטיביים ירודים.
• הפרעת שימוש בחומרים – כשמדברים על שימוש בחומרים בקרב האוכלוסייה הכללית מתכוונים לרוב לשימוש בסמים ובאלכוהול, אך כשמדברים על ספורטאים, מתכוונים גם אליהם אך גם לחומרים נוספים, שנועדו להמריץ ולשפר את ביצועיהם הספורטיביים (חומרים מעוררים דוגמת אדרל, קפאין, טבק ומשפרי ביצועים שונים). צריכת סמים ואלכוהול שכיחה יותר בקרב גברים ונפוצה יותר בזמני חופשה.
• בעיות שליטה בדחפים – בעיות מסוג זה עשויות לבוא לידי ביטוי בהתנהגות ובביצועים לא יציבים. אדם הסובל מבעיות שליטה בדחפים עשוי להפגין התנהגות תוקפנית, לוחמנית ואף התנהגות מינית מסוכנת.
• מחלות פסיכוסומטיות – או במילים אחרות: מחלות המלוות בכאבים, אך אין להן ראיות רפואיות תומכות. לרוב מחלות מסוג זה יהיה ביטוי לבעיה רגשית, ולכן אנשים הסובלים מכאבים פסיכוסומטיים מצויים בסיכון מוגבר לדיכאון, הפרעת דחק פוסט-טראומטית, נטייה לשימוש בחומרים וקשיי הסתגלות. פגיעה חמורה המובילה לפגיעה תפקודית כרונית (או כאב) בקרב ספורטאים עשויה להתבטא כמצב פסיכוסומטי.

פסיכולוגיה – האתגר

גם אם אתם רק מתחילים תואר ראשון בפסיכולוגיה, אם עולם התוכן הפסיכולוגי של הספורטאים מעניין אתכם – דעו כי נכונה לכם שליחות חשובה מאין כמוה, שכן רוב ההפרעות הפסיכיאטריות בקרב ספורטאים משתפרים ואף נפתרים באמצעות טיפול הולם.