תערוכת סוף שנה של מחלקת צורפות במכון לאמנויות | המכללה האקדמית תל חי

תערוכת סוף שנה של מחלקת צורפות במכון לאמנויות

תערוכת סוף שנה של מחלקת צורפות במכון לאמנויות

"עם אצבע (הגליל) על הדופק".

תערוכה המציגה מבט אל העשייה המרתקת של המחלקה לצורפות במכון לאמנויות.

תוצג בגלריה B.Y5 בתל-אביב.

בין התאריכים 5.8.22 עד 27.8.22 תוצג בגלריה B.Y5 התערוכה "עם אצבע (הגליל) על הדופק" באוצרות של מירב רהט - תערוכה המציעה מבט אל העשייה המרתקת של המחלקה לצורפות במכון לאמנויות תל- חי. אירוע הפתיחה יתקיים ביום שישי 5/8/2022 בשעה 11:00 בבוקר.

בתערוכה מציגים כ-30 סטודנטים שלמדו (ולומדים) במחלקה מנעד רחב של עשייה שנעה מחפצי פולחן לכלים לשימוש אישי, מתכשיטים שיעודם התקשטות לאובייקטים שמותחים את היחסים בין גוף לאובייקט; שואלים שאלות על חומר, על זהות ועל מקום, מעלים סוגיות ביחסים בין יוצר תרבות וסביבה, ומנכיחים את העשייה בשדה הצורפות ככלי ביטוי באמנות העכשווית.

בפרוייקטים של עשייה עמלנית המשלבת כלים מסורתיים ותפיסות חדשות עולים עולמות תוכן המעסיקים את הסטודנטים ביניהן סוגיות דוגמת נופי המקום והחומר המקומי: למשל בעבודות של שיר ציון שאורגת ומרימה מתכות לכדי אובייקטים דמויי פקעות השולחות שורשים אל עומק האדמה ומחוצה לה, או אלעד גוטרמן שמציג נאדות מים ובהמות משא בטכניקות הרמה וניפוח בתבנית - היסטוריות עתיקות של תרבות מקומית במקצב אחר.

סוגיות של זהות אישית ושייכות: למשל ענבל הלוי שמתבוננת אל שבילי הקיבוץ בו היא גדלה, מנהלת דיאלוג רעיוני-צורני עם המרחבים והתפיסות של קיבוץ כמודל התיישבות, ועם אורח חיים סוציאליסטי שהולך והופך זיכרון; או האז'ר ח'אטר, בת מַגְ'דַל שַׁמְס, שמציפה את הדילמה הישראלית-סורית ברמת הגולן בסדרת כלים לשתיית מאטה - מנכיחה מנהג חברתי שמקורו בדרום אמריקה אך הפך חלק מתרבות היומיום של כפרי הדרוזים שבסוריה, בלבנון וברמת הגולן, והופכת את כלי הטקס היומיומי אמצעי להעלאת שאלות אודות תחושת שייכות בירוקרטית, פיזית וריגשית;

גופי עבודה מרשימים ועתירי פרטים בהם נבחנים יחסים בין חומרים גבוהים ונמוכים ובין מיומנויות מסורתיות לחשיבה עכשווית דוגמת פרוייקט של ליטל גולדנברג המבוסס על מחקר חומרי של שקית ניילון פשוטה שהופכת אלמנט פואטי סביבו נולדים ענקים, טבעות וסיכות ברמות שקיפות שונות ובאופני שיבוץ ויישום מגוונים; או פרוייקט של  דניאלה בלאק ששומרת על זיכרונות מודחקים בסדרת מיכלים משוריינים פתיינים-מרחיקים, המגינים על מה שבתוכם ומרחיקים את החוץ.

באמצעות הצבת העבודות יחד, זו לצד זו, מצטיירת תמונת מצב של עשייה מרהיבה שמתרחשת במכון לאמנויות הכי צפוני במדינת ישראל, ומונכח כוחה של מחלקה קטנה ואישית שמחוברת למקום בו היא פועלת ולדמותם של הסטודנטים הלומדים בה.