מדוע אנו מפחדים מווירוס הקורונה ומה ניתן לעשות כדי להפחית את החרדה
פרופ' מולי להד, נשיא מרכז משאבים, ומומחה בעל שם עולמי להתמודדות עם מצבי לחץ וחרדה מהמכללה האקדמית תל-חי, מסביר מדוע אנו מפחדים כל כך מווירוס הקורונה ומה ניתן לעשות כדי להפחית את החרדה:
"נתחיל בשם של הוירוס. משמעות השם כתר או נזר וכמובן שהדבר נובע מהדמיון בין צורת הוירוס ודמיונו לכתר. לכן, המטרה שלנו צריכה להיות להפחית את השליטה של "המלכה קורונה" על חיינו.
מדוע קורונה מפחידה אותנו?
האדם הוא יצור ששונא אי ודאות ועוד יותר מכך חוסר שליטה. אי וודאות וחוסר שליטה מפגישים אותנו עם תחושת חוסר אונים. אך לאמיתו של דבר היצור האנושי מומחה בהתמודדות באי וודאות. אין עוד יצור שלוקח "סיכונים" מול אי הוודאות בחייו כמו היצור האנושי.
אז מה מפחיד כל כך בקורונה
1- אי הנראות של הגורם המפחיד . למרות שקבלנו הסבר על דרך הפצתו עדיין הוא בלתי נראה
2- ההד התקשורתי העצום
3- אסוציאציות היסטוריות עם "מגפות" שחיסלו אוכלוסיות שלמות למשל באירופה
4- ההסגר- שלילת חופש התנועה
5- אי הידיעה מתי ימצא חיסון
6- וכמובן המשמעות שקורונה יכולה לגרום למוות .
מה קורה לנו במצב של איום ואי וודאות?
אירוע בריאותי כמו הקורונה או משבר משבש את תחושת הרציפות שלנו , בבת אחת אנו נפגשים עם אי ודאות ותחושה שאתמול לא מנבא את מחר.
קטיעת הרציפות המציאותית חשיבתית מתבטאות בתחושה שאינני מבין מה קורה? אני חש מבולבל ,שהעולם השתבש שסדרי בראשית התערערו שהשיגרה שלי מופרת .
כשנקטעת הרציפות החברתית אנו חשים בדידות , ניתוק הסגר בבית בשל החשש מקורונה מגביר ניתוק חברתי. החשש שאם יגלו שאני מאותר כמי שעלול להיות עם וירוס קורונה אנשים ימנעו מקשר איתי.
אנשים שמפונים לבית חולים מוצאים את עצמם בסביבה חברתית חדשה ושונה שאינם מכירים את חוקיה , וכמובן מאבדים את תפקידם הם עכשיו "חולים" ולא מנהלים, מזכירות וכד'. מי שנמצא בבידוד ביתי אינו עובד , אינו ממלא תפקידי שיגרה מסוימים.
הרבה פעמים הפגיעה ברציפות התפקיד מתבטאת בחוסר אונים ואי תפקוד.
הרציפות ההיסטורית נקטעת כאשר הפרט מרגיש שהוא "לא מכיר את עצמו" שהוא משתגע , שהרגשות שהוא חש כעת זרים לו הוא לא מכיר עצמו כפוחד, בוכה, עייף, עם מיחושים או כאבים וכו'.
מה ניתן לעשות?
* ראשית נלמד את העובדות ולא ניתן לשמועות ולפרשנויות שאינו מוסמכות לנהל את חיינו. במצבים שכאלו חשוב מאוד להיות קשובים לגורמים רשמיים כמו משרד הבריאות, צוות קופת החולים שלכם. להיעזר במרכז מידע של מד"א ומשרד הבריאות. חשוב לבנות שיגרה גם אם סדר היום הרגיל נקטע. כלומר גם אם אתם "בבידוד בבית" הקפידו על סדר יום. בהתחלה זה נראה מוזר אך אם תתמידו תראו שזה כשלעצמו מארגן. קבעו זמנים לקימה, לארוחות, לפעילות גופנית קלה, לצפיה באינטרנט/מחשב/חדשות ושעת שינה .
* כשמדובר בבית בו ישנם ילדים סדר יום עוזר גם להם אך גם להורים . שבועיים זה זמן ארוך להיות בתוך הבית. ניתן להוסיף בסדר היום זמן למשחקים [מכל סוג שהוא] זמן למשימות סידור וארגון הבית או של כל מיני דברים שכבר מזמן דחיתם אותם. בכל בית יש עודף של דברים שאיננו ממינים או זורקים. הנה הזדמנות גם לכך.
* מצאו זמן למנוחה . מי שיודע לעשות הרפיה זה נפלא, יש המון דוגמאות בYOUTUBE להרפיות כולל נעימות מרגיעות.
* שימרו על קשר עם משפחה וחברים. דרך הסמראטפונים, הרשתות החברתיות, דרך מיילים, וואטסאפ ועוד.
* התארגנו דרך אפליקציות להזמין הביתה מזון, או שירותים אחרים שניתן להזמין באינטרנט עד הבית וכמובן שהשליח ישאירם מחוץ לדלת אם אתם בבידוד. צרו לכם קבוצת SKYPE , ZOOM, FACE TIME או כל קבוצה שאתם רואים את חבריכם /בני המשפחה והכניסו זאת לסדר היום . זיכרו מי שלא בבידוד לא פנוי כל הזמן להיות איתכם בקשר. אל תעלבו , תיזמו.
* חשוב מאוד שננסה לארגן תפקידים בתוך השיגרה הכפויה הזו. אם אינכם בבידוד נסו לשמור על שיגרת תפקוד ואם אתם זקוקים למידע כדי לחוש שליטה. תחמו את הזמן בו אתם נכנסים לעדכונים אחרת זה יפריע לכם להיות עסוקים בתפקידכם. עיסוק /להיות פעיל מאוד מועיל.
* אם אתם בבידוד נסו להגדיר תפקידים. גם לכם המבוגרים וגם לילדים . לילדים עוד יותר חשוב שיש להם תפקיד ואחריות ולו הקטנה ביותר. תפקיד מוציא אותנו מפסיביות לאקטיביות וזו יוצרת תחושת שליטה. לכן ניתן גם להחליט על פעילות ספורט בבית [אם אינכם סובלים מתסמיני המחלה] וניתן גם להמציא תפקידים [כגון הילד או הילדה שמשקה את העציצים פעם ביומיים, מאכילה את בדגים וכו] שתפו את בני הבית בתכנון התפריט ועד כמה שניתן בהכנתו זה ייתן להם תפקיד.
* חשוב להזכיר לעצמנו מה לא השתנה? מה אנו יכולים לציין שלמרות המצב לא משפיע עלי ? האם יש הרגלים שאני עושה בשיגרה שנותנים לי תחושה טובה ואני יכול לעשות אותם. להזכיר לעצמי איך התמודדתי במצבים קודמים, מה עזר לי ואיך ניתן להשתמש בזה ]אולי אם שינויים] כיום. לדאוג לעשות כל יום משהו שאני יכול לעשות במסגרת המגבלות ושעושה לי טוב. להסיח את הדעת באמצעים של סרטים/ קריאה /משחק.
* לאשר לעצמי ולמשפחתי שהמצב יסתיים, שכל מצב גם הקשה ביותר מסתיים בסופו של דבר, וכעת ניתן לתכנן מה הדבר שנרצה לעשות כשהכל יסתיים? משהו כייפי לציון סיום התקופה.
* למי שמתאים להתפלל ,לחבר תפילה או לקרוא בספר תהילים.
* זכרו ככל שנצליח לשמור על חלק מהרציפויות בתפקוד תחושת השליטה שלנו בחיינו תיגבר.
חרדת הקורונה - .פרופ' מולי להד:
במצב של איום ושל פחד אנחנו נוטים למלא את החסר במידע באמצעות שמועות הן יכולות להופיע כאילו מפה לאוזן והן יכולות להופיע דרך הרשתות החברתיות. ברור שברוב המקרים אין כוונה לעורר פאניקה או להפחיד. כותבי ההודעה מרגישים צורך לשתף במידע בלתי בדוק מתוך הרצון להרגיש שליטה במצב, שאין לנו בו שליטה. אשליית המידע נותנת להם תחושת שליטה. אבל הנזק שנגרם כתוצאה ממידע שגוי פוגע בכולנו. קודם כל במי שהשמועה הופצה לגביו אבל אחר כך, גם במעגלים נוספים; לדוגמה אם הפצת שבמקום מסוים עובד מסוים הוכנס לבידוד או נמצא כחולה בוירוס קורונה ,מיד כל המקום הזה סובל תפקודית כלכלית מבלי שבעצם העובדות האלה נבדקו. במצבי חרדה אנחנו נוטים ללכת אחרי שמועות כי אנחנו מחפשים אישור לפחדים שלנו.
המלצות:
* אחריות היא על כל אחד ואחד מאיתנו .בדיוק כמו שאחריות שלנו היא לשטוף ידיים להשמע להוראות משרד הבריאות, ולהימנע מלהגיע למקומות הומי אדם. האחריות שלנו אומרת לנו תעצרו! אל תפיצו שמועות. אם מישהו הוכנס לבידוד זה לא אומר שהוא חולה !! זה אומר שהוא היה באזור שיש חשש שהוא נדבק. אין צורך מייד להפוך אותו למצורע. להפך טלפנו, התעניינו בבן אדם .בררו מדוע הוא בבידוד. בדקו אם אפשר להביא לו משהו שהוא זקוק לו. גם אם לא נינתן להיכנס אליו לדירה. הקורונה לא עוברת דרך דלתות. כלומר ניתן להשאיר את המוצרים או מה שהאדם או המשפחה זקוקה להם, ליד הדלת ולהודיע טלפונית ששם זה נמצא.
* אם בקרב המבודדים יש ילדים. עודדו את ילדיכם,חבריהם, ליצור קשר ברשת החברתית. לשחק איתם משחק אינטראקטיבי ברשת ועוד.
* בואו נזכור. הקורונה תעבור- אבל החברות והקשרים שלנו ישארו. בואו נזכור, גם אחרי הקורונה נרצה לצאת למרכזי הקניות . זו אחריות שלנו שהם לא יתמוטטו בגלל שמועות שירחיקו מהם קונים.
הקורונה היא אירוע חדש ,מפחיד, מאתגר. בואו לא נהפוך אותו לאסון. בואו נגלה אחריות, אכפתיות ורגישות לזולת. זיכרו מחר זה יכול להיות כל אחד מאיתנו.