מריה מונטסורי היתה רופאה ומחנכת באיטליה בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20. היא ערכה תצפיות בילדים שנהנו מסביבת למידה חופשית, וב-1907 הגיעה למסקנה כי גילתה את טבעם האמיתי של ילדים. על בסיס נסיונה ומחקריה גיבשה גישה חינוכית לילדים וללימודי הוראה ויצרה סביבת למידה שנועדה לפעילויות למידה עצמאית עם חומרים המיועדים לכך. שיטת מונטסורי אותה פיתחה נועדה כדי לאפשר לילד להביא לביטוי את אופן קיומו הטבעי בהתאם למסקנות שהעלתה ממחקריה, ולשמר ולתמוך באופן הקיום הזה.
עקרונות השיטה
שיטת מונטסורי משוייכת לזרם האינדיבידואציה בחינוך שבה הילד נמצא במרכז ומטרת החינוך ולימודי הוראה היא ליצור עזרה והגנה להתפתחותו. על הילד להיות כמו שהוא, ולא כזה שהמבוגרים חושבים שהוא צריך להיות, וכך גם יגדל למבוגר מפותח ואחראי, מגשים את עצמו ומאושר. לכן לפי שיטה זו אין לחנך את הילדים ולהכינם לחיים מסוימים, אלא לטפחם כך שאת החברה שבה הם חיים ויחיו הם יעצבו בעצמם.
מריה מונטסורי האמינה שחינוך הילד מתחיל עם לידתו, וכי השנים החשובות בעיצוב אישיותו מבחינה נפשית, גופנית ושכלית הן שש השנים הראשונות לחייו. את שיטת החינוך פיתחה כך שתאפשר לילד להשתמש ביכולותיו ולהתפתח בקצב המתאים לו. לטענתה ילד מלמד את עצמו כי הוא בעל מוח קולט, ומבנה המוח שלו מאפשר קליטת רשמים בלתי מודעת מהסביבה, ללא מאמץ. באופן זה הפעילות בה יבחר תענה תמיד על הצורך הפנימי שלו, ותגרום לו להתלהב מן הלמידה ולשמוח בה. מתוך כך, דוגלת השיטה בכך שילד ילמד מתוך עשייה עצמאית, ורואה בו אוטודידקט. אהבת למידה היא הבסיס לשיטה החינוכית ולימודי הוראה שלה, והיא שואפת לשמר בילד את אהבת הלמידה גם הלאה להמשך חייו.
שלבי התפתחות
השיטה מתייחסת לשלבים התפתחותיים בחיי הילד והאדם שכל אחד מהם מהווה מישור התפתחות וכולל מאפיינים ייחודיים לו המשפיעים על צרכי הילד. השוני בין מישורי ההתפתחות משמעותי ומעבר בין השלבים השונים הוא כמו לידה מחדש, וההיכרות עימם מובילה לחינוך הילד באופן מיטבי. שלב הינקות הוא עד גיל 6, ובו שאיפת הילד לעצמאות פיזית, ולהיות יכול לעשות דברים בעצמו. מ-6 ועד 12 זהו שלב הילדות, בשאיפה לעצמאות מחשבתית ולהיות מסוגל לחשיבה עצמאית. משם ועד לגיל 18 זהו שלב ההתבגרות, עם שאיפה לעצמאות רגשית ולהיות הנער יכול לעמוד על שלו, ועד גיל 24 זהו שלב הבגרות המוקדמת, המאופיין בשאיפה לעצמאות כלכלית ולהיות יכול להשיג ככל האפשר באופן עצמאי.
כל אחד ממישורי התפתחות כולל שני שלבים. בשלב ראשון מתאפיין הילד בעוצמה גבוהה של רגישות להתנסויות הרלוונטיות, ההולכת וגוברת עד לשיא באמצע התקופה, ובשלב השני ישנה הפנמה של אותן מיומנויות שנרכשו בשלב ראשון, כך שעוצמת הרגישות יורדת לקראת המעבר אל המישור ההתפתחותי הבא. כיתות הלימוד בנויות בהתאם לשלבי מישורי ההתפתחות, ולכן כל כיתה מורכבת משלושה גילאים.
בחירה
הכרה בילד כאינדיבידואל באה לידי ביטוי מלא בזכות הבחירה המוענקת לו בשיטת מונטסורי, ומיומנות הבחירה מקבלת דגש מיוחד בלימודי הוראה בשיטה זו. מגיל קטן ילד מאמן עצמו לבחור על ידי בחירת הפעילויות והמשחקים באופן עצמאי של כל ילד. הילד לומד כך להקשיב לרצונו, לצרכיו, למה שמושך ומאתגר אותו, ולומד לבחור מהנעה פנימית.
אביזרי למידה
מונטסורי עצמה פיתחה משחקים ועזרים נוספים שיתאימו לשלבי ההתפתחות וליכולות המתפתחות בילד ולהביא ללימוד ולהבנה. האבזרים שפיתחה מבוססים על פסיכולוגיית האלמנטים שעל פיה החלק הוא קודם לשלם, כך שילד נדרש להתאמן על חלק מהפעולה בתחילה, ורק לאחר מכן יוכל להגיע לפעולה מורכבת ושלמה. בהתאם לכך מבודדים עזרי הלמידה בכל פעם תכונה נלמדת אחת המאפשרת למידה מאתגרת אך קלה, בדרגות שונות של קושי ללא מרווח גדול ביניהן.
תחומי הלמידה בשיטת מונטסורי כוללים חושים, שפה, גאוגרפיה, טבע, מתמטיקה, וכן את תחום החיים השימושיים לתפקוד יומיומי, ואבזרי הלמידה נותנים מענה לכל התחומים הללו. לרוב הם עשויים מעץ, תחושתם נעימה וטבעית, והם מעוצבים באסתטיות.
עיצוב הכתה והחצר כלימודי הוראה
על פי שיטת מונטסורי יש לסדר ולעצב את סביבתו של הילד בהתאם לצרכיו. השיטה רואה בסביבה כלי חינוכי, וכשהיא כוללת אבזרים נכונים ומותאמת לשלבי ההתפתחות- היא מסייעת להתפתחות ילדים, ואלה מזהים את המרכיבים הסביבתיים ואת האפשרויות שהם מזמנים כבר מגיל צעיר.
שיטת מונטסורי מארגנת את סביבת הלמידה לפי לימודי הוראה ותחומי דעת, וכוללת את אבזרי הלימוד השונים בכל תחום, כשהכל בהישג ידו של הילד, ללא מדפים גבוהים מחוץ לתחום השגתו או ארונות סגורים. כל ילד רשאי לבחור בכל זמן נתון את האביזר הלימודי כרצונו, להשתמש ולהחזירו למקום בסיום השימוש. באופן זה יוצרת הסביבה הלימודית חופש פעולה ועצמאות. העניין והאתגר נשמרים על ידי סידור האבזרים ברמת קושי עולה. בהתאם לשיטה החלל אמור להיות מזמין ומאפשר על ידי אזון של צבעים וצורות, חד גוניות היוצרת הרמוניה נעימה, ויצירת אפשרויות של תנועה חופשית, לצד שילוב חלונות להכנסת אור.
תפקיד המורה
תפקיד המורה בהתאם לשיטה זו הוא לתמוך בילד בנקודות בהם הוא צריך עזרה, לזהות את ההזדמנויות והרגישויות שלו בכל מישור התפתחותי בו הוא נמצא, ועל ידי כך לסייע לו לממש את הפוטנציאל שבו.
בהתאם לכך על המורה ועל לימודי הוראה להאמין שהטבע הפנימי של הילדים ינחה אותם להתפתחות מיטבית ושלמה, והמורה בעיקר משמש צופה. עם זאת, למורה יש גם אינטראקציות נסייניות מול הילדים על מנת לפתור עניינים התנהגותיים או להדגים שימוש בכלים של לימוד עצמי המונחים בסביבה הלימודית לצורך שימוש חופשי של הילדים.