מהי תסמונת מינכהאוזן
תחום בריאות הנפש מפגיש אותנו עם אין ספור תופעות מעניינות ומרתקות. אחת מהן היא "תסמונת מינכהאוזן", המשויכת לתחומי ההפרעות הפסיכיאטריות המלאכותיות ונקרת גם "סינדרום ההתמכרות לבתי החולים". הסובלים מתסמונת זו מעמידים פנים כאילו הם חולים, או כאילו הם סובלים מטראומות פסיכולוגיות, כדי לקבל אהדה ותשומת לב.
תסמונת זו קיימת בעיקר בין הגילאים 20-30, באחוזים בודדים בלבד של האוכלוסיה. הסובלים ממנה מודעים לעובדה שהם מושכים אליהם תשומת לב, ומודעים לעובדה שהם מעמידים פנים ומגזימים בחומרת התסמינים הרפואיים, ועושים זאת כדי לזכות לטיפול רפואי או לאשפוז. בניגוד לסובלים מתסמונת מינכהאוזן, בתסמונות אחרות, כמו היפוכונדריה למשל, הסובלים לא מודעים למצבם.
מאיפה זה התחיל?
הברון מינכהאוזן חי במאה ה-18 בדרומה של הנובר שבגרמניה. הוא היה מרבה לספר סיפורי בדיות ופנטזיות על הקריירה הצבאית שמילא והרבה לטייל בעולם, ובהמשך הואשם בתרמית, במעילה ובגניבת כספים. שמו נקשר לסיפורי כזב ולגוזמאות.
בשנת 1951 נטבע הביטוי "תסמונת מינכהאוזן" על מנת לתאר אנשים המדמיינים לעצמם מחלות שונות ומרבים לבקר בבתי חולים שונים.
הסובלים מן המחלה מצויים באופן תמידי תחת השפעת מחלות שונות, ואפשר למצוא אצלם את הסימפטומים הפיזיים ואת התסמינים של המחלה. אלא שהם מגזימים בתיאור הסימפטומים, ולפעמים אפילו פוגעים בעצמם על מנת ליצור את הסימפטומים הללו, כמו הזרקת חומרים רעילים לגופם, נטילת תרופות ללא צורך, הפסקות נשימה והרעבה, ועוד. הם יבקרו לעתים תכופות אצל רופאים ובתי חולים, ואם מיצו את הטיפול הרפואי יעברו לבתי חולים אחרים. התסמינים שלהם הינם בעיקר גופניים-פיזיולוגיים ולא דומים לתסמיני הפרעות נפשיות.
רוב הלוקים במחלה זו הם אנשים הסובלים מחסך רגשי או מהזנחה קשה בתחום הרגשי, והעמדה הרווחת כיום בתחום בריאות הנפש סוברת כי הגורמים לסיכון של חולי בתסמונת מינכהאוזן הינם טראומת ילדות, או לחילופין התבגרות לצד הורים או מבוגרים משמעותיים שלא היו זמינים אליהם מבחינה נפשית או פיזית בשל בעיה נפשית או מחלה.
תסמונת מינכהאוזן מורכבת מאוד מבחינה פסיכאטרית ומבחינה פסיכולוגית, ולמעשה מהווה את הסוג הכי חמור למחלה מדומה, וישנו חוסר וודאות באשר לטיפול בה.
הזמן שעובר מאז הפגיעה ועד לגילוי המחלה משפיע באופן מהותי על יכולת הטיפול בתסמונת.
במקרה של טיפול השלב הראשון יחתור להפחית שימוש הרסני במשאבים רפואיים, ורק לאחר שיושג יכוון המשך הטיפול לתת מענה לבעיות הפסיכולוגיות שיצרו את ההפרעה.
אין תרופות ספציפיות להפרעות, וניתן לשלב טיפול תרופתי בהפרעות נלוות כחרדה ודיכאון, אך טיפול כזה דורש השגחה קפדנית שתמנע מן המטופל שימוש מזיק בתרופות.
תסמונת באמצעות שליח
קיימת וריאציה נוספת של תסמונת מינכהאוזן, שבאה לידי ביטוי בפגיעה של האדם בעל התסמונת באנשים אחרים סביבו, כמו בני זוג, חברים, בני משפחה או ילדים. ברוב המקרים של תסמונת בביטוי כזה, הפגיעה היא כלפי ילד בגיל הגן ממנו קשה יהיה לגבות עדויות, וההורה נחשב מקור אמין לפירוט מצבו הרפואי של ילדו, אך תיתכן גם פגיעה בילדים עד גיל 16. הסובל מן התסמונת פוגע בהם כדי להוכיח את יכולת הטיפול המסור שלו ואת אהבתו אליהם, או כדי לגרום לאשפוז שלהם בבית חולים וכך לזכות בתשומת לב מצד הצוות הרפואי. פגיעה כזו היא למעשה התעללות. הסובל מן התסמונת נראה מסור לקרוביו, אך למעשה הוא זה שמסכן את בריאותם וחייהם במחלות וטיפול רפואי מיותר, ועלול להוביל לפגיעה חמורה או אפילו למוות.
קשה לאבחן את התסמונת הזו, משום שמגיעים לבית החולים אנשים עם תסמינים רפואיים אמיתיים. בנוסף, הפוגע לרוב מתנגד לטיפול פסיכיאטרי, וקשה לדלות ממנו מידע בדבר המניעים שלו ותהליכי החשיבה.
המתעלל לרוב היה קרבן להתעללות בעצמו כשהיה ילד, לעתים היתה לו קודם תסמונת מינכהאוזן כלפי עצמו, כשזייף נתונים רפואיים של עצמו, ולעתים המשפחה בה גדל העניקה אהבה רק בעת חולי.
כשמהלך המחלה הוא ארוך מן הרגיל ונראה לא הגיוני, או כשמופיעים סיבוכים מוזרים, גם לאחר שיפור או תוצאות שליליות של בדיקות, כשההחמרות מתרחשות דווקא לקראת השחרור מבית החולים או דווקא בנוכחות מטפל מסוים, כשקיים נסיון למנוע מן הרופאים קשר עם בני משפחה וחברים- אלה הם סימנים מחשידים להימצאות תסמונת מינכהאוזן באמצעות גורם שלישי, חלקם קיימים גם במופע הרגיל של התסמונת.
הזיהוי של תסמונת כזו נעשה באמצעות שבעה סימנים: ריבוי של בעיות רפואיות במהלך לא רגיל וללא תגובה מתאימה לטיפול, תוצאות בדיקות לא רגילות או לא סבירות, סימפטומים לטווח קצת החולפים כשהמטפל-הפוגע לא נמצא בסביבה, הורה שממשיך להאמין שילדו חולה גם כשהוא מקבל בשורות טובות, הידע הרפואי של המטפל-הפוגע נרחב או שהוא נהנה מאווירת בית חולים, קבלה אדישה של מצב בריאותי קשה, ותמיכה מוגזמת כלפי הרופאים או לחילופין דרישה להתערבות רפואית.
הטיפול בתסמונת במצב כזה צריך להיות במקביל לפוגע ולנפגע, ולאחר שהובהר כי אכן מדובר בהתעללות מעורבים גורמי ברווחה על מנת להרחיק את ההורה מן הילד ולבצע כל מה שנצרך כדי להוציא את הקטין מכלל סכנה, לעתים קרובות נצרכים גם טיפולים פסיכולוגיים.
תואר ראשון בפסיכולוגיה
לימ ודי תואר ראשון בפסיכולוגיה בתל חי חושפי ם את הסטודנטים לעולמה המרתק של נפש האדם, וכוללים גם תופעות מורכבות ולא קלות כמו זו. זהו השלב הראשון בדרך להסמכה כפסיכולוג או ללימודי תחומים טיפוליים ולמגוון תפקידים שבכוחם לקדם את תחום בריאות הנפש.