מהי תסמונת סטוקהולם?

תסמונת סטוקהולם או בשמה הנוסף 'קרבה נפשית בשבי', היא תופעה פסיכולוגית המייצגת סתירה פנימית שבה האדם המוחזק בכפייה ע''י אנשים אחרים, מפתח תחושות של אמפתיה והזדהות עם האידיאולוגיה והמעשים של האנשים המחזיקים בו. התופעה הפסיכולוגית הזו שלכאורה נראית בלתי הגיונית יוצרת מעין 'ברית' חיובית בין התוקף לנתקף כך שהאחרון מפתח רגשות חיובים כלפי התוקפן ואף מתנגד לכל מי שרוצה לעזור לו. אם אתם מתעניינים בתסמונת זו בפרט או בפסיכולוגיה של האדם בכלל ייתכן ותרצו ללמוד תואר ראשון בפסיכולוגיה, להעמיק בסוגי תסמונות שונות, הסיבות אליהם ואפשרויות הטיפול.

מקור השם של התופעה:

מקור השם של התסמונת הוא ממקרה של שוד בנק אלים שהתרחש בשנת 1973 בעיר סטוקהולם שבשבדיה, במקרה זה שודדי הבנק שהו עם ארבעה בני ערובה בתוך חדר כספת קטן למשך כמעט שבוע, ככל שעבר הזמן ובאופן דיי מפתיע התחיל להתפתח קשר רגשי בין השודדים לחטופים שבכספת. ראיונות שהתקיימו עם בני הערובה לאחר שחרורם גילו את התופעה של קורבנות המזדהים עם התוקף ומביעים חשש מהמחלצים שלהם. מצבים אלו ההפוכים ממה שמצופה מקורבנות נחקרו על ידי הפסיכיאטר והקרימינולוג פרופ' נילס באירוקט. בהמשך התקיימו מחקרים נוספים של מקרים אחרים כמו שבויי מלחמה, ילדים שעברו התעללות, נשים מוכות ועוד, אשר הביעו הזדהות עם התוקפים שלהם ואף הצדיקו את מעשיהם.  

מנגנון הגנה במצבי לחץ ופחד קיצוניים:

מהזווית הפסיכולוגית ניתן לנתח את נפש האדם כך שהיא בסיטואציה קשה ובלתי נסבלת עבורה ולכן היא מחפשת את הדרך הטובה ביותר כדי לשרוד ולהיות בסוג של 'שליטה', ה'שליטה' הזאת לכאורה מתורגמת כהזדהות עם התוקף וכך הנפש משכנעת את עצמה שכוונותיו ומעשיו מוצדקות. במקרה כזה ככל שהתקיפה ממושכת יותר, כך גובר הסיכוי להתפתחות התסמונת שכן כאשר ההיכרות בין הצדדים מעמיקה, כך שהקורבן מכיר את כל תכונותיו וצדדיו של התוקף. אנשים הלוקים בתסמונת סטוקהולם חוו טראומה שנוצרה ע''י אחרים, בדרך כלל באירועים של חטיפה, אך לא רק אלא גם במצבים אחרים כמו, התעללות מתמשכת, ניצול או פגיעה. אין ספק כי מדובר על תופעה פסיכולוגית מסקרנת ומפתיעה אשר מייצגת מחשבות שונות מהשכל הישר, אך העמקה בנפש האדם יכולה לגרום לנו להבין את מקורה של תסמונת זו כפי שהיא נלמדת בהרחבה בלימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה, ומי שמתעניין וירצה אף לטפל בתחום זה ימשיך את מסלול הלימודים עד להיותו פסיכולוג שיטפל מקרים כאלו או לעסוק במחקר עם אנשים שחוו תופעה זו.

אז איך זה קורה?

כאמור ההזדהות עם התוקף היא למעשה מנגנון שמופעל על מנת שהקורבן יוכל לשרוד פיזית ונפשית את הסיטואציה הקשה. במקרה כזה הקורבן מבין כי שיתוף פעולה עם התוקף יעלה את הסיכוי שלו לשרוד, אבל איך יוכל לשתף פעולה בסיטואציה כ''כ קשה ומאיימת? התשובה היא  שהנפש מעדיפה להאמין שהתוקף הוא בעל כוונות טובות ומוצדקות ולכן היא מסוגלת להבין את הצד שלו, לשהות איתו ולעבור את הסיטואציה הקשה הזאת. בנוסף לכך הקורבן מבין שאם תהיה פעולת חילוץ הוא עלול להיפגע ע''י המחלצים או ע''י התוקף, לכן פעולה כזו הופכת לאיום ממשי על חייו והוא לא מעוניין בה, מכן שהזדהותו עם התוקף וחיזוק מעשיו אף גדלה.  

מה התסמינים הנפוצים של תסמונת סטוקהולם?

1. רגשות חיובים כלפי התוקף- מבוסס על מחשבה שהתוקף לא יוכל לפגוע בקורבן אם הקורבן יתמוך בו ובמעשיו.
2. רגשות שלילים של הקורבן כלפי מי שמנסה להציל או לתמוך בו- מתוך הבנה כי השחרור או אירוע חילוץ יביא לסכנה ממשית לקורבן.
3. תמיכת הקורבן במעשים והסיבות של התוקף- מתוך מחשבה שהתוקף חווה עוול מצד הסביבה שלו ולכן יש להצדיק את מעשיו ולתמוך בהם.
4. רגשות חיוביים של התוקף כלפי הקורבן- כאשר הוא חש שהקורבן תומך ומבין אותו.
5. התנהגות של הקורבן המסייעת לתוקף להצליח במטרתו ולשמר את המצב הקיים והמוכר.

איך מטפלים בתסמונת סטוקהולם?

אם אתם מתעניינים בנושא והייתם רוצים לראות עצמכם כפסיכולוגים המטפלים בתסמונת סטוקהולם כדאי שתתחילו במסלול תואר ראשון בפסיכולוגיה, שכן לרוב טיפולים בתסמונת כוללים התערבות פסיכיאטרית ופסיכולוגית, במהלכן המטופל לומד להבין כי תחושות ההזדהות עם התוקף נובעת כמנגנונן הגנה הישרדותי וכדי שנפשו תוכל להכיל את הטראומה שעבר מבלי להתפרק ולהתמוטט. יחד עם הבנה של הנפש למקור תחושת ההזדהות, יש חשיבות לתמיכה של הסביבה שכן הקורבן היה במצב של מתח ופחד קיצוניים והוא זקוק לתחושה של יציבות ואהבה. שילוב של תמיכה וטיפול מותאם יכול להפסיק את התסמונת ותסמיניה.

תסמונת סטוקהולם במערכות פוגעניות שונות:

תסמונת סטוקהולם הוגדרה כאמור לאחר המקרה של שוד הבנק ובני הערובה וכן לאחר מקרים נוספים של חטופים שהביעו הזדהות ואמפתיה כלפי החוטפים שלהם, אך התסמונת יכולה להיווצר גם במקרי טראומה אחרים. את מאפייני התסמונת ניתן לראות גם אצל קורבנות של מערכות זוגיות פוגעניות, בהם הקורבן חווה התעללות, איומים, הפחדה או אלימות, על אף הסבל  הם נשארים בקשר רגשי עם הפוגע, אינם מצליחים להתנתק ממנו ואף מסרבים להיעזר באחרים על מנת לצאת מקשר זה. כמו כן ניתן לראות תופעה זו גם בקרב קורבנות של התעללות מינית אשר מתפתחת אצלם תחושת בושה ואשם כך שהם מסרבים לראות בתוקף כאשם, תומכים בו ונשארים לצידו.