מתחילת המאה ה-21 התפתח השימוש בליצנות רפואית וטיפולית באופן עקבי ברחבי העולם: ליצנים מועסקים במוסדות רפואיים ושיקומיים, במוסדות חינוך, בריאות הנפש ורווחה. הליצנים מתחברים למטופלים בקשר אמפתי ומעצים, תוך שימוש בכישוריהם בדרמה/משחק, מוזיקה, סיפור סיפורים, הומור ודמיון.
מחקר בינלאומי חדש שנערך ע"י ד"ר אלון גולדברג, מהחוג לחינוך ולימודים רב-תחומיים, במכללה האקדמית תל-חי וד"ר אלברטו דיאוניג'י ליצן רפואי ונשיא התאחדות הליצנים הרפואיים באיטליה, ובתמיכת ארגון "רופאי חלום" הישראלי, בחן את המאפיינים של הליצנים הרפואיים ואת רווחתם הנפשית. המחקר יוצג בכנס "היבטים רב-תחומיים של ליצנות רפואית וטיפולית", שעורכים החוג לחינוך והתוכנית לדרמה תרפיה בסוף החודש (31/12) במכללה האקדמית תל-חי.
הממצאים שעלו מהמחקר מצביעים על כך ש- 43.5% מן הליצנים הינם בעלי רגישות גבוהה מאוד, דהיינו שכיחות גבוהה משמעותית מזו הקיימת באוכלוסייה הכללית. בנוסף, נמצא במחקר כי ככל שהרגישות גבוהה מאוד, כך אסטרטגיות מתן הטיפול של הליצן היו אפקטיביות פחות, והתבטאו ברצון "כרוני" לטפל באחר יתר על המידה, תוך מכוונת נמוכה לצרכיו האמתיים של המטופל, ואף לעיתים מכוונות לצרכי הליצן עצמו. ממצא חשוב נוסף שעלה מהמחקר, הצביע על כך, שככל שמתן הטיפול היה אפקטיבי פחות כך עלו הדיווחים על דכאון בקרב הליצנים הרפואיים. כל שאר הממצאים והמסקנות העולות מהמחקר בכתבה שלפניכם.
