תלמידים (ובעצם אנשים באופן כללי) נחלקים לשניים בכל הקשור לספורט: כאלה שאוהבים אותו בכל ליבם וגופם ולא יכולים בלעדיו וכאלה שעבורם שיעור ספורט הוא כמעט עונש.  למרות זאת, בתור מורים או סטודנטים העושים כעת תואר בחינוך גופני, כדאי לא לקבל מצב התחלתי כמובן מאליו. גם בתלמיד שלא אוהב ספורט אפשר להחדיר מוטיבציה.

בישראל מוכר היטב מסלול החיים לצעירים: בי"ס, צבא, לימודים, כשישנו בד"כ גם טיול באמצע או תקופה לא ארוכה של עבודה, אך עדיין אחרי הצבא התחנה המשמעותית הבאה ידועה בתור לימודים גבוהים. עם זאת, זהו מסלול כללי שלא כולם הולכים בו, יש כאלה שהמסלול אצלם שונה מתוך אילוץ כמו הצורך בעבודה במשרה מלאה למימון עצמי או אפילו עזרה למשפחה, או מתוך בחירה- כאלה שבוחרים להתחיל במימוש עצמי בדרך אחרת כמו הקמת עסק או השתלבות במקום עבודה כצעירים אחרי צבא והתקדמות בסולם הדרגות בו. אצל אלה שלא הגיעו ללימודים אחרי צבא עולה פעמים רבות הרצון או הצורך להשלים את עניין הלימודים האקדמיים.