לתל חי הגעתי ממש במקרה.
שירתי שירות צבאי בכלא בתור מאבחנת גחל״ת - מאבחנת כלואים ומנסה להבין איך אפשר לעזור להם לחזור לשירות צבאי תקין בעזרת שינוי תנאים או שינוי בסיס אפשר לקרוא לזה סופר משקית ת"ש זה כבר לסיפור אחר😉
בכל מקרה, שירתי עם קצין בריאות נפש שלמד בתל חי והוא אמר לי את חייבת ללכת לתל חי זה הכי מתאים לך! בתור חיילת לקראת שחרור, לימודים באקדמיה היו ממני והלאה אבל היינו חברים טובים וסמכתי על דעתו ואמרתי יאללה אלך לראות גם ככה יש הסעות חינם.
כשהגעתי ונשמתי את האוויר הנקי, ישבתי על הדשא הירוק וראיתי את החרמון הלבן ברקע הרגשתי בלב שזה המקום שלי.ירדתי בהתרגשות לקומת הקרקע בבניין 2 לשמוע איזה חוגים יש ומצאתי ראשי חוג שאז לא ידעתי מה זה אומר בדיוק אבל הרגשתי שרואים אותי ואני לא אחת מיני רבים.
והיום שנתיים אחרי שסיימתי את הלימודים בחוג לחינוך ובחוג הרב תחומי, אני יכולה להגיד בבירור שתל חי זה הבית שלי.
מקום מאפשר ומחבר בין א.נשים. מקום בו למדתי מהי הובלה, מנהיגות, עשייה חברתית ואחריות.
תמיד יש מקום ליצירתיות שלך והמון הקשבה לצרכים, לחלומות ולמחשבות
בשנים הללו התעסקתי בדברים שלא חלמתי שאעסוק בהם. הייתי חלק מאגודת הסטודנטים והסטודנטיות וגם הגעתי לעמוד בראשה כמנהלת העמותה, הקמתי מיזם הנגשת טכנולוגיה למבוגרים שעד היום פועל בתל חי, השתתפתי במשלחות בארץ ובחו"ל של יהודים מכל העולם, וכמובן נהניתי מהאזור המופלא, המים והטבע.
היום, שנתיים אחרי, אני מתגוררת בראש פינה, לומדת לתואר שני באוניברסיטת חיפה, ומנהלת תכנית מנהיגות של נוער שנקראת ׳עמיתי דילר׳.
המחשבה על תל חי תמיד מעלה בי חיוך וזיכרון מתוק זה הרבה יותר מלימודים ומכללה - זה בית.