שאלה שאני נשאלת הרבה לאחרונה: רכיבה טיפולית כטיפול רגשי, האם זה אפשרי ? ובכן, בעקבות הקשר והתקשורת שנוצרת בין הילד הרוכב לסוס, אחד השינויים הראשונים שניתן להבחין בהם, הוא עלייה בביטחון העצמי ושיפור בדימוי העצמי. אלו נוצרים בעקבות תחושת המסוגלות וההצלחות שאנו אוספים במהלך המפגש הטיפולי עם הסוס. סוג של קסם מתרחש במפגש הזה שבין הילד לסוס, קסם מורגש בהחלט שיש בו מן הריפוי של הגוף ושל הנפש. קרה לי פעמים אין ספור שהילד הרוכב לאחר מספר מפגשים ספורים, במהלך הרכיבה, סיפר לי את הקושי הגדול, את הטראומה, את הסיפור שהוא לא בהכרח חולק בקלות.
רכיבה טיפולית כטיפול רגשי – הסוס כשותף בטיפול
עובדה מרתקת זו מאיצה את הריפוי שכן הריפוי ברבדים אלו תלוי בביטוי של הקושי, עיבוד שלו בעזרת המדריך, חשיבה משותפת וחיפוש פתרונות ביחד. וכשאני אומרת ביחד אני מתכוונת לכך שגם הסוס שותף. הסוס כמטפל נמצא תמיד ב”כאן ועכשיו”, תמיד משקף לרוכב את המצב הנפשי והרגשי בו הוא נמצא, תמיד ישקף במעשיו את המקומות שדורשים עבודה וחיזוק אצל הרוכב, ולכן מדריך מיומן ורגיש לסוסו ידע לפרש את מעשיו של הסוס, לתווך בין הסוס לילד כשיקוף לילד הרוכב על מצבו ולהציע דרכים אחרות לפתרון והתמודדות, גם בסוגיית הרכיבה והתקשורת עם הסוס וגם בקשיים שהעלה הילד בחייו. כך שלמעשה קורס רכיבה טיפולית הוא הקליניקה שלנו, אליו מביא “המטופל” את עצמו בצורה האותנטית ביותר, והקשיים והסיפורים שמלווים אותו בחייו צפים ובאים לידי ביטוי במפגש הטיפולי. וגם להפך, מתוך הדברים שקורים ועולים במהלך המפגש הטיפולי אנו יכולים להסיק (בזהירות ותמיד לשים סימני שאלה) על הקונפליקטים הלא פתורים אתם מתמודד הילד הרוכב בחיי היום יום.
מדריכי רכיבה טיפולית
למרות הכול, אנחנו לא פסיכולוגים ורמת הרגישות האנושית וההבנה משתנה מאדם לאדם. ולכן בשוק העבודה ישנם מדריכים בעלי איכויות טיפול שונות. מדריכי הרכיבה הטיפולית אשר רואים את עבודתם כשליחות וכעבודת קודש (אכן היא כזו) בדרך כלל ישקיעו בלימודים והכשרות שונות על מנת לשכלל ולהעשיר את ארגז הכלים שלהם כמטפלים. זו המטרה, זה הכיוון אם ברצוננו לתת טיפול עמוק ומדויק. לסיכום, שיפור בביטחון העצמי ובדימוי העצמי נראה כמעט בכל מצב. טיפול רגשי עמוק ומדויק שנדרש בדרך כלל במקרים מורכבים יתרחש פחות או יותר ברמה שאליה הגיע המדריך בתהליך המקצועי והאישי שלו ובהכשרתו.