דר' יונית ניסים.
התור הזה מוקדש לתושבי מדינת ישראל, "עם כלביא" שעוברים את אחת התקופות המורכבות והמאתגרות שידעה מדינה קטנה ונחושה. מדינת ישראל היא נס בכל קנה מידה אפשרי. צריך לשמור עליה ולדואג שהנס הזה ימשך לדורי דורות. איך עושים זאת? בעזרת חינוך איכותי, מתקדם ומותאם המהווה את "כיפת הפלדה" האמתית לחוסנה של חברה ומדינה. בתקווה לימים טובים שיבואו ולשלום ושלווה.
לכל הלוחמות והלוחמים בכל החזיתות: הצבאית והאזרחית, לפצועים וכל מי שחייו נעצרו בצל התופת. לנשות ואנשי החינוך שנושאים על כתפיהם את התהליכים המורכבים שהכתיבה המציאות הבלתי אפשרית שניחתה עלינו. לכל גיבורי וגיבורות העל שמסתובבים בנינו כבני אנוש רגילים, אך באמתחתם נמצאת גלימת הניצחון. לכל פדויי השבי, השורדים והשורדות שמדגימים לכולם יום יום חוסן אמתי מהו ולתפילת תחינה לשחרור החטופים במהרה. אמן! הללויה.
מערכת החינוך בישראל מתמודדת בשנתיים האחרונות עם מציאות מורכבת במיוחד. המלחמה והאי-יציבות הביטחונית טלטלו את בתי הספר והגנים, שהיו אמורים להוות מרחב של ביטחון ויציבות. לכך מצטרפת גם הטלטלה העולמית שקדמה לכך, כבר שכחנו אך ב 2020 התפרצה מגפת הקורונה, אשר ערערה את היסודות המוכרים של ההוראה והלמידה, וחשפה את כולנו למציאות מתמשכת של חוסר בהירות: מסגרות שנפתחו ונסגרו, מתווים משתנים, שגרות שנקטעו, תו ירוק, סגרים, מטושים ועוד.. כן, המציאות גרמה לשיכחון. אבל מערכות החינוך עוד זוכרות.
החינוך, שתמיד נחשב לעוגן יציב של חברה וקהילה, מצא את עצמו מתמודד עם אי-ודאות מתמשכת שהפכה לחלק בלתי נפרד מחיי היומיום של מורים, גננות, תלמידים והורים. למעשה רוב תושבי המדינה.
לנוכח הסיטואציות היומיומיות הקשות, הכאובות, העצובות והמתמשכות. אנו מבקשים להציע זווית ראיה מעט אופטימית העשויה לתרום לחוסן ולעמידות של העם הזה. נבקש להציע כי דווקא מתוך מציאות מורכבת וקשוחה זו עולה ההבנה: אי-הבהירות איננה רק מכשול, אלא גם הזדמנות לבנייה מחודשת של זהות חינוכית מקצועית, גמישה, יצירתית ועמידה יותר. אולי אף הזדמנות לבסס ולבנות מחדש תהליכים שגורים, לרענן ולצור התאמות למציאות שמשתנה במהירות האור.
התור הזה נכתב בהשראת הספר אנשי ונשות חינוך – זהות של אי בהירות, (איתן סימון ויונית ניסים, 2025) שפרסמנו לאחרונה בהוצאת "פרדס". מוצג כאן מדריך מעשי עם טיפים למורים ולגננות, המלווים בדוגמאות מהשטח ומהמציאות הסובבת אותנו.
טיפים למורים:
1. להפוך את אי-הבהירות להזדמנות.
פתחו את השנה בשיחה פתוחה עם הכיתה: “מה חשוב לנו כאן? איך נרצה שהכיתה שלנו תיראה השנה?”
דוגמה: מורה בחטיבת ביניים יצר עם תלמידיו "חוזה כיתה" שכלל כללים וערכים משותפים. יצירת בהירות, שיח על רגשות, איים של ביטחון ויציבות בתוך הכאוס.
2. להתחיל בקשרים – לא בתוכן.
בשיעורים הראשונים השקיעו בהיכרות ובחיזוק תחושת שייכות.
דוגמה: מורה בתיכון השתמשה ב"סל שאלות" – כל תלמיד שלף פתק עם שאלה יצירתית כדי להציג את עצמו. שימת דגש על יחס אישי, חברי וערכי. תכנים היום נמצאים בשפע ובכל מקום (כן AI) חברות אמיתית ויחס אישי עוזרים לחוסן המנטלי וחשובות שבעתיים בתקופות כאותיות.
3. לבנות קהילה מקצועית ותומכת.
קבעו זמן קבוע למפגשי צוות לשיתוף דילמות. הקהילות יכולות להיות במפגשי פנים מול פנים (חשוב ביותר) וגם וירטואליות.
דוגמה: בבית ספר יסודי נפתח "מעגל מורים שבועי" בו משתפים הצלחות ואתגרים מהכיתה. קהילות המקצוע נמצאו במחקרים רבים כמשאב חשוב מאין כמותו גם בשגרה וגם בחירום. תמיכה וייעוץ מקצועי, רגשי, חלוקה במחשבות וברגשות וקבלת עצה טובה זה פשוט ומסייע תמיד.
4. לשמור על איזון אישי-מקצועי.
קבעו ביומן "פסקי זמן" קבועים לפעילות אישית או מנוחה. מחקרים רבים מצאו קשר בין פעילויות שוברות שגרה, פעילות גופנית, יוגה, מדיטציה, הליכה מתונה ואף הקדשת דקות ספורות לכך כאסטרטגיות משחררות סטרס ותורמות לשלמות הנפשית- גופנית של אנשי החינוך.
דוגמה: מורה ותיקה מהצפון לאורך כל השנים נוהגת להשאיר קבוע בכל שבוע שעה ביומן כ"זמן נשימה" ללא פגישות או מטלות.
5. להציע פדגוגיה מותאמת הקשר.
שלבו אקטואליה בפרויקטים כדי להגדיל רלוונטיות. האקטואליה מזמנת לנו דיונים מגוונים, ערכיים ועכשווים. הציפו דילמות, משחקי תפקידים, משפט מבוים, פרויקטים המשתלבים במצב ועוד..
דוגמה: מורה למדעים בנה פרויקט חקר על שינויי אקלים בהשראת דיונים ערים שהתקיימו בתקשורת.
6. להיערך למצבי חירום.
בנו מראש משימות קצרות ללמידה מרחוק. הכינו "תיק" פעילויות. הכינו לעצמכם תיקה עם תרחישים שונים ותגובות לכל תרחיש. כך תצמצמו בעצמכם ולעצמכם את ההתמודדות היה ו...
דוגמה: מורים בדרום בנו "מחברת רצף" עם רעיונות למשימות ביתיות קצרות לשעת הצורך.
✦ טיפים לגננות:
1. אי-הבהירות כמשחק יצירתי. השתמשו במצב שנוצר למנוף יצירתי, עופו על כנפי הדמיון יחד עם ילדי הגן.
בנו עם הילדים "מפת גן" עם ציורים וסמלים שמייצגים חלומות וציפיות.
דוגמה: גננת יצרה עם הילדים "עץ חלומות" עליו כל ילד תלה ציור או פתק אישי.
2. לפתוח כל יום עם משימות או הקראה העוסקת בקשרים רגשיים.
צרו טקס פתיחה יומי – שיר, סיפור קצר או "מעגל רגשות".
דוגמה: גננת יצרה "קופסת רגשות" – בכל בוקר ילד בוחר כרטיס רגש ומספר עליו.
3. קהילה לומדת עם הורים. שיתוף הורים בעידן של אי וודאות, לחץ, פחד וחששות יש לו ערך משמעותי ביותר בכלל ובפרט ככול שזה נוגע לגיל הרך. עדכנו, שתפו, הפיצו. ראו בהורים שותפים למאמץ החינוכי.
ארגנו בתחילת השנה מפגש משפחתי משותף ליצירת אמון. צרו מיזמים משותפים בשילוב ההורים.
דוגמה: גננת יצרה "ספר משפחות" – כל משפחה תרמה תמונה וסיפור קצר.
4. לשמור על רווחה אישית.
צרו לעצמכן פינה קטנה ומרגיעה בגן – מוזיקה, ספר השראה או רגע נשימה. "ספסל רגשות", "פינת חברות" ועוד.
דוגמה: גננת שיתפה את הילדים בתרגיל נשימות קצר כל בוקר – שהרגיע גם אותה וגם את הילדים עם מוזיקה נעימה וקצת דמיון מודרך.
5. פדגוגיה מתוך חיי הילדים.
שלבו נושאים מהחוויות היומיומיות של הילדים.
דוגמה: בעקבות שיחות הילדים על ביקור בים, נבנה פרויקט "עולם המים" עם ניסויים, יצירות וסיפורים.
6. היערכות למצבי חירום.
בנו "ערכת חירום רגשית" מוכרת לילדים. חשבו על כל התרחישים (היו מספיק כאלה שיכולים לספק חומר למחשבה) ונסו לתת פתרונות ישימים. מה אעשה בכל מצב? הכינו זאת על הכתב. מומלץ להכין ערכה "תיק חירום" ממש כמו שמתכוננים ללידת ילד. להתכונן למצב חירום ככול שניתן. לייצר ודאות באי- ודאות.
דוגמה: גננת בדרום שמרה בארון חירום ספרים, משחקים ודפי יצירה – שעזרו לשמור על רצף וביטחון גם במרחב מוגן.
שתהיה שנה טובה, אחרת, חינוכית ונפלאה ושנחזור לעסוק בשגרה הברוכה.