התיישבות אובדת

המייסדים של ההתיישבות העובדת האמינו כי עקרונות של התקיימות על עבודה חקלאית עצמית, אי-ניצול הזולת, חיי שיתוף וסולידאריות בין העובדים, יחברו בין אנשי ההתיישבות לאדמה ויקנו לציונות תוקף וזכויות על הארץ הזו. היצירות בתערוכה זו בוחנות את הרלוונטיות של עקרונות אלו בעין ביקורתית, ממרחק הזמן. היצירות מפנות מבט אל העוולות, האישיות והחברתיות שנעשו בשם האידיאולוגיה ובה בעת יש בהן כבוד לעבר, נוסטלגיה, וגעגוע לנוף שהשתנה, ולתמימות. כל האמנים בתערוכה הם בני משק, ילדים ונכדים של דור המייסדים של ההתיישבות העובדת. כל אחד מהם מתאר את השינויים במקום בו גדל ממרחקים שונים, חלקם חוזרים לביקור, חלקם מתוך זיכרון, וחלקם עוד גרים ויוצרים בו. הם מתבוננים במשק, בבית, בקהילה, במשפחה, בנוף הילדות ומסמנים דרך בין זיכרון לנוכחות חדשה על האדמה.