יש גבול ליאוש, אין גבול לתקווה
יש גבול לשנאה, אין גבול לאהבה
יש גבול למציאות, אין גבול לחלום
יש גבול למלחמות, אין גבול לשלום
(אהוד בנאי)
גבול הוא קַו דמיוני, מוחשי או טבעי המבדיל בין דבר לדבר. אם משהו מוגבל, פירושו שיש לו תחילה וסוף התוחמים אותו ואין לו יכולת להתפשט עד אין סוף. אולי, כדאי לחשוב על גבולות בצורה שונה. לא באופן דיכוטומי, כקו שמפריד בין מרחבים ברורים שכל זליגה מהם מערערת אותנו, אלא כנקודות מעבר שנועדו לסייע לנו לארגן את חיינו. חשבו על הכיתה למשל, כמה מצד אחד אנחנו צריכים אותה ומצד שני כמה אנחנו מחפשים לצאת ממנה לטובת פעילויות אחרות. הגבול שארבעת קירות הכיתה (גם הווירטואליים בזום) מסמנים הוא ברור, אבל באותה מידה גם עמום ופרוץ. הוא מאפשר לנו שפע של הזדמנויות חדשות.
להצבת גבול יש שני צדדים עיקריים: הצד המגביל והצד המאפשר. ״המותר והאסור״, אם תרצו. לעיתים, כשיש קושי בהצבת גבול, זה קורה מפני שצד ההגבלה, ״האסור״, הוא המודגש. אין לאן להמשיך ללכת, חוץ מלהיתקע בגבול.
מה יקרה אם נתמקד דווקא במה ש״מותר״? כי מותר המון, כנראה הרבה יותר משאסור: מותר לנסות דרכי הוראה ולמידה חדשות, מותר לשלב יחידות של למידה עצמאית בקורסים, מותר לשלב AI בהוראה, אבל האחריות לפעול באופן אתי, מוסרי ובטיחותי בעת שימוש בבינה מלאכותית אינה של הטכנולוגיה, היא חלק מהאחריות שלנו כבעלי בינה אנושית החיים בחברה בעלת סרגל ערכים ברור. כשמדובר בטכנולוגיה המתבססת על סטטיסטיקה, אפיון משתמש, חיקוי וניבוי – עלינו לחדד את החושים ולהציב לעצמנו ולמכונה את הגבול בין שימוש ראוי ומועיל לשימוש מזיק.
אז מה אפשר לעשות עם זה?
- לשאול את הסטודנטים מהם הגבולות בכיתה ואחרי ששוחחנו עליהם לשאול איך אפשר לפרוץ אותם כך שהלמידה תתקדם (אבל לא תיפגע..).
- לדוגמא בהתייחסות ל AI- נפעיל חשיבה ביקורתית איתנה בכל פעולה עם המכונה, נְלַמֵּד את זה! נחשוף את הסטודנטים.ות שלנו לאופן שבו הבינה המלאכותית אוספת נתונים, חושבת ופועלת. נשייף מיומנויות חשיבה ביקורתית ונדגיש כללי בטיחות ועקרונות אתיים.
- נבקש מהסטודנטים לנסח גבולות שיח למשל.