ממדף ספרי הקודש לשבילי ארץ ישראל: מחקריו של חיים גורן
מאת: פרופסור ישראל ברטל
חיים גורן, חוקר ישראלי בן דור המדינה, נמנה על קבוצת אנשי האקדמיה שכיניתי במקום אחר "דור תשכ"ז" (אם תרצו: חבורת 'פוסט 1967'). מדובר בקבוצה של מלומדים מצטיינים במקצועות מדעי הרוח והחברה שהצמיחה מתוכה מערכת החינוך הישראלית בשנות הששים והשבעים. היו אלה, למי לא שכח עדיין את מה שהקמנו כאן, ולא טבע בשטפי מבול הקשקשת הפסבדו-לאומית היורד עלינו מירושלים של מטה, ימים בהם יכול היה ישראלי מן השורה, חניך תנועת נוער ציונית-סוציאליסטית שהיה לחבר קיבוץ גלילי, להגיע למעמד אקדמי מוביל בתחומו בעולם המערבי - בלא שמערכות שלטון כושל וחורבות חינוך מתדרדר ישימו מכשולים חינוכיים, כלכליים, או פוליטיים בדרכו. רבות דובר בשבועות האחרונים על גורן, המנהיג האקדמי, היזם והמוביל שהיה ממתווי הדרך במדעים העיוניים באוניברסיטת הגליל שבהקמה. היום אומר מלים מעטות על גורן איש המדע. דברי מתבססים לא רק על עיון בכתביו, אל גם על היכרות בת ארבעים ושתיים שנה, שיתוף פעולה אקדמי ארוך ימים ושיחות אין ספור שניהלנו במשרדו בקמפוס המערבי של תל-חי בימים לימדתי כפרופסור אורח במכללה האקדמית. אולם, בראש ובראשונה, הם נשענים על הדמיון בביוגרפיות של גורן ושלי – שנינו היינו בני פחות משנתיים ביום שהוקראה במוזיאון תל אביב מגילת העצמאות, שנינו היינו חברים באותה תנועת נוער, שנינו התחלנו לימודינו באוניברסיטה לאחר תקופת חיים בקיבוץ.
גורן הגיע לעולם האקדמי כסטודנט חבר-קיבוץ בימים בהם כבר שימשתי כמרצה באוניברסיטה העברית. אף ששנינו התגייסנו לצבא באותה שנה, לא נפגשו דרכינו אלא כעשרים שנה מאוחר יותר. כמו רבי עקיבא בשעתו, החל גורן את הקריירה האקדמית שלו בעשור החמישי לחייו, והעפיל בצורה מטאורית אל פסגת העולם המדעי הבינלאומי. ראשית היכרותי עימו קשורה במדעי היהדות - תחום בו הופיע – אולי תופתעו לשמוע - הפרסום המדעי הראשון שלו. היו אלו ימי הבראשית של כתב העת "קתדרה" , ספינת הדגל של יד יצחק בן-צבי. עסקתי אז במיזם מדעי על ספרי מסעות לארץ-ישראל ביידיש מן העת החדשה המוקדמת ובמקביל עבדתי על כתבי יד של איגרות ששלח הרב האשכנזי של אמסטרדם מדרכו בספינה לארץ-ישראל. אותו רב, אלעזר רוקח מברודי, נקבר בסתיו 1741 במערה בבית הקברות העתיק של צפת. נסעתי לצפת, זחלתי אל תוך אותה מערה והתברר לי שישנה בעיה עם זיהוי מקום הקבורה. פניתי למומחה המובהק לתולדות יהודי ארץ-ישראל במאה ה-18, ידידי משכבר הימים פרופ' יעקב ברנאי מאוניברסיטת חיפה שיאיר את עיני בסוגייה – תאריך הפטירה ומקום הקבורה של הרב הנ"ל היו חיוניים לעניין חקר ראשית תנועת החסידות במזרח אירופה. ידידי ברנאי הפתיע אותי באמירה: "יש לי סטודנט, חיים גורן שמו, שהגיש לי עבודה סמינריונית על ספר מסעות ביידיש שבו נזכרת מערת הקבורה עליה אתה שואל". ביקשתי שישלח אלי את העבודה, קראתי בה ונדהמתי: היה זה מאמר מדעי חדשני, ממוסמך וראוי לפרסום בכתב עת מדעי! ואכן, תוך זמן קצר ראתה העבודה אור בכתב העת "קתדרה" (1985) – במקביל ראה אור באותה שנה מאמרי "עליית ר' אלעזר מאמשטרדם בשנת הת"ק (1740). מאמרו של גורן חלק על השימוש שעשו החוקרים בספר המסעות של הנוסע משה ירושלמי, תוך עריכת השוואה מדוקדקת של הטקסט עם מקורות נוספים ובדיקת התכנותם של תיאורי מקומות בהם ביקר (מסתבר שכביכול) הנוסע. הבשלות המדעית של החיבור הזה חברה עם תעוזה אינטלקטואלית ועצמאות מחשבתית. וכך סיכם גורן את המאמר מדעי הראשון שלו:
"מסתבר אפוא, כי קשה להימנע מהמסקנה לפיה ספק רב הוא אם אמנם ביקר ר' משה ירושלמי בירושלים, או לפחות אם ביקר בה לפני שנת תקכ"ט -שנת הוצאת חיבורו. יתר על כן, ספק הוא אם עזב את גבולות הגליל בזמן שהותו בארץ. נראה שלגבי תיאורי ירושלים, חברון וחבלי ארץ אחרים פרט לגליל, שאב כנראה המחבר את ידיעותיו מחיבורים שונים וממישמע אוזניים. מכאן שיש להתייחס בזהירות מירבית לעובדות המובאות על ידו ולראות בהן עדויות-שמיעה ממקור משני ותו לא."
איכות הכתיבה, הביקורתיות, התיעוד היסודי והחירות המחשבתית שציינו עבודת מופת זו ליוו את מפעלו המדעי רחב ההיקף של גורן מאז ועד יומו האחרון. אין בליבי ספק שמדעי היהדות איבדו חוקר מוביל. זאת משום שגורן הפנה כבר בראשית דרכו המדעית את מבטו לנוכחות האירופית הלא יהודית בארץ-ישראל. מי שפתח בחקר ספר מסע ביידיש פרי עטו של יהודי אשכנזי שומר מצוות, פנה לחקירת המעורבות הגרמנית בארץ ישראל במאה התשע-עשרה ועבר לחקור טקסטים בגרמנית של נוסעים וחוקרים נוצרים מארצות אשכנז (גרמניה). לימים עסק בהרחבה בשני נושאים שלא נחקרו כאן לעומק עד אז: המעורבות של הגרמנים-הקתולים בארץ, והמחקר המדעי הגרמני של הארץ הקדושה. עבודתו הניבה פרסומים רבים בעברית, בגרמנית ובאנגלית .במהלך השנים הרחיב גורן את אופקיו לתולדות המחקר המדעי המערבי של הארץ ועסק בתולדות הכרטוגרפיה של ארץ-ישראל והארצות השכנות ובהתפתחותה במאה ה-19. מיזם רחב-היקף רב שנים על תולדות המחקר המדעי של ים המלח ושקע הירדן, ובתוכו אישוש הקביעה של עובדת היותם מתחת לפני הים התיכון, ומדידת גובהם, הניב שני ספרים (באנגלית ובעברית. האחרון ראה אור לפני כשלוש שנים) במקביל, עסק גורן בחוקר הבולט והמשפיע במחקר ארץ הקודש במאה ה-19, האמריקאי אדוארד רובינסון, במסעותיו (בהם השתתף גם המיסיונר עלי סמית) ובמפות שפרסם בעקבותיהם הכרטוגרף הברלינאי היינריך קיפרט. כל המחקרים הללו היו מבוססים על עבודה נרחבת בארכיונים, שבכמה אוספים בהם היה גורן המשתמש השיטתי הראשון, בישראל, גרמניה, ארצות הברית ובריטניה, ובשימוש בהם לבניית התמונה המחקרית. הוא פעל בתוך רשת בינלאומית של חוקרים וניהל עימם רב-שיח פורה שעליו יוכל לעמוד כל המעיין בכתביו.
במבוא לספרו האחרון 'פני ים המלח' כתב גורן על שיטתו בחקר הפעילות המדעית של מודדים, גיאוגרפים, אנשי דת ואנשי-צבא שהשתלבו בחזית הפעילות האימפריאלית הבריטית בארץ-ישראל. בשורות מעטות סיכם, אולי בלא שהתכוון לכך, את כל מפעל חייו המחקרי:
"בהיותי במובנים רבים גאוגרף היסטורי מהדור הישן – פוזיטיביסט המשמר מסורת דורות קודמים של גאוגרפים, שמקורה בגיאוגרפיה הגרמנית של המאה התשע-עשרה – יש בעיני חשיבות רבה לשחזור מפורט של אירועים ותהליכים, כמו גם ללימוד מקיף של אלו שלקחו בהם חלק, לרבות הרקע שלהם, מעשיהם והקשרים ביניהם [...] בחינת תפקידם ומשמעותם של אישים אלה מראה , שחלקם גדול הרבה יותר מאשר גורסת הנחה רווחת לפיה ניתן לייחס את מירב ההשפעה ל'משחקיהם של הכוחות הגדולים' [Great Powers] לאינטרסים של המעצמות ולמנהיגיהן: קיסרים, מלכים, ראשי ממשלה ומדינאים אחרים [גיבורי האירועים והתהליכים [...] ניחנו ברוח החקירה ההרפתקנית ונטלו חלק משמעותי בבניית המציאות הגיאופוליטית באזורנו במאות השמונה-עשרה והתשע עשרה".
לכאורה, כך על פי דבריו, היה היסטוריון מן 'הדור הישן' – חניך אחרון בדורנו של מסורת ה'וויסנשאפט' הגרמני. אך לאמיתו של דבר, הייתה עבודתו המדעית של גורן קריאת תיגר תקיפה, מקצועית ומבוססת כהלכה -נגד אופנות אקדמיות, תכתיבים פוליטיים באצטלה כביכול-מדעית ושימושי ז'ארגון מקצועי שאין מאחוריו מראה מקום אחד לרפואה – שלושת הרעות החולות של שלהי המאה העשרים שחברו יחדיו להחריב את מדעי הרוח. גורן עסק באימפריאליזם המערבי, הבין לעומק את השפעתו המכרעת על האדם, הנוף והטבע, אך התרחק כל ימיו מן השיח הפוסט-קולוניאלי הפשטני. הוא הבחין היטב במורכבות וברבגוניות של סיפור בניית המציאות הגיאופוליטית בארץ הקודש והשכיל להצביע על האופי הרב-ממדי של הזיקות בין מדע ואמונה דתית, צבא וארכיאולוגיה. כמו בני דורו, דור תשכ"ז של חוקרי ארץ-ישראל, צלח גם הוא בשלום שלושה דורות של חילופי אופנות אקדמיות. נכנס לעולם האקדמי בשלום- ויצא ממנו בשלום כשהוא מותיר לנו מורשת עשירה ועתירת תובנות של סיפור המפגש הפוליטי-תרבותי-מדעי בין ה'אוקסידנט' ל'אוריינט'. הוא הותיר לנו תשתית מחקרית לקיום שיח פוליטי-תרבותי-ריאליסטי- נטול משיחיות חד-ממדית וחף משיפוט פשטני של השחקנים הפוליטיים-אתניים-דתיים-תרבותיים – בין שהם סוכני המדיניות האימפריאלית – בין שהם ה'ילידים' המקומיים.
תרומתו של גורן למחקר הגיאוגרפי-היסטורי חורגת הרבה מעבר לסיפור גילוייה מחדש של ארץ-ישראל על ידי המערב במאה ה-19. החוקר שהציג עצמו כ'גיאוגרף היסטורי מהדור הישן' - וכפוזיטיביסט הצמוד לקרקע העובדות ניהל במחקריו רב-שיח מתמשך עם ההיסטוריה התרבותית של אירלנד, אנגליה, צרפת וגרמניה, העמיק להבין את היבטיה התרבותיים של ההיסטוריה הפוליטית של אותן ארצות, התמודד עם תיאוריות בחקר הלאומיות המודרנית, ותהה על זיקת האדם לסביבה ועל מקומו של סוכן התרבות המערבית כמשנה נוף וכמתעד נוף. ה'פוזיטיביזם' לכאורה שבו הצטנע, או אולי גם הגן על עצמו מפני מתקפות חוץ- אקדמיות היה מבחינתי, במיוחד בנסיבות המיוחדות בהן נתונה החברה הישראלית בעשורים האחרונים, פוליטי במובהק. הוא אפשר לגורן לדבוק ללא פשרות בחופש המחקר האקדמי. בחברה רב-תרבותית רווית מתחים- במדינת לאום רדופת פוליטיזציה ומסחור של הדת הנוצרית ומוכת שימוש בעייתי, בלשון המעטה, במורשת היהודית. אזכיר כאן חוויה אקדמית לה היינו גורן שותפים: ערכנו יחד את הכרך ירושלים בשלהי תקופה העות'מאנית – חלק ממיזם רב-שנים של המכון לחקר ארץ ישראל ויישובה ביד יצחק בן צבי. פנינו למיטב החוקרים לתרום פרקים - ובהם מלומדים מוסלמים וחוקרים יהודים שומרי תורה ומצוות. היו בין החוקרים מי שסירבו לתרום מפרי מחקרם לספר, בטענה שהעורכים הם 'חוקרים ציונים'. ונמצאו אחרים שדחו את ההזמנה בטענה שהספר מקצה מקום מוגזם לתולדות עדות הלא-יהודיות ששכנו בעיר במאה ה-19. את תגובותיהם של אלו ואלו הבאנו, גורן ואני, במקום בולט במבוא שהקדמנו לכרך. ומה אתם חושבים שארע לאחר שהכרך רחב ההיקף ראה אור בשנת 2010? אישים שונים תקפו את הספר והאשימו את שני העורכים ב'ניאו-בולשביזם' (מה זה בדיוק?).
בעיני, אחת מתרומותיו המשמעויות ביותר של גורן בתחום מדעי הרוח היא העשרת הבנתנו את ההשפעה הייחודית של התנ"ך על מחקר ארץ ישראל. בעבודותיו עקב אחרי 'תנ"ך אירופי' כפי שקראו בו אנשי המאה ה-19. ספר מרכזי בתרבות המערבית שהוחזר לארץ -בכמה מסלולים מקבילים - בליבם ובצקלונם של החוקרים האירופים לאחר שיצא ממנה כמעט לפני אלפיים שנה כטקסט מקודש. הוא העשיר את הבנתנו ב'גיאוגרפיה של התנ"ך'. גורן השכיל להתוות לקוראיו את המסלולים בהם ניהלו אנשי ארצות המערב - תיירים-צליינים-מתיישבים-קציני צבא וסוכני אינטרסים פוליטיים אימפריאליים וקולוניאליים - עימות-דיאלוג בין הפסוקים הקדושים בספר הספרים למה שפגשו בו על קרקע ארץ הקודש של מטה.
פירות המחקר רב-השנים של גורן ב'תנ"ך של הנוצרים' האירו עבורי תופעה מקבילה בזמן ובמקום - החזרת ''התנ"ך היהודי' לארץ כפי שהתרחשה בהגותם ובכתביהם של ראשוני הלאומיות היהודית המודרנית. כידוע לרבים, מילא התנ"ך תפקיד רב-השפעה במיזם ההתיישבות היהודית החדשה בארץ ישראל. למדתי להבין כי המקרה היהודי של ספר הספרים היה אף הוא סוג של החזרת 'תנ"ך אירופי' ממדף הספרים בברלין, פראג, וורשה ווילנה לשבילי ארץ ישראל. גם כאן, כמו במקרה נוצרי, עוצב הדימוי האירופי של הארץ הריאלית בתיווכו של תנ"ך עברי שהוחזר בעת החדשה מארצות המערב אל הנופים והמקומות מהם יצא בשלהי העת העתיקה. הנה, מעגל אחד נסגר: גורן שב ותרם ממחקריו גם למדעי היהדות.
ברוח הדברים הללו, בחרתי לחתום בציטוט מתוך המאמר שפרסמתי בספר היובל לכבוד גורן -ספר שהפך, למרבה הצער, לספר זיכרון למלומד הגדול:
"למפנה הגאוגרפי-היסטורי התנ"כי חסר התקדים שחוללה התרבות העברית בשנים 1967-1880, וגם למה שארע ל'מקום' הארץ ישראלי בראשית המאה ה־21, יפים הדברים שכתב חיים גורן דווקא על המחקר הנוצרי של ארץ ישראל: "[...] הם [כתבי הקודש -י"ב] לא איבדו מעולם את השפעתם ה'גיאו-דתית'. [...] רגשות, העלאת זיכרונות והתלהבות-כל אלו מתעוררים במפגש עם הוכחה ארצית לאמיתותם של הטקסטים השמיימיים".
יהי זכרו ברוך