לכאורה, ליסבון איננה יעד טיפוסי ללימודי מזרח אסיה. אבל האמת ההיסטורית מורכבת, מפתיעה ומרתקת: כדי להבין את מזרח אסיה, צריך גם להבין איך המערב גילה אותה.
דווקא כאן, בקצה המערבי של אירופה, החל הקשר המשמעותי בין אירופה למזרח. מהנמל של ליסבון הפליגו, לפני יותר מחמש מאות שנה, יורדי הים הפורטוגזים הראשונים למסעות גילוי נועזים. הם לא ידעו כמעט דבר על אסיה - לא את ממדיה, לא הכירו את כתביה ולא את התרבויות שבה, ובכל זאת, יצאו לדרך.
הראשון היה ואסקו דה גאמה, שמצא את הנתיב הימי סביב אפריקה אל הודו. אחריו המשיכו אחרים לטימור, מקאו ויפן, והניחו את היסודות לרשת הקשרים הגלובלית שאנו מכירים כיום.
הביקור היה חוויה מרגשת של מפגש עם המורשת הזאת.
צפייה מנקודת התצפית במגדל בלן, בספינות היוצאות לאוקיינוס מנהר הטז'ו, ביקור במנזר ג'רונימוש שבנייתו מומנה משקי תבלינים שהובאו מהמזרח, התרשמות קרובה מכתבי יד, מפות וציורים נדירים בספרייה המלכותית ובמוזיאון האוריינט, ופגישות עם חוקרים פורטוגזים, היסטוריונים ואנשי כנסייה, שחשפו את הסיפורים שמאחורי המפגשים הראשונים בין אירופה לאסיה.
המסע לליסבון היה תזכורת חיה לכך שהמפגש בין מזרח למערב התחיל הרבה לפני עידן הגלובליזציה, דרך מסעותיהם הנועזים של פורטוגזים שיצאו לגלות את העולם, ובלי לדעת הניחו את היסודות לעידן של קשרים, תגליות ומפגשים בין תרבויות.
במהלך הסיור התחדדה ההבנה, שלימודי מזרח אסיה, ואנתרופולוגיה בכלל, אינם רק חקירה של תרבויות רחוקות, אלא גם חקירה של האופן שבו המערב למד להכיר את המזרח, להשתוקק אליו, לפרש אותו, ולפעמים גם לטעות לגביו.