מעבדה להתפתחות הילד

פרופ' אורה אביעזר – ראש המעבדה

דוא"ל: [email protected]

ד"ר רויטל תמרי – ראש המעבדה

דוא"ל: [email protected]  

ד"ר לי פרגמין-הייט – חוקרת

דוא"ל: [email protected]

יובל שווייצר, MA – מנהל המעבדה

תלמידות תואר שני

חביבית משה (פסיכולוגיה חינוכית)

אושרי סלע (פסיכולוגיה חינוכית)

מושקא מיודובניק (פסיכולוגיה חינוכית)

מאי אביתר (פסיכולוגיה חינוכית)

אור הדר (פסיכולוגיה חינוכית)

אסיה גרינגלז (פסיכולוגיה התפתחותית)

רוני מרגוליס (פסיכולוגיה התפתחותית)

בר פלג (פסיכולוגיה התפתחותית)

אור כרמון (פסיכולוגיה התפתחותית)

נטע קנדל (פסיכולוגיה התפתחותית)

תום ברוך (פסיכולוגיה התפתחותית)

עוזרות מחקר

נעם קפלן BA (פסיכולוגיה)

נועה אבן-ניר

מיקה וולפשטיין

אלון ויסמן ליבני

דניאל טייבר

שיר גינסבורג

שיתוף פעולה בין ד"ר רויטל תמרי ופרופ' אורה אביעזר
זהו מחקר אורכי המתבצע משנת 2004 ועוקב אחר התפתחות חברתית-רגשית. במיוחד אנו מתמקדות בקשרים בין תקשורת רגשית בין אם לילד, הנמדדת באמצעות דיאלוג אם-ילד, לחוויות הרגשיות של הילד בגן הילדים ובהתבגרות המוקדמת, ותרומתן לייצוגים של התקשרות, תפיסה עצמית והתאמות חברתיות-רגשיות. שיחות בין הורה לילד על אירועים אוטוביוגרפיים של הילד משחקים תפקיד חשוב בהבניית וארגון החוויות הרגשיות של הילד (Nelson & Fivush, 2004) ומקדמות את ההבנה העצמית והוויסות הרגשי של הילד (Oppenheim & Koren-Karie, 2009) והמתבגר (Allen, McElhaney, et al., 2003; Scott, et al., 2011; Sher-Censor, et al., 2017, Tamari, Aviezer, & Oppenheim, 2019). עיבוד המידע הקודם שאספנו גילה את חשיבות התפקיד שמשחקת תקשורת אם-ילד מוקדמת בעיצוב ייצוגי ההתקשרות של המתבגרים, כאשר ביטויים פתוחים, מקבלים ומאורגנים של רעיונות ורגשות נקשרו להתפתחות מודלים פנימיים מתפקדים ובטוחים של יחסים קרובים. עתה אנו אוספות את הגל השלישי של המידע ובכוונתנו לחקור את תרומת התקשורת הרגשית בין האם והילד וההתאמות של הילד בגיל הגן ובגיל ההתבגרות לייצוגים של התקשרות והתאמות חברתיות-רגשיות בבגרות המוקדמת.

שיתוף פעולה בין פרופ' אורה אביעזר וד"ר רויטל תמרי, עם אורנה דלי-גוטפריד MD, וגב' שיר גלין מבית החולים רבקה זיו.
מחקר זה המבוצע בשיתוף פעולה עם מרפאת הסכרת בבית החולים רבקה זיו, מטרתו לבחון את המשאבים האישיים והמשפחתיים של ילדים ומתבגרים הסובלים מסכרת סוג I, וכיצד הם משפיעים על ניהול המחלה, במהלך מגפת הקורונה. סכרת סוג I היא מחלה כרונית הרווחת בילדים ומתבגרים (Hilliard et al., 2016; Hackett & Steptoe, 2017) וקשיים בניהול רמות הסוכר בדם הקשורים במתח, שבמהלך מגפת הקורונה הואץ בשל דאגות רפואיות של חולי הסכרת ושיבוש שגרת החיים. הורים צריכים לעקוב מקרוב אחר רמות הסוכר של ילדיהם, התזונה והפעילות הגופנית שלהם, ומעורבות הורית אינטנסיבית זו יכולה להפוך לגורם נוסף למתח בנוסף למתח הרגיל בין הורים וילדיהם המתבגרים. הערכנו את רמות המתח של ההורים וילדיהם, כמו גם את משאביהם האישיים, והערכנו את התפקיד המתווך האפשרי של משאבים אלו בקשר בין רמות מתח גבוהות במשפחה, ויכולתם של המתבגרים ללכת אחר הנחיות הטיפול ולשמור על רמות סוכר מאוזנות בדמם. 

גב' אלכס חלדי בהנחיית פרופ' אורה אביעזר ובשיתוף פעולה עם ד"ר עומר הורוביץ.
על פי מודל ההתקשרות יחסי ילדים צעירים עם הוריהם תורמים לתחושת הביטחון הפסיכולוגי. עם זאת, בעוד שרגישות האימהות מכוונת לצרכים הרגשיים של הילד, רגישות ההורים מכוונת לצרכי החקר והמשחק של הילד (Bretherton, 2010). מחקר זה בדק את ההנחה שאבות יראו רגישות רבה יותר במהלך אינטראקציה של משחק עם ילדיהם בהשוואה לשיחה רגשית על אירועים המתייחסת לרגשות שליליים. לפיכך, הערכנו את הרגישות ההורית בשתי אינטראקציות דיאדיות בין אבות וילדים – משחק לוח, והיזכרות משותפת באירוע מעברו של הילד. חמישים וחמישה ילדים בני חמש ואבותיהם נצפו במהלך אינטראקציה משחקית מאתגרת, ובשיח משותף על אירועים רגשיים שחווה הילד. ההורים גם השיבו לשאלונים. האתגר הרגשי של ההורים במהלך המשחק עבר קידוד באמצעות SCIP (Grossmann et al., 2002) וההנחיה הרגשית של הדיאלוג עבר קידוד באמצעות AEED (Koren-Karie, et al., 2000). מבחן t תלוי דוגמיות גילה שהאתגר הרגשי של האבות היה גבוה באופן משמעותי מההנחיה הרגישה של השיחה. יתרה מכך, רמת ציות הרגשי גבוהה יותר של הילד נקשרה לאתגר הורי רגיש יותר במהלך המשחק, אך גם עם רמות הנחייה רגשית הורית נמוכות יותר מצד ההורים במהלך השיחה. ממצאים אלו מעלים כי רגישות האבות במשחק ובדיאלוג רגשית משתמשת ביכולות שונות, בעוד שאבות נוטים להציע אתגר רגשי רב יותר לצרכי החקר של ילדיהם.
מטרה נוספת של מחקר זה היא לבדוק האם רגישות הורית מתייחסת גם לרמת ההתאמה הפיזיולוגית של ההורה והילד במהלך פעילותם המשותפת, שיכולה לשמש כיעד נוסף להתאמה באיכות היחסים בין אב לילד. כך, במהלך ביצוע שתי המשימות, ההורה והילד הדיאדים לבשו צמידים אלחוטיים שמדדו את השינויים ברמה הפיזיולוגית כמו מוליכות העור (EDA - electrodermal activity) דופק וקצב הלב (PPG – photoplethysmography) חום הגוף והתנועתיות. המידע עובר כרגע ניתוח על מנת לבחון את ההשערה שרמת הרגישות ההורית בפעילות הרלוונטית וההתאמה הפיזיולוגית בין הילד וההורה ייקשרו במהלך ביצוע המשימה.

ליאב סאלווה בהנחיית פרופ' אורה אביעזר ובשיתוף פעולה עם פרופ' דבורה גולדן מאוניברסיטת חיפה
"חצר הגרוטאות" בגני הילדים היא פרקטיקה חינוכית ייחודית הננקטת בקיבוצים מאז שנות ה-40 של המאה ה-20. מגרש הגרוטאות, המורכב מחפצים שעולם המבוגרים אינו משתמש בהם עוד, הוא תפאורה משתנה בה משחק הילדים החופשי זוכה לעידוד, והכללים לשימוש בזמן, מרחב, חפצים ויחסים חברתיים הם חופשיים. המחקר האמפירי לגבי פרקטיקה זו הוא מועט, והמחקר הנוכחי הוא צעד ראשוני שמטרתו להרחיב את מאגר הידע הקיים על חצר הגרוטאות בבחינה איכותנית מנקודת הראות של גננות מתחילות ומנוסות. המחקרים הראו שלפי הגננות ערכה של הפרקטיקה הוא בשימוש ברכישת הילדים יכולות שונות במהלך הפעילות המחקה את החיים מחוץ לגן, בקשר לקהילה. החסרונות של פרקטיקה זו הם ההשקעה המתמדת בתחזוקתה ושמירת הבטיחות. ביחס לילדים, הם נהנים לשחק בחצר הגרוטאות כי היא מפתחת את דמיונם ואת יכולת המשחק הדרמטית-חברתית שלהם. עם זאת, המשחק מאתגר את הילדים הסובלים מרגישות מוטורית-תחושתית ומאותגרים בוויסות, והופך את המשחק העצמאי והפעילות שלהם לקשה יותר. 

ד"ר לי פרגמין-הייט
הפרעה על הספקטרום האוטיסטי (ASD)  ואבחנה גלובלית של מגבלה התפתחותית ועיכוב התפתחותי גלובלי (GDD) הם תהליך מורכב וארוך לעיתים עד לקבלת האבחנה הסופית וההמלצות, והוא מערב בלבול ואי וודאות של ההורים לגבי העתיד הקרוב והרחוק. הליך המשוב, בו ההורים מקבלים אבחנה, נחרת באופן טיפוסי בזיכרון ההורים, ויכול להשפיע על התוצאות של התמודדותם המעשית והתאמתם בשלבים מאוחרים יותר. לדוגמה, היא יכולה להשפיע על בטחון ההורה באנשי מקצוע, ומכאן על קבלת החלטות טיפוליות, כמו גם על תגובות רגשיות וגישות, כמו השלמת ההורים עם האבחנה של ילדיהם. הספרות הנוגעת לסיפוק של ההורים מהדרך בה נמסרה להם האבחנה מדגישה את הצורך שלהם בתגובה מכבדת לשאלותיהם וקשייהם, שיקוף של נקודות החוזק של הילד, ומתן מידע ישיר, מדוק ומקיף.
בישראל, ישנו מגוון רב באורך התהליך האבחנתי, סוג ומספר אנשי המקצוע המעורבים, הדרך בה נמסרת האבחנה, וזמינות הסיוע. המטרה של המחקר הנוכחי היא לבחון את הניסיון והצורך של הורים ישראלים כאשר ילדם מקבל אבחנה של לקות התפתחותית. הוא מכוון מעבר לכך לזיהוי גורמים המשפיעים על רמת הסיפוק של ההורים מן התהליך שיכולים לעצב את התגובות לאבחנה. אלו כוללים מאפיינים של הילד ושל ההורה, המועד בו החלו החששות והמועד בו נמסרה האבחנה, וגורמים הקשורים לדרך בה נמסרה האבחנה. תובנות לגבי ניסיון ההורים והגורמים המקדימים והתוצאות הקשורות, יוכלו לסייע לאנשי מקצוע המחפשים את הדרך הטובה ביותר בתהליך מורכב זה של מסירת אבחנה של לקות התפתחותית להורים.
 

קישורים...