יו"ר: אולג קומליק
|
תמונה
|
ד"ר אולג קומליק הוא סוציולוג המתמחה בכלכלה, ארגונים וניהול; חבר סגל בחוג למדעי ההתנהגות במכללה למינהל. מחקריו עוסקים בעיקר בניתוח מוסדי של מערכת הבנקאות והתמורות במערכת הפיננסית בישראל. הוא פעיל באגודה החל משנת 2009 בשורה של תפקידים: נציג הדוקטורנטים בהנהלת האגודה ויו"ר קהילת דוקטורנטים וחוקרים צעירים, גזבר האגודה (שתי קדנציות), ומ-2023 הוא יו"ר קהילת סוציולוגיה של כלכלה באגודה. |
היבטים מקומיים של שווקים מקוונים | אסף דר
בראשית שנות ה-2000 החלו לפעול בישראל, כפועל יוצא של מדיניות משרד החינוך, בתי ספר מקדמי בריאות אשר חרטו על דגלם יצירת סביבה בית ספרית בריאה תוך שיתוף פעולה עם הקהילה המקומית. יישום אפקטיבי של תכנית מקדמת בריאות מצריך, בין השאר, תמיכות ספציפיות המותאמות לצרכים המשתנים של קהילות שונות. אף על פי כן, כל מדיניות, ובמיוחד כזו המקודמת על ידי מקבלי החלטות בדרגים בכירים, עשויה להיתקל בהתנגדות בתהליך יישומה.
מטרת המחקר היא לבחון האם וכיצד המדיניות שהוכתבה מלמעלה הותאמה להקשרים תרבותיים, חברתיים וכלכליים של הקהילות השונות וכיצד היא יושמה בפועל בבתי ספר שונים. המחקר התקיים בשלושה בתי ספר יסודיים ממלכתיים, מקדמי בריאות, המשרתים אוכלוסיות מרקעים תרבותיים שונים; האחד, משרת תלמידים יהודיים-חילונים, השני, אפריקאים עבריים, והשלישי, בדואים.
בכל אחד מבתי הספר נערכו ראיונות מובנים למחצה עם מנהלים, הורים, מורים ומדריכים ונערכו קבוצות מיקוד עם תלמידים. הנתונים נותחו תוך הישענות על תיאוריית הבירוקרטיה ברמת הרחוב אותה הגה מייקל ליפסקי (Lipsky, 1980, 2010), המתארת את אופן עיצוב המדיניות הציבורית בדגש על עובדי הציבור שמיישמים אותה בשטח, לצד שימוש בתיאוריית סוגי ההון של בורדייה (Bourdieu, 1984, 1986) כעדשה משלימה. השילוב בין שתי התיאוריות יוצר מסגרת תיאורטית מקיפה המאפשרת הבנה עמוקה יותר של האופן שבו הבירוקרטים ברמת הרחוב עושים שימוש בסוגי ההון העומדים לרשותם (חברתי, כלכלי או תרבותי) כדי למנף משאבים קיימים של בית הספר והקהילה וכדי ליישם, להתאים ולעצב את מדיניות קידום הבריאות.
במחקר נמצא כי מנהלים ומורים מפתחים פרקטיקות בלתי פורמליות כדי להתמודד עם אתגרים, אך מחסור במשאבים כמו כוח אדם, זמן ותקציב מהווה מכשול ביישום המדיניות. בניסיון להתגבר על כך ביעילות, הם עושים שימוש בסוגי ההון של התלמידים בבית הספר. מהמחקר עולה כי יש להכיר בצורך בגמישות, בתכנון וביישום של המדיניות, כדי להתאים אותה להקשרים מקומיים מגוונים, לקבוע קווים מנחים להפעלת שיקול דעת במסגרת המדיניות הכתובה ולטפח יוזמות שנמצאו כיעילות בקידום המדיניות. המחקר תורם להבנה טובה ומדויקת יותר על האופנים בהם בירוקרטים ברמת הרחוב מבינים ומטמיעים מדיניות ממשלתית וכיצד סוגי ההון השונים של בתי הספר משפיעים על האופן בו הם מיישמים בפועל את המדיניות.
|
תמונה
|
פרופ׳ אסף דר מאוניברסיטת חיפה הוא חוקר בתחום הסוציולוגיה של העיסוקים והמקצועות וסוציולוגיה כלכלית. |
הכלכלה הפוליטית של השליטה הישראלית ברצועת עזה בעקבות שלוש מלחמות (1956, 1967 ו-2023) | אפרים דוידי
ישראל החלה לכבוש את רצועת עזה במלחמה שנפתחה ב-7 באוקטובר 2023 בעקבות טבח החמאס בתושבי העוטף. זהו כיבוש עזה השלישי מאז הוקמה מדינת ישראל ב-1948. הראשון החל במלחמת סיני-סואץ באוקטובר 1956, השני - במלחמת "ששת הימים" ביוני 1967. בכיבוש הנוכחי, ישראל הרשמית אינה מגדירה עצמה "מעצמה כובשת" וזאת בטענה שהיא פועלת "על פי הדין הבינלאומי". בסרבה להגדיר את שליטתה ככיבוש, מסרבת ישראל לקחת אחריות לגורלם של שני מיליון פלסטינים. אבל מייד עם פרוץ הקרבות היא החלה "לעצב" את עתידה של הרצועה.
כיבוש הרצועה במסגרת מלחמת סיני ("מצבע קדש") ב-1956 ארך לא יותר משמונה חודשים, במהלכם ראש הממשלה דוד בן גוריון דיבר על "תחיית ממלכת ישראל", על השתלטות על שדות הנפט שבסיני והובלת הנפט משם לבתי הזיקוק במפרץ חיפה. במקביל הוטל ממשל צבאי על רצועת עזה והיא סופחה למדינת ישראל על ידי החלת כמה מחוקיה ואף ננקטו צעדים מעשיים לסיפוח כלכלי ומוסדי של הרצועה. תחת הממשל הצבאי נקבע בין היתר שיש לשקם את קו הרכבת המנדטורי בין ישראל לעזה, שיצוא התוצרת החקלאית העזתית ייעשה דרך נמל חיפה, הוקמו לשכות עבודה לתושבי מחנות הפליטים, נעשה ניסיון להקים מערכת לגביית מיסים, נסגרו מוסדות פיננסיים מצריים ועוד.
כיבושה השני של רצועת עזה החל במלחמת ששת הימים ביוני 1967 והוא הסתיים כעבור 38 שנה ביישום "תוכנית ההתנתקות" של ממשלת שרון. הפינוי בוצע בין ה-15 באוגוסט ל-12 בספטמבר 2005. במשך כמעט ארבעה עשורים שוב סיפחה ישראל, הפעם דה-פקטו, את המשק העזתי-פלסטיני, גם ללא החלת חוקיה (פרט לשטחן של התנחלויות שהוקמו ברצועה במשך השנים) והשליטה משטר כלכלי בעל אפיונים קולוניאליים מובהקים, המתבסס על העיקרון של אספקת כוח עבודה זול (למשק הישראלי) תוך הזרמת תוצרת תעשייתית יקרה (לעומת התוצרת במצרים, שגובלת ברצועה אך שלא הייתה כל אפשרות לייבאה) והפיכת השוק המקומי ל"שוק שבוי" בידי ישראל.
שבועות ספורים לאחר תחילת המלחמה באוקטובר אשתקד, החלה ישראל להקים בשטח רצועת עזה "רצועת ביטחון". זו רצועה ברוחב של כקילומטר, המתפרסת לאורך כל הגבול עם ישראל שאורכו כשישים ק"מ. ברצועה הוקמו עמדות צבאיות ואמצעי תצפית ונסללו דרכים. על הפלסטינים – כולל אלה שגרו בשטח זה לפני המלחמה או שעיבדו שם שטחים חקלאיים – נאסר להיכנס. מדובר בהפקעה של כ-16% משטח הרצועה, שרובו שימש לגידולים חקלאיים ולמגורים. כמו כן, בתחילת מרס השנה הצבא ביתר את רצועת עזה לחלק צפוני ולחלק דרומי באמצעות סלילת כביש ממזרח למערב.
כביש זה ("ציר נצרים") ראשיתו באזור בארי וסיומו בחוף הים. זאת, יחד עם הרס כל התשתיות, מוסדות ציבור, האוניברסיטאות, העיריות, התעשייה (לרוב בתי מלאכה קטנים ובינוניים) וכלל מנגנוני האדמיניסטרציה. כמו כן, נסגרו כל הבנקים ששירתו את האוכלוסייה המקומית. ועוד, מאז כנס שנערך ב-28 בינואר האחרון בבנייני האומה בירושלים בכותרת "לניצחון ישראל - חוזרים לחבל עזה וצפון השומרון" ועד היום, ההכנות לחדש את ההתנחלויות בשטח הכבוש אינן פוסקות.
מטרת הרצאה היא לשרטט קווים לכלכלה הפוליטית של שלושת הכיבושים (1956, 2005-1967 והנוכחי) ולמצוא מאפיינים משותפים . היא לא תעסוק בשאלות צבאיות-ביטחוניות, ציבוריות-פוליטיות או של זכויות אדם – אלא במדיניות של ישראל בסוגיות הכלכליות הנקבעת מפורשות, בשתיקה או במעשים.
|
תמונה
|
אפרים דוידי מלמד בתכנית הרב תחומים במדעי הרוח באוניברסיטת תל-אביב מזה כ-25 שנה. יצא לגמלאות מאוניברסיטת בן-גוריון, המחלקה לעבודה סוציאלית. |
רפורמות המס של 1976-1975 ויסודות המפנה הניאו-ליברלי | ירון הופמן-דישון
'רפורמת בן-שחר' (1975) והנהגת מס ערך מוסף (1976), היוו נקודת מפנה במערכת המס בישראל. מחקר זה, המהווה את הפרק הראשון בעבודת דוקטורט על הכלכלה הפוליטית של מדיניות המס בישראל בעידן הניאו-ליברלי, בוחן את התהליכים הפוליטיים והכלכליים שהובילו לרפורמות אלו ואת השלכותיהן ארוכות הטווח.
המחקר מתבסס על גישות תיאורטיות בסוציולוגיה פיסקלית הרואות במדיניות מס זירה מרכזית לעיצוב יחסי מדינה-חברה ולהבנת תהליכי שינוי מוסדי, ועורך ניתוח מקיף של מסמכים היסטוריים, כתבות עיתונות ופרוטוקולים של דיונים בכנסת ובממשלה.. תוך שהוא עומד על השינויים ביחסי הכוח בין הממשלה, ההסתדרות והמעסיקים, המחקר מראה כיצד הזינוק בהוצאות הצבאיות לאחר מלחמת 1967 הוביל לעלייה חדה בשיעורי המיסוי, שהגיעו לשיא של כ-47% מהתמ"ג ב-1976.
עליה זו יצרה לחצים מצד השחקנים הכלכליים השונים להפחתת שיעורי המס, ובמיוחד שיעורי המיסוי הישיר. במקביל, משבר מאזן התשלומים והאינפלציה שהתפתח לאחר מלחמת 1973 הגביר את הלחץ על הממשלה לנקוט בצעדים כלכליים דרסטיים, בהתאם לגישות הכלכלניות שרווחו אז. הממצאים מצביעים על תפקיד מרכזי של הפקידות המקצועית במשרד האוצר בקידום הרפורמות, לצד השפעה גוברת של כלכלנים מהאקדמיה על עיצוב המדיניות.. המחקר טוען כי על מאפיינים פרוגרסיביים מסוימים של רפורמות 1976-1975, ובהם הנהגת קצבאות ילדים אוניברסליות, ניתן לראות בהן את יסודות המפנה למערכת מס ניאו-ליברלית.
הרפורמות שיקפו מעבר לתפיסה שהדגישה חשיבות למדיניות מס 'ניטרלית' ו'יעילה', תוך הפחתת השימוש במערכת המס ככלי לעיצוב מדיניות תעשייתית ושכר. הנהגת המע"מ בולטת במעבר זה, כאשר המע"מ הועדף בהיותו מס 'ניטרלי' שהחליף מיסים עקיפים סלקטיביים.
המחקר מדגים כיצד שינויים במדיניות מס משקפים ומעצבים תהליכים חברתיים-כלכליים רחבים יותר, ומראה כיצד ניתוח סוציולוגי של מדיניות מס יכול לשפוך אור על יחסי הכוחות המשתנים בין שחקנים חברתיים, על תהליכי שינוי מוסדי ועל התפתחות האידיאולוגיה הכלכלית השלטת. כמו כן, ניתוח זה תורם להבנת ההתפתחויות במדיניות המס בישראל בעשורים שלאחר מכן ומספק תובנות לדיון העכשווי על מדיניות מיסוי.
|
תמונה
|
ירון הופמן-דישון הוא תלמיד לתואר שלישי במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. כותב עבודת דוקטורט בהנחיית פרופ' דניאל ממן בנושא הכלכלה הפוליטית של מדיניות המיסוי בישראל בעידן הניאו-ליברלי. עובד גם כחוקר ומרצה במרכז אדוה, ועוסק בנושאים של מדיניות דיור ומדיניות מיסוי. החל מ-2023 מכהן כגזבר וחבר הנהלה של האגודה הסוציולוגית הישראלית. |
טכנולוגיה לעשיית כסף | נועם יורן
מחקר ענף מוקדש לפריודיזציה של הקפיטליזם. העשורים האחרונים מוגדרים כקפיטליזם פובט-תעשייתי, פוסט פורדיסטי, ניאו-ליברלי, דיגיטלי, לא חומרי ועוד. ההרצאה מבקשת להציע ציר נוסף של פריודיזציה דרך שינוי היחס בין טכנולוגיה להון. הקפיטליזם התעשייתי התאפיין בהבדל בין טכנולוגיה והון. בלשונו של וסלי מיטשל: הבדל בין האמנות של עשיית דברים לבין האמנות של עשיית כסף.
הבדל זה התבטא במתח בין מהנדסים לבין בעלי הון, כפי שתיאר יהודה שנהב. בכלכלה הדיגיטלית, אני טוען, מתח זה נעלם. טכנולוגיה, הממומנת על ידי קרנות הון סיכון, מתוכנת מלכתחילה לפי שיקולים פיננסיים. דרך האבחנה של ובלן בין הון יצרני לבין השקעה אנסה להצביע על סוג חדש של טכנולוגיה: טכנולוגיה לעשיית כסף.
ד״ר נועם יורן מלמד בתוכנית למדע טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר אילן. חוקר היסטוריה של הקפיטליזם, והיסטוריה ופילוסופיה של המחשבה הכלכלית.
|
תמונה
|
ד״ר נועם יורן מלמד בתוכנית למדע טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר אילן. חוקר היסטוריה של הקפיטליזם, והיסטוריה ופילוסופיה של המחשבה הכלכלית. |