יו"ר: ליאת ליפשיץ מלביצקי, תמי סגיב שיפטר
|
תמונה
|
ד"ר ליאת ליפשיץ-מלביצקי היא סוציולוגית רפואית וארגונית. כיום פוסט-דוקטורנטית באוניברסיטת בן גוריון בנגב במחקר על הטמעה ומדיניות AI במערכות רפואיות. במחקר הדוקטורט שלה באוניברסיטת בן גוריון בחנה את הידע המדעי בסביבה מדעית שנויה במחלוקת בעיצוב מדיניות בריאות וסביבה בנוגע לקרינה בלתי מייננת של טלפונים סלולאריים. במחקר התזה שלה באוניברסיטה העברית בחנה אחיות דואליות המשלבות רפואה קונבנציונאלית ואלטרטיבית. תחומי העניין שלה הם סוציולוגיה של בריאות ורפואה, סוציולוגה של פרופסיות וידע, סוציולוגיה של ארגונים, וחקר סוציולוגי של טכנולוגיה, מדיניות בריאות וסביבה. |
|
תמונה
|
ד"ר תמר סגיב-שיפטר, סוציולוגית רפואית. עוסקת בקשר בין רפואה וחברה ובמדיניות בריאות, בפרט התנהגות בריאות; התאמה חברתית ותרבותית של טיפול רפואי; כשירות חברתית ותרבותית של צוות רפואי; היבטים חברתיים ותרבותיים של בריאות, מחלה, חולי, התנהגות חולי; הפרופסיה של הרפואה ויחסים בין פרופסיות. מתמחה בשיטות מחקר כמותניות ואיכותניות. יו"ר קהילת בריאות ורפואה באגודה הסוציולוגית הישראלית. |
How much will your doctor do for you? Advocacy-Driven Healthcare in Trans-Inclusive Medicine | אינה בלוס-קדוש
The transgender and gender nonconforming (hereafter, trans) population remains marginalized in healthcare and absent from broad. medical discourse and curricula, resulting in a paucity of trans-inclusive services and knowledge disparities among medical personnel. In the absence of formal training on trans healthcare, the talk aims to examine the various strategies employed by Israeli health professionals in primary care to address the needs of trans patients while using health advocacy as an. analytical lens. To examine these issues, qualitative methods were used, which included textual data pertaining to trans-related healthcare, observations in lectures and conferences and semi-structured interviews with 19 medical care professionals and 20 trans people and activists.
In this talk, I will elaborate on the efforts by health professionals to advance better care for the trans community and its implications on the boundaries between personal initiatives, medical care and community involvement. These efforts were conceptualized as ‘advocacy-driven healthcare’, defined here as medical care centered around personal initiatives rather than traditional biomedical knowledge. I will elaborate on how this novel form of advocacy was shown to compensate for a lack of official guidelines and medical education pertaining to the trans population both on an individual and collaborative level.
In addition, I will demonstrate how advocacy-driven healthcare was able to foster alternative modes of knowledge. production, strengthen physician-community relations and culminate in change on an institutional level. More broadly, by using advocacy-driven healthcare as a case study, I wish to contribute to the current scholarship on health advocacy by highlighting how acts of advocacy have the potential to both ameliorate and uphold health inequalities and underscore the importance of properly defining the role of the health advocate and the integration of trans-related content into medical curricula.
|
תמונה
|
אינה בלוס-קדוש היא ביולוגית ודוקטורנטית בהדרכתה של ד"ר גילי הרטל בתכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר-אילן. עבודת הדוקטורט שלה, "קידום שירותי רפואת קהילה עבור האוכלוסייה הטרנסית בישראל: הכרה מוסדית כשדה של הדרה והתנגדות", שואפת להבין ולמפות את התהליכים המעצבים את רפואת הקהילה לאוכלוסייה הטרנסית בישראל תוך כדי זיהוי מיקומם ומידת מעורבותם של גופים ממסדיים ויוזמות פרטיות. |
להכיר את האחר – תרומת השדואינג לשינוי עמדות של סטודנטים לרפואה כלפי מקצועות הבריאות האחרים | אסף גפן, עדי פינקלשטיין
רקע - תהליך ה"שדואינג" מתקיים מידי שנה בבית הספר לרפואה באונ' העברית, כאשר סטודנטים שנה ב' מלווים בעלי מקצוע בריאות אחרים במקום עבודתם ולומדים על תרומתם להליך הרפואי. יום אחרי מתכנסים לקבוצות מיקוד, בהן דנים בתהליך שעברו וכיצד הם תופסים את מקצועות הבריאות בעקבות השדואינג. הנחת היסוד של התהליך הוא שמפגש ישיר של הסטודנטים לרפואה עם אנשי מקצועות הבריאות יביא להגברת הידע והגברת המודעות לצורך בשיתוף פעולה בין הצוותים הפועלים יחד. הנחת יסוד זו טרם נבחנה בכלים מדעיים.
מתודולוגיה - המחקר השתמש בכלי מחקר כמותניים (שאלונים פרה ופוסט) ואיכותניים (ניתוח מלל של שתי קבוצות מיקוד) ללמוד על מידת ההשפעה של התהליך ועל האופן בו השינוי במודעות התרחש.
ממצאים - 138 סטודנטים, שאישרו שימוש בשאלונים שלהם (מתוך 148, 95%), הצביעו על שינוי משמעותי ברמת הידע על המקצוע האחר, מ- 2.54 (בסולם 1-5) לפני השדואינג ל- 3.85 בעקבותיו, גידול ב 51%. כאשר בודדנו את המשיבים על פי מידת היכרות מוקדמת עם המקצוע, הפער עבור אלה ללא היכרות מוקדמת היה גדול משמעותית, מ- 2.08 ל- 3.81, גידול ב 83%. באופן דומה, השינוי בהבנת התרומה של המקצוע השני להליך הרפואי גדל מ 3.31 לפני השדואינג ל 4.38 בעקבותיו. ועבור אלה שלא הייתה להם היכרות מוקדמת, השינוי היה גדול יותר, מ 3.03 ל 4.37.
הממצאים המילוליים מספרים סיפור דומה. מהמלל ניתן ללמוד גם מה גרם לסטודנטים להכיר טוב יותר את המקצועות האחרים ולהבין טוב יותר את התרומה שלהם להליך הרפואי. למשל סטודנטית X: "בעבר לא הכרתי מספיק את תחומי האחריות של העבודה הסוציאלית. כעת אני מבינה כי העובדות הסוציאליות הן חלק בלתי נפרד מהטיפול ההוליסטית בחולה." או הסטודנטית Y: "לא ידעתי עד כמה למרפאות בעיסוק חלק גדול בתהליך ההחלמה".
סיכום - גילינו ההשפעה משמעותית של השדואינג על עמדות של סטודנטים לרפואה. לדעתנו השינו נגרם הן מתוספת הידע, אבל בעיקר בשל התובנות שיכולותיו של הרופא מוגבלות. הצניעות והבנת מגבלות הכוח הן התרומה המשמעותית של המחקר לשדה המחקרי הקיים בנושא.
|
תמונה
|
אסף גפן הוא סוציולוג של מערכת הבריאות, מתמחה בכבוד האדם ובקושי לספק אותו במערכת הבריאות, ביחסים בין רפואה לסיעוד וחינוך אינטר-דיסציפלינרי (IPE). מרצה בביה"ס לרפואה ולסיעוד של האונ' העברית בהדסה עין כרם, ומוביל פרויקטים שונים בתחום כבוד האדם והחיבור בין כלל מקצועות הבריאות בביה"ח הדסה. בוגר המחלקה לסוציולוגיה של האונ' העברית. ב 2019 סיימתי PhD, בהנחייתו של פרופ' גד יאיר בשם "יקומים מקבילים", על השפעת הנתק בין הרפואה לסיעוד על חוויית האשפוז של המטופלים. |
|
תמונה
|
עדי פינקלשטיין היא מרצה בסגל הבכיר בחוג לסיעוד ע"ש סלמה ג'לניק, המרכז האקדמי לב ירושלים. מלמדת בתוכנית 'אדם ורפואה' בפקולטה לרפואה, האוניברסיטה העברית. חוקרת בתחומים: היבטים חברתיים ותרבותיים בבריאות וברפואה, חינוך רפואי, בריאות נשים ולימודי מוגבלות. |
עבודת גבול – חוויותיהם של רופאים המשתמשים בטכנולוגיות רפואה מרחוק בתקשורת עם מטופלים | אריאלה פופר גבעון, יעל קשת
יישום טכנולוגיות רפואה מרחוק בתקשורת בין רופאים למטופלים חושף מבנים חדשים של גבולות. לכן, המשגה של 'עבודת גבול' (boundary-work) יכולה לספק עדשה שימושית לבחינת האופן שבו רופאים חווים את התקשורת באמצעות רפואה מרחוק.
בהרצאה זו נציג ממצאי מחקר שיועד לבחון את חוויות השימוש בטכנולוגיות רפואה מרחוק של רופאים ראשוניים.
במהלך שנת 2023 נערכו ראיונות עומק עם 20 רופאי משפחה ורופאי ילדים, המועסקים בקופ"ח כללית. במחוז צפון ניתוח הראיונות העלה כי חוויות הרופאים בנוגע לשימוש בטכנולוגיות רפואה מרחוק עם מטופליהם ניתנות למיון לשלושה סוגים של עבודת גבול: שיתופית, תחרותית וצורנית (קונפיגורטיבית).
המרואיינים שיתפו שתקשורת באמצעות טכנולוגיות רפואה מרחוק שיפרה את התקשורת עם מטופלים שמתקשים להגיע למרפאה, מטופלים מרותקים לביתם, בני משפחה מטפלים הנדרשים למענה בירוקרטי ומטופלים עסוקים מאוד, ותרמה לשיפור השירות בנושאים מנהלתיים. עם זאת, הם דיווחו על מאבקים מתמשכים עם המטופלים סביב הניסיון שלהם להגן על סמכותם ולתבוע מהמטופלים כן להגיע למרפאה כאשר תלונתם מצדיקה זאת.
ניתוח חוויות הרופאים מצביע על עבודת הגבול שהם מבצעים כדי להתמודד עם אובדן סמכותם כחלק מהתמורה המתמשכת ברפואה, המכרסמת בפטרנליזם של רופאים והמעצימה את האוטונומיה של מטופלים.
חששם של הרופאים המרואיינים מטיפול לא ראוי במטופלים, ואפילו כושל ומסכן בעקבות השימוש בטכנולוגיות רפואה מרחוק, מחזק את הצורך בעבודת גבול קונפיגורטיבית מטעם ארגוני הבריאות: מצופה מהם להנחות את הרופאים כיצד לנהל בצורה הטובה ביותר את התקשורת באמצעות טכנולוגיות רפואה מרחוק, ולווסת את השימוש בכלים אלו למקרים ספציפיים בלבד.
לצד היתרונות הגלומים בשילוב טכנולוגיות רפואה מרחוק, למשל שיפור זמינות ונגישות הטיפול, שילוב זה מוליד גם מורכבות חדשה בתקשורת בין רופאים ומטופלים. המורכבות נסובה סביב סוגיות של סמכות ואחריות ומצריכה את ארגוני הבריאות לעבודת גבול קונפיגורטיבית, שתעצב את הטכנולוגיה ותגדיר, תסדיר ותנחה את עבודת הרופאים העושים שימוש בטכנולוגיות אלו כדי להבטיח טיפול איכותי במטופלים.
|
תמונה
|
אריאלה פופר-גבעון (Ph.D אוניברסיטת בן גוריון 2007). פרופ' חבר במכללה האקדמית דוד ילין בירושלים. חוקרת רופאים, אחים ורוקחים ערבים המועסקים במערכת הבריאות הציבורית בישראל, כמו גם סוגיות של גזענות במערכת הבריאות והתמודדות אתן. בעבר עסקה ברפואה מסורתית ערבית, ובעיקר בפעילותן של מרפאות ערביות בישראל. חקרה את שילובם של מרפאים מסורתיים במערכות בריאות קונבנציונלית, בפרט בהקשרים אונקולוגיים, בסוגיות של כשירות תרבותית ופלורליזם רפואי. משתמשת בשיטות מחקר איכותניות, וכותבת אודותן. |
|
תמונה
|
פרופ' יעל קשת היא פרופסור מן המניין לסוציולוגיה ומכהנת כראש המסלול ללימודי חברה, בריאות ורווחה במכללת גליל מערבי. מומחיותה היא בסוציולוגיה של הרפואה ובמחקר איכותני. תחומי המחקר שלה כוללים ניהול סיכונים ברפואת קהילה, רפואה מרחוק, שילוב רפואה משלימה בארגוני בריאות ועוד. |
האם הגזענות כלפי אנשי צוות רפואי עולה ככל שעולה רמת פולשנות הטיפול | יערית בוקק-כהן
אחת הסוגיות הלא מדוברות בשיח הציבורי ברוב המדינות היא גזענות של מטופלים כלפי אנשי צוות רפואי בכלל, ואחיות בפרט, שמקורם מקבוצה אתנית שונה משלהם.
מטרת המחקר הנוכחי היא לבחון האם הגזענות של מטופלים כלפי אחיות גוברת ככל שהפולשנות של הטיפול עולה. מחקר זה נערך בישראל, חברה מאוד קונפליקטואלית שבה יהודים וערבים חיים יחד ונפגשים באותן מערכות בריאות.
למרות המתח ולעיתים האיבה הנובעת מהמצב הפוליטי, חברי כל קבוצה נתקלים בקביעות בבני הקבוצה השנייה במהלך מתן שירותי הבריאות, הן כמטופלים והן כצוות רפואי וסיעודי.
שאלון מחקר שהציג תשעה טיפולים סיעודיים ברמות מגוונות של פולשנות מולא על ידי משתתפים ערבים ויהודים. הם התבקשו לבטא ביחס לכל טיפול את העדפתם לאחות ערביה או יהודייה.
תוצאות של ניתוחי רגרסיה לוגיסטית מגלות שבשני המגזרים הגזענות כלפי אחיות גוברת ככל שפולשנות הטיפול עולה. ממצאים אלו נידונים לאור תפיסת המרחק החברתי, ומהווים בסיס אמפירי למספר המלצות מעשיות המוצעות למיגור גזענות במערכת הבריאות.
|
תמונה
|
יערית בוקק-כהן הינה דוקטור לסוציולוגיה (תל אביב, 2002) המתמחה בתחום המשפחה והבריאות. בוקק-כהן מלמדת במוסדות להשכלה גבוהה מזה 30 שנה וכן עוסקת במחקר וכתיבה בנושאי התמחותה. לבוקק כהן עד כה ישנם מעל 100 פירסומים אקדמיים בכתבי עת בינ"ל שפיטים. הואיל שכך היא מלמדת מזה 8 שנים כתיבת מאמרים למרצים במסגרת מכון מופת. |