יו"ר: יוליה שבצ׳נקו
|
תמונה
|
הפוליטיקה של חברוּת: אי שוויון מבני, גזענות וקשרים אינטימיים בחייהן של נערות מקבוצות מיעוט מוגזעות בסקוטלנד | טליה טרזה אסן
חברוּת נתפסת על פי רוב כמערכת יחסים פרטית, חיובית ונטולת מימדים פוליטיים. הרצאה זו מבקשת לאתגר תפיסות אלו על ידי המשגה של 'הפוליטיקה של חברוּת': האופנים בהם אי שוויון ויחסי כוח מבניים מעצבים קשרי חברוּת, משועתקים על ידם ומאותגרים באמצעותם.
ההרצאה מבוססת על מחקר אתנוגרפי שנערך בין 2020 ל-2021 בארגון חינוך בלתי פורמלי המיועד לנוער מקבוצות מיעוט אתניות בסקוטלנד. במחקר השתתפו 15 נערות בגילאי 14-20, רובן המכריע ממוצא אפריקאי, קאריבי ודרום אסייאתי, וכן שלושת המדריכות שלהן.
המחקר מפגיש את הסוציולוגיה של חברוּת יחד עם תיאוריה פמיניסטית שחורה, לימודי נערוֹת ולימודי צעירוּת. בהרצאה אעמוד על שלושה היבטים של הפוליטיקה של חברוּת: ראשית, אנתח כיצד ההשתתפות בארגון יצרה עבור המשתתפות הזדמנויות ייחודיות ליצירת חברויות מעצימות עם נערות ונערים המשתייכים לקבוצות מיעוט מוגזעות. חברויות אלו יצרו אצל המשתתפות תחושות של שייכות, הבנה הדדית, וביטחון, ובכך היוו ניגוד לחוויות של גזענות ובידוד עימן הן התמודדו תכופות במרחבים אחרים בסקוטלנד, במיוחד בבית הספר. שנית, מחוץ לארגון נתקלו לעיתים המשתתפות באמירות גזעניות מצד חברות וחברים.
המשתתפות עשו שימוש במגוון אסטרטגיות בכדי להתמודד עם אמירות אלו, ואסטרטגיות אלו שיקפו את הקושי בהתנגדות למיקרו-אגרסיות בחברה הסקוטית, בה הגזענות רווחת אך מוכחשת, וכן את הלחצים החברתיים עמן מתמודדות נערות. שלישית, היו חברויות שאותן המשתתפות חוו כמגבילות את יכולת הביטוי הפוליטי שלהן. מנגד, היו למשתתפות חברויות שהתאפיינו בעשייה אקטיביסטית, כולל כאלו שעודדו את המשתתפות להרחיב את האקטיביזם שלהן לסוגיות שנגעו לקהילות המיעוט אליהן השתייכו חברותיהן וחבריהן.
לטענתי, ממצאים אלו ממחישים כיצד קשרים ואינטרקציות של חברוּת יכולים להציב גבולות דכאניים אך גם לסייע בפריצת גבולות כאלו. בנוסף, הממצאים מצביעים על החשיבות שבהתייחסות להצטלבויות של מגדר, גיל ואתניות בחקר של מערכות יחסים אינטימיות ואקטיביזם. לבסוף, הפוליטיקה של חברוּת מסייעת בהבנת האופנים בהם גזענות ואי שוויון מבני משפיעים לא רק על הזדמנויות או חסמים ליצירת חברויות אלא גם על הדינמיקות, החוויות והתפיסות של יחסים אלו בקרב קבוצות מיעוט מוגזעות.
טליה טרזה אסן היא פוסט-דוקטורנטית בתכנית לזכויות ילדים ונוער במרכז מינרבה לזכויות אדם באוניברסיטה העברית. המחקר הנוכחי שלי עוסק בו קשרים בינאישיים משמעותיים של ילדים ובני נוער מעצבים את המעורבות שלהם בתנועות מחאה בישראל. עבודת הדוקטורט שלי, שנערכה כחלק מלימודי דוקטורט בסוציולוגיה באוניברסיטת אדינבורו, בחנה באופן אתנוגרפי את הפוליטיקה של חברוּת בחייהן של נערות מקבוצות אתניות מודרות בסקוטלנד. עבודת התזה שלי, אשר נכתבה במסגרת תואר שני באנתרופולוגיה תרבותית-חברתית באוניברסיטת תל אביב, התבססה על מחקר אתנוגרפי של חיברות לחברוּת וחברוּת בקרב ילדות בבית ספר יסודי. תחומי העניין שלי כוללים חברוּת, ילדוּת, נעוּרים, חינוך, אקטיביזם ושיטות מחקר איכותניות.
|
תמונה
|
טליה טרזה אסן היא פוסט-דוקטורנטית בתכנית לזכויות ילדים ונוער במרכז מינרבה לזכויות אדם באוניברסיטה העברית. המחקר הנוכחי שלי עוסק בו קשרים בינאישיים משמעותיים של ילדים ובני נוער מעצבים את המעורבות שלהם בתנועות מחאה בישראל. עבודת הדוקטורט שלי, שנערכה כחלק מלימודי דוקטורט בסוציולוגיה באוניברסיטת אדינבורו, בחנה באופן אתנוגרפי את הפוליטיקה של חברוּת בחייהן של נערות מקבוצות אתניות מודרות בסקוטלנד. עבודת התזה שלי, אשר נכתבה במסגרת תואר שני באנתרופולוגיה תרבותית-חברתית באוניברסיטת תל אביב, התבססה על מחקר אתנוגרפי של חיברות לחברוּת וחברוּת בקרב ילדות בבית ספר יסודי. תחומי העניין שלי כוללים חברוּת, ילדוּת, נעוּרים, חינוך, אקטיביזם ושיטות מחקר איכותניות. |
יהדות כאופטימיות אכזרית: "שאלת היהדות" בחייהן של נשים פוסט-סובייטיות בישראל | יוליה שבצ׳נקו
הרצאה זו תעסוק בביטויי אי-הודאות בחייהן של נשים פוסט-סובייטיות שאינן מוכרות כיהודיות על פי חוקי ההלכה בישראל. במהלך ההרצאה אתמקד בהיבטים האָפֶקְטיביים של שאלת היהדות כפי שזו מגולמת בזירות האינטימיות בחייהן של הנשים, תוך התמקדות בשאלות: איזה תפקיד משחקת היהדות במערכות היחסים האינטימיות של הנשים עם גברים יהודים ולא יהודים? מיהם השחקנים המגדירים את יהדותן של הנשים, על פי אילו אמות מידה ובאילו תנאים?
באמצעות ניתוח חוויות החיים העולות מסיפוריהן של נשים פוסט-סובייטיות, אציג את רבדי אי-הודאות האופפים את שלבי החיים השונים של הנשים – רווקות, זוגיות ונישואין – בהתייחס לשאלת היהדות ובפרט, בהקשר לתהליך גיור אורתודוקסי. אדגים כיצד תהליך הגיור משפיע על ומעצב את אי-הודאות המשוקעת בשאלת היהדות בקרב הנשים, לצד כינונה הסימולטני על ידי דמויות גבריות שונות עימן הנשים נמצאות ביחסי קרבה זוגיים (קיימים או פוטנציאליים) ומשפחתיים. כינון בו-זמני זה של אי-הודאות בזירות שונות מבנה מעגליות של פטרונות גברית בה הנשים לכודות, ומכונן את היהדות עבור הנשים ביחס של אופטימיות אכזרית, כך שהיהדות הופכת למושא תשוקה בלתי אפשרי להשגה.
|
תמונה
|
יוליה שבנצ'קו היא פוסט-דוקטורנטית במחלקה לסוציולוגיה, למדע המדינה ולתקשורת באוניברסיטה הפתוחה ועמיתת הוראה במכללה האקדמית ספיר. מחקרה מתמקד בהצטלבות בין הגירה, מגדר ומרחב ובחקר נשים בשוליים החברתיים. עבודת הדוקטורט נכתבה במכונים לחקר המדבר באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ומתמקדת בחוויות החיים של נשים פוסט-סובייטיות החיות בשולי הדרום הישראלי. הדוקטורט זכה בפרס נשיא המדינה למצוינות וחדשנות מדעית ובציון לשבח מטעם האגודה ללימודי ישראל (AIS). |
קירבה רגשית כאמצעי לסימון וטשטוש גבולות: אתנוגרפיה על תוכנית לדיאלוג בין-תרבותי בפריפריה המפגישה בין נשים במיקומים אתנו-מעמדיים שונים | יעל סקורקוביץ
ההרצאה הנוכחית עוסקת באופן שבו קירבה רגשית משמשת לעיצוב גבולות חברתיים וסמליים בקרב נשים יהודיות במיקומים אתנו-מעמדיים שונים, אשר יישמו תוכנית עירונית לדיאלוג בין-תרבותי. התוכנית פעלה במשך עשור שנים (2009-2019) בפריפריה הצפונית, וכללה 22 משתתפות בגילאי 40-65: מחציתן ממוצא אתיופי, שהן דור ראשון להגירה, ומחציתן ישראליות ותיקות (ממוצא מזרחי או אשכנזי) שהן דור שני להגירה.
משתתפות התוכנית הגדירו את עצמן כמתנדבות הפועלות לקידום הדיאלוג הבין-תרבותי בעירן; במסגרת פעילותן הן טיפחו יחסי חברות קרובים, יזמו פרויקטים קהילתיים, יצאו לטיול לאתיופיה וקיימו מופעי אירוח עבור קבוצות מטיילים מאורגנות. ההרצאה מבוססת על מחקר אתנוגרפי שהתקיים במסגרת עבודת דוקטור וליווה את התוכנית בשנים 2016-2019. היא מבקשת לבחון כיצד אידאולוגיות ומיומנויות רגשיות – אשר עברו כחוט השני בין זירות הפעילות השונות של התכנית שימשו את המשתתפות על מנת לעצב גבולות מגדריים, אתניים ומעמדיים ולהתמקם מחדש בתוכם.
הממצאים שיוצגו בהרצאה מבקשים לקשור את המושגים "כלכלת רגשות" ו"ריבוד רגשי" לספרות המחקרית העוסקת בתהליכי כינון אזרחות של נשים מקבוצות אתניות מגוונות. הם מלמדים כי המיומנויות הרגשיות שבהן נקטו משתתפות התוכנית סייעו לכלל המשתתפות לכונן את הסובייקטיביות שלהן, להעשיר את הונן החברתי והתרבותי ולתרגם את הווייתן לעשייה אזרחית. יחד עם זאת, הן מיקמו את פעילותן של המשתתפות בתוך אזורי הדמדומים שבין הספֵרה הפרטית והציבורית, והקשו עליהן לזכות בהכרה חברתית.
החסם המגדרי אשר הצר את צעדיהן של כלל המשתתפות, הצטלב עם סטראוטיפים אתניים ומעמדיים אשר שעתקו במידה ניכרת את יחסי הכוח ההיררכיים בין המשתתפות הישראליות הוותיקות והמשתתפות הישראליות ממוצא אתיופי. יחסי כוח אלו הדגישו את מעמדן הכלכלי הדומה של המשתתפות הישראליות הוותיקות, ואפשרו את הלבנתן של המשתתפות המזרחיות שביניהן. מנגד, הם סימנו את המשתתפות הישראליות ממוצא אתיופי כבעלות זהות תרבותית מובחנת ו'אחרת'.
מכאן, אני מציעה להתייחס למיומנויות הרגשיות שבהן נקטו המשתתפות הן כאקטים אזרחיים המבקשים לאתגר גבולות חברתיים וסימבוליים, והן כמבנים פוליטיים המשוקעים בדינמיקות של כוח ומשקפים תהליכים מורכבים של הלבנה והשחרה.
"למה את מפחדת? את ישראלית, את יכולה להיות בכל מקום"- זוגות מעורבים – ישראליות ופלסטיניות חוצים גבולות רומנטיים, פיזיים, נפשיים ולאומיים | נטלי ברוך
הספרות המחקרית על זוגות מעורבים – נשים יהודיות ישראליות וגברים פלסטינים הגרים בגדה המערבית מצומצמת מאוד. ספרות זו נשענת בעיקר על זוגות מעורבים שחיים בישראל – נשים יהודיות ישראליות וגברים פלסטינים אזרחי ישראל, וזאת מבלי לבחון כמעט את מיקומי הכוח של המדינה המחלחלים אל בני הזוג, וכיצד יחסי הכוח יחסי הכוח הקולוניאליים והפטריארכליים שולטים בגבולות ובמרחב.
בהרצאה זו אטען כי מערכת היחסים בין אישה יהודייה ישראלית וגבר פלסטיני הוא מפגש בין צירים של מיקומי כוח, שמצטלבים ונשזרים זה בזה ומייצרים מיקומים שבה הנשים מתחזקות ומיקומים בהן הן נחלשות. נשים שחוו עצמאות ותנועה חופשית בישראל, מתמודדות במעבר במחסום הגבול מחיילים ושהות לא חוקית באזורי A, דבר שמחזק את תחושת ההחלשה והכפיפות שלהן במרחב, בעוד במעבר המחסום בצד הפלסטיני בני הזוג הגברים הפלסטינים מחזקים מחדש את גבריותם באמצעות איסוף בנות זוגם מהמחסום ושימור תלותן בהם.
בהרצאה זו ברצוני לפתח דיון סוציולוגי אודות המחסומים (CheckPoints) כגבולות לימינליים המפקחים ומסננים כניסה ויציאה של פלסטינים וישראלים, יוצרים הפרדה בין האזורים ומשפיעים על חיי היום־יום של זוגות מעורבים. אעמוד על השפעות על זהות ותחושת שייכות של הנשים הישראליות במעברן במחסום ועל תחושת העמימות, הפחד והמתח בעת חציית המחסומים.
ארצות גבול נחשבות כמרחב לימינלי עקב המיקום הגיאוגרפי שלהן. קהילות גבול מועדות לפלישה, מעקב ושליטה, והנתינים חשופים למעברים תכופים התורמים לחוויות ולמצבים לימינליים, הממצאים מצביעים על הנשים כמי מתמקמות בעמדה של שוליות מוצלבת. הן נשים יהודיות־ישראליות המסומנות במרחב הפלסטיני כאויבות־כובשות, סימון שמאלץ אותן להיות זהירות ביציאה למרחב הציבורי הפלסטיני, משאיר אותן בבית ודוחק בהן לאמץ תפקידי מגדר נשיים מסורתיים.
גם במרחב הישראלי, הן מסומנות ומתמקמות במיקום שולי – הן "הולכות עם ערבים", הן מסומנות כ"בוגדות", וממוקמות במיקום שולי מוקצה. המחקר כלל ראיונות עומק מובנים למחצה עם 14 משתתפות יהודיות ישראליות בנישואין/זוגיות מעורבת עם בן זוג פלסטיני ומגורים בגדה המערבית, ניהול יומן שדה הכולל רשמיי וליווי אחת המשתתפות.
|
תמונה
|
נטלי ברוך היא פעילת שלום בשמאל המזרחי, פעילה פמיניסטית ואקטיביסטית. ניהלה משלחת הומניטרית ישראלית באזור הגבול פולין-אוקראינה, שסייעה לנשים פליטות מאוקראינה ולילדיהן, ושהתה באוקראינה בזמן המלחמה. השתתפה בקבוצות דיאלוג רבות עם פלסטינים ופלסטיניות בישראל, פלסטין ובחו"ל, ועומדת בקשר עם פעילי ופעילות שלום מפלסטין ועזה. תחומי העניין שלה כוללים: נישואין מעורבים, מגדר באזורי סכסוך פוליטי-צבאי, קולוניאליזם התיישבותי (Settler Colonialism), וכן גבריות ואבהות מזרחית. |