יו"ר: קארין אמית
|
תמונה
|
פרופ' קארין אמית היא דקאנית הפקולטה לניהול וכלכלה במרכז האקדמי רופין וחוקרת בכירה במכון להגירה ושילוב חברתי. קארין שותפה למיזמים בינלאומיים בנושא הגירה ושילוב של מהגרים ופליטים: היא חברה בוועדה המארגנת של פרויקט המטרופוליס הבינלאומי העוסק בהגירה ומדיניות ומאז 2022 שותפה בפרויקט מחקר בינלאומי מטעם האיחוד האירופאי הבוחן השתלבות פליטים מאוקראינה. במסגרת עבודתה במכון להגירה ושילוב חברתי מבצעת מחקרים אקדמיים ויישומיים רבים העוסקים בהשתלבות כלכלית וחברתית של מהגרים בישראל. |
לקחת פסק זמן: מקרה הבוחן של מעבר ישראלים לתאילנד | הילה צבן, אורית אונגר
ההרצאה תבחן את מעברם של ישראלים רבים לתאילנד ותתבסס הן על ניתוח פרשני של ראיונות עומק חצי מובנים עם ישראלים המתגוררים בתאילנד (N=28) והן על ניתוח השיח הער המתקיים בתקשורת הישראלית בשלוש שנים האחרונות בנושא הגירה (N>50). המחקר משרטט תופעה ייחודית המשלבת סממנים של הגירת סגנון חיים (lifestyle migration), גלות פוליטית ומסע תיירותי. כלומר, המחקר בוחן את האופן שבו חוסר היציבות הפוליטית, הפגיעה במבנה הדמוקרטי, העלייה ביוקר המחיה והמלחמות המתמשכות משתלבים עם הדימוי של תאילנד כגן עדן תיירותי זול ונגיש, אשר הוביל להיווצרות קהילה ישראלית תוססת ופעילה במוקדים שונים בתאילנד, אשר ממשיכה למשוך אליה ישראלים נוספים.
המחקר טוען שהשיח התקשורתי הן בתקשורת הפורמאלית והן ברשתות החברתיות מובל על ידי הנרטיב של "לחיות את החלום" ומציג את ההגירה כפתרון הולם לכל התחלואות איתה מתמודדים ישראלים רבים בהקשרים כלכליים ופוליטיים ולעיתים רבות מתעלם מקשיי ההגירה והשלכותיה השליליות הן בהיבט האישי והן בהיבט הלאומי. כתוצאה מכך, השיח התקשורתי משמש ככלי מרכזי בעידוד הגירה ועיצוב תרבות ההגירה הישראלית. עם זאת, ישראלים רבים המתגוררים בתאילנד תופסים את המעבר כתהליך זמני אישי ומשפחתי המאפשר להם "לקחת פסק זמן" מישראל ולהקדיש תשומת לב לעצמם ולמשפחתם ולחיות "כמו תיירים" בתוך תפאורת גן העדן הנתפסת של תאילנד ולפיכך, הם אינם מזדהים עם המונח הגירה ומעדיפים למסגר את חייהם מחוץ לישראל במונחים המקושרים לחוויית זמניות ותיירותיות כגון רילוקיישן, מעבר ומסע.
|
תמונה
|
הילה צבן היא מרצה בכירה במחלקה לניהול תיירות ומלונאות במכללה האקדמית כנרת. היא סוציולוגית ואנתרופולוגית בהכשרתה, חוקרת עירוניות והגירה. עבודתה עוסקת בתופעות ניידות של אוכלוסיות פריבילגיות בציר התיירות-הגירה ובשינויים ובהשפעת הניידות הפריביליגית הזו על המרחב העירוני, בג'נטריפיקציה והתחדשות עירונית, אזרחות שכונתית, מורשת וזיכרון במרחב. |
|
תמונה
|
אורית אונגר, המכללה האקדמית כנרת |
קהילות ישראלים באירופה בזמן הקורונה – מבססים 'שייכות ישראלית גלובלית' | רינה שמיר דונר
ההגירה הטרנס-לאומית מאופיינת בביסוס האחיזה בו זמנית בשני בתים ובהבניה של שייכות המשלבת בין שני הבתים באופנים שונים (Kislev 2012; Klein 1983; Amit 2012; Urieli 1995). ספרות ההגירה מתארת מודלים שונים של זיקה ושייכות בהגירה טרנס-לאומית, אך אלה, כפי שעולה ממחקרי, אינם מתארים באופן ממצה את המקרה של קהילות הישראלים באירופה.
ההרצאה מתבססת על מחקר התיזה שלי:" שייכות ישראלית-גלובלית: קהילות מהגרים ישראלים באירופה בתקופת מגפת הקורונה". השאלה אותה חקרתי: כיצד המהגרים הישראלים המתגוררים באירופה חוו את השפעת מגפת הקורונה על יחסי הגומלין שלהם עם הבית הישן ועם הבית החדש ואת תפקידה של הקהילה בעיצוב יחסי הגומלין הללו. זאת, מתוך הנחה שהקורונה, כאירוע משברי גלובלי רב מערכתי, מעלה ביתר שאת שאלות של שייכות והזדהות.
המחקר האיכותני בחן ישראלים המתגוררים באמסטרדם ובקיימברידג' למעלה מעשור ומובילים קהילות חילוניות דוברות עברית. הוא מתבסס על ניתוח ראיונות, על תצפיות, על ניתוח טקסטים שנכתבו על-ידם, וכן על תצלומים שפורסמו ברשתות החברתיות של המרואיינים בעת השתתפותם בהפגנות כנגד הממשל בישראל: באמסטרדם, בקיימברידג' ובישראל.
שלוש טענות מרכזיות בעבודה: ראשית, בתקופת מגפת הקורונה ביססו המהגרים הישראלים בו זמנית את אחיזתם הן בבית החדש שבו הם חיים והן בבית הישן שממנו היגרו. בעוד שההשתייכות לבית החדש היא אינסטרומנטלית, הרי שהשייכות כלפי הבית הישן היא רגשית וזהותית. שנית, אמסטרדם וקיימברידג' הם מקומות המגלמים את הרצון להשתייך לאירופה כמרחב גלובלי-ליברלי. שלישית, לקהילה הישראלית המקומית תפקיד משמעותי בביסוס שתי התנועות המקבילות הללו והיא תומכת בבניית השייכות הישראלית-גלובלית.
שתי התנועות הללו מעצבות מודל שייכות, אותו אני מכנה 'שייכות ישראלית-גלובלית'. וביתר פירוט; מודל שייכות זה משלב בין שייכות אינסטרומנטלית למקום החדש, כלומר לעיר שבה הם מתגוררים באירופה, שהיא בראש ובראשונה קונקרטיזציה של שייכות רחבה יותר למרחב גלובלי, לבין שייכות ביקורתית לבית הישראלי שאותו עזבו. הם מבקשים לחבר בין היותם אזרחי העולם לבין הישראליות הרצויה או הנאורה, לשיטתם – הישראליות המדומיינת. אחיזתם בבית הישן היא לא רק מדומיינת אלא גם ממשית, והם מעורבים מאוד בפוליטיקה הישראלית בהתאם לערכיהם הליברלים. מעורבות זו גם מחזקת את תפיסתם את עצמם כאזרחי העולם ומרחיבה עבורם את היכולת לנוע, להחליף ולשנות את מקום מגוריהם בקלות יחסית ובהתאם לצרכים המשתנים.
|
תמונה
|
רינה שמיר דונר היא יועצת ארגונית מלווה הנהלות בכירות. מומחית בפיתוח מנהיגות במערכות מורכבות. מתחילה דוקטורט באונ' העברית. בעברה, מפקדת בית הספר למנהיגות בצהל. כיום מלמדת לתואר שני בחוג למדיניות ציבורית באונ' העברית. |
זיכרון קולקטיבי ועמדות כלפי פליטים אוקראינים בקרב רוב ומיעוט אתני במדינות הבלטיות | מקסים קפלן
מחקר זה מבקש לבחון עמדותיהם של אזרחי מדינות בלטיות כלפי פליטים אוקראינים, תוך התמקדות בהשוואה בין עמדות של קבוצות הרוב האתני לבין עמדות של קבוצות מיעוט אתני (מרביתם דוברי רוסית). המלחמה של רוסיה נגד אוקראינה מלווה ב"מלחמת זיכרון" על נרטיבים היסטוריים ולגיטימציה. רוסיה משתמשת במושג "רוסקי מיר" (העולם הרוסי) כדי להצדיק את השפעתה על מדינות פוסט-סובייטיות, בטענה שהיא מגנה על דוברי הרוסית המתגוררים בהן.
בהקשר זה מסקרנות במיוחד עמדותיהם הפוליטיות העכשוויות של דוברי רוסית שהם עצמם או הוריהם הגרו למדינות בלטיות מרפובליקות סובייטיות אחרות במסגרת ההגירה הפנימית בתקופת ברית המועצות לשעבר. מנגד, הן אוקראינה והן מדינות בלטיות מערערות על הפרשנות ההיסטורית של רוסיה ושמות דגש על אובדן עצמאות וכיבוש סובייטי. מדינות אלו הכריזו על עצמאות לאחר התמוטטות האימפריה הרוסית, אך כולן סופחו לברית המועצות. אוקראינה בשנות ה-20 המוקדמות של מאה 20, בעוד המדינות הבלטיות סופחו ב-1940, לאחר הסכם מולוטוב-ריבנטרופ.
המסגרת התיאורטית של המחקר מבוססת על שתי גישות: תיאוריית הזיכרון הקולקטיבי ותיאוריית האיום הקבוצתי. ההנחה היא שעמדותיהם הפוליטיות ותפיסות האיום קבוצתי הנוכחיות של חברי כל קבוצה מעוצבות לפחות חלקית על ידי הזיכרון הקולקטיבי הייחודי שלהם בנוגע לעבר הסובייטי. מכאן, באופן ספציפי יותר, אצפה להבדלים בעמדות כלפי פליטים אוקראינים בקרב קבוצות הרוב והמיעוט האתני.
נתונים למחקר נאספו באמצעות הסקר באוקטובר 2022 במדינות הבלטיות: אסטוניה, לטביה וליטא. בכל מדינה השתתפו כ-400 אנשים, והמדגם היה מייצג. המחקר ישלב ניתוח נתונים איכותני וכמותני. הסקר כלל שאלה פתוחה בה התבקשו המשיבים לציין את הקבוצה הראשונה שעולה בראשם כאשר הם חושבים על מהגרים בארצם. בניתוח איכותני של התשובות לשאלה זו, בכוונתי לבחון תפיסות המהגרים במדינות בלטיות, תוך התמקדות בבולטות פליטים אוקראינים בדמות המהגרים בקרב שתי הקבוצות. בניתוח כמותני, אבחן את ההבדלים בין קבוצות הרוב והמיעוט בעמדותיהם כלפי תמיכה ממשלתית כספית בפליטים אוקראינים בארצם, ומקורות להבדלים אלו.
|
תמונה
|
מקסים קפלן הוא סטודנט לתואר שני לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב. תחומי המחקר שלי עוסקים בהגירה, בדגש על עמדות כלפי פליטים ומהגרים. מחקר הנוכחי מתמקד בעמדות כלפי פליטים אוקראינים במדינות הבלטיות, תוך בחינת ההשפעה של זיכרונות קולקטיביות על עמדות ציבוריות. |
Imagining Migrants: the case of the Baltic States | אנסטסיה גורודזייסקי, אינה לייקין
The overwhelming majority of sociological research studying the place of migrants in the hierarchical structures of national inclusion focuses on the nation states with stable territorial borders. Much less attention has been paid to migrants and their social images in the context of nation-states experiencing changes in geopolitical borders. In this paper, we focus on such changes as the fall of the Berlin Wall in Eastern Europe and the further incorporation of certain postsocialist nation-states into a new political union, namely the EU. We ask whether and how these changes – new national independence on the one hand and a partnership in a new supranational political unit on the other hand - have been.
reflected in the ordinary citizens’ cognitive images of migrants. To examine this question, we conducted an attitudinal survey, collecting original data on. the popular imaginaries of migrants from national representative samples in the three postsocialist Baltic nation-states – Estonia, Latvia, and Lithuania. Our focus on the Baltic states is not accidental as they provide us with an excellent opportunity to examine social meanings of the term “migrant” in the countries that have undergone relatively recent geopolitical changes. Theoretically, we consider ordinary citizens' cognitive images of migrants that we collected in the survey as categories of practice that carry vernacular ideas of “the other.”
These images as categories of practice coexist with, but - as our empirical study demonstrates - do not necessarily align with the official categories of migrants produced by national "colored" and international institutions and frequently used in political debates. Although scholarship on the politics of knowledge tends to highlight the power of institutional categories in constructing social identities and cognitive images, our research in the context of geopolitical changes sheds light on the limits of such power.
|
תמונה
|
פרופסור אנסטסיה גורדזייסקי היא סוציולוגית המתמחה בחקר הגירה גלובלית בינלאומית. רוב מחקריה יוצאים מפרספקטיבה השוואתית בין-לאומית ועוסקים בשלושה תחומים מרכזיים: 1) הגירה גלובלית והשתלבות המהגרים; 2) עמדות הציבור כלפי מהגרים והגירה; ו-3) פוליטיקה של ידע בתחום ההגירה. |
|
תמונה
|
אינה לייקין, האוניברסיטה הפתוחה |