יו"ר: דנה קפלן
|
תמונה
|
ד"ר דנה קפלן היא מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה, מדע המדינה ותקשורת באוניברסיטה הפתוחה. דנה היא סוציולוגית של תרבות, שמתמחה בחקר מעמד הביניים בישראל ובסוציולוגיה של מין ומיניות. ספרה What is Sexual Capital? (עם אווה אילוז) יצא לאור בשנת 2022 ותורגם לשבע שפות. מחקר ה-ISF הנוכחי שלה, עם ד"ר יעלה להב-רז, עוסק בפרקטיקות של מין דיגיטלי. |
שינוי מגמה במגזר החרדי? התהוותה של אליטה ספרדית-חרדית חדשה | אליעזר היון
במרחב החרדי במדינת ישראל פועלים שלשה זרמים מרכזיים: הליטאים, הספרדים והחסידים. חרף התפיסה המקובלת החווה חברה זו כ'גוש' אחד, או כפי שהגדיר זאת סיון 'תרבות מובלעת' עם קווי גבול פנימיים רכים וחיצוניים נוקשים, מתברר כי בתוככי החברה החרדית מתקיימים כל העת מופעים של סגרגציה, אולי של הדרה ואפליה בין הקבוצות השונות, בעיקר בין הקבוצה הליטאית לזו הספרדית.
הנתונים הקיימים בשתי זירות מרכזיות בסדר החיים החברתי - נישואים וחינוך - מלמדים כי בשדה השידוכים החרדי קיימת סגרגציה מוחלטת ומלבד אחוזים בודדים לא נערכים כלל נישואים מעורבים בין ספרדים לאשכנזים.
בשדה החינוך החרדי עומדת ההפרדה סביב מכסת קבלה של 30% תלמידים ותלמידות מזרחיים במוסדות החינוך לבנים ולבנות.
במהלך עבודת הדוקטורט שלי בחנתי שני מופעים אלו וביקשתי לשרטט, סביב הצדקתם, הסברם ובנייתם את הבנייתו המתמשכת של קו הגבול בין אשכנזיות ומזרחיות, בתנאים של חברת המובלעת החרדית. אחת המסקנות המרכזיות שעלו מן המחקר הרחב שערכתי הצביעה על תפיסתה העצמית הדתית העליונה של החרדיות הליטאית מול זו הספרדית.
במהלך העבודה ביקשתי להנכיח מסגרת שיחנית וסימבולית המייצרת קווי גבול על ידי החרדים-הליטאים. המשגה זו, משרטטת לעומקה את אותה עליונות ליטאית על החרדיות הספרדית. אלא שבמהלך עבודת השדה שערכתי פגשתי בקבוצה חרדית-ספרדית מתפתחת, המבקשת באופן מוצהר, לכפור בתפיסה זו על בסיס ההכרה המתגבשת בהם כי בימים אלו, עוברת הבכורה לבני התורה הספרדים ובלשונם: "כיום ישנן שתי תנודות ניגודיות ניכרות לעין; בציבור הליטאי יש הטוענים לדעיכה מסוימת, ומאידך – הציבור הספרדי פורח וגדל באיכות ובכמות בצעדי ענק".
קבוצה זו המכונה בשם 'איגוד עמלי התורה בארץ הקודש', מונה כיום אלפי ראשי אב המאוגדים בעשרות קהילות (כ-40), ומפעילה עשרות מוסדות חינוך לבנים ולבנות. קבוצה זו תעמוד בלב המחקר המוצע, כאשר שאלות המחקר תהיינה: האם מהווה קבוצה מתפתחת זו תגובת נגד לתופעות הסגרגציה והגזענות שהפעילה במשך עשרות שנים הזרם החרדי-ליטאי (בעקבות הספרות התיאורטית העוסקת ב- resistance)? מהי הפרקטיקה בה נוקטת הקבוצה על מנת לייצר תגובת נגד זו? האם היא שיחנית, ארגונית, אולי אפילו התנהגותית? האם זרם זה מייצר 'חרדיות חדשה' או שהוא מעתיק את זו הליטאית-דומיננטית אל חיקו?
לא מעט נכתב על ארגונים חוץ ממשלתיים, או כפי שמכנה אותם גידנס, 'תנועות פוליטיות לא אורתודקסיות' המבקשות לקדם אינטרס משותף על ידי פעילות מחוץ למסגרת הממסד. תנועות אלו אינם רק תוצרים של שינוי חברתי אלא הן סוכנות הפועלות למען שינוי זה, והמקורות להתפתחותן נעות מתיאוריות העוסקות באי-שקט חברתי ועד לתיאוריות העוסקות בגיוס משאבים, כלכליים ותרבותיים. אלא שמחקרים אלו, כמו שמציינת קבלו עוסקים בעיקר בהווה והם אינם בוחנים את היקף התופעה בעבר, ובעיקר אין הם בודקים מה היה תפקידם החברתי והציבורי של הארגונים הללו בחברות שונות ותחת משטרים שונים.
כך למשל היא מצאה כי חלק מן המנגנונים שאפשרו את תפקודה של הקהילה היהודית בארץ ישראל והתפתחותה לא נקשרו רק במרכזים הפוליטיים הממוסדים, אלא גם בלא מעט ארגונים קטנים ונקודתיים, שוליים לכאורה שהשפיעו לא מעט על המתרחש. מתברר כי ארגונים אלו אינם קשורים רק להתפוררותה של מדיניות הרווחה אלא הם ממלאים תפקיד חשוב בהתפתחות הקהילה, ולהם תוצאות והשפעות על היחידים המבקשים לפעול במסגרת התאגדות זו.
השפעה זו על האנשים ('חוללות' בהשאלה מהדיסציפלינה הפסיכו'), מקרינה על ההתאגדות וגם על חוסנה של החברה. בהקשר לשדה הנחקר, נראה שההתארגנות החדשה מנותקת מחד מהמרכז הפוליטי המשפיע (הן האשכנזי – תנועות הענק אגודת ישראל ודגל התורה, והן הספרדי – תנועת הענק ש"ס), ועם זאת היא מאתגרת אותם, מקיימת איתם דו-שיח מתמיד, וברוח 'החוללות' שתוארה אצל קבלו גורמת ליחידים המרכיבים אותה להאמין בכוחם, במעמדם, וביכולותיהם הדתיות, הערכיות והחברתיות להציב אלטרנטיבה לתנועות המיינסטרים החרדיות.
בהקשר לכך, מרתק יהיה לבחון תנועות חרדיות חדשות נוספות ומאתגרות, כמו זו של 'החרדיות החדשה', שגם הם מצוידים באותה תפיסה עצמית אלא שהשפעתם אינה משמעותית (ראו למשל סקירה על מוסדות הממ"ח והישיבות התיכוניות החרדיות. האם ההשפעה על אותם יחידים שונה בין התנועה ה'ספרדית-אליטיסטית' החדשה לתנועה ה'חרדית-חדשה'? תשובות לשאלות אלו נושאות לא רק תרומה תיאורטית על חקר הסגרגציה או הגזענות בקבוצות מובלעת ועל הניסיון להיאבק בהן, אלא גם על הפרקטיקה ('תגובת הנגד הפרטיקולרית') שקורמת עור וגידים בשדה שנשלט באופן אבסולוטי על ידי קבוצה אחת - במאה השנים האחרונות.
קחי את תורת האבולוציה, ערבבי אותה עם אלוקים ואת מסודרת מבחינה דתית: צעירים חרדים עושים חרדיות במרחב המקוון | מלכי פוריס
הכניסה לבגרות במודרנית המאוחרת מזוהה כתהליך הדרגתי של חקירה אישית ובחוויות מגוונות לאורכה כמו שנת פער ועוד. עם זאת, בחברות דתיות-שמרניות כמו החברה החרדית בישראל, המעבר הזה שונה באופן משמעותי. הקהילה החרדית רואה בתקופת הנעורים תקופה מסוכנת מבחינה רוחנית, בייחוד בעידן האינטרנט והרשתות החברתיות, מה שמוביל למעבר מבוקר וקצר לבגרות. בעבודה איכותנית זו המשלבת אתנוגרפיה מקוונת וניתוח לשוני-שיחני, אני טוענת כי בהעדר זמן ומרחב חברתיים מקובלים לעבודת זהות ולתהליכי אקספלורציה בקרב צעירים חרדים, האינטרנט משמש כמרחב חלופי עבורם. דוגמה לכך היא קבוצת הפייסבוק "וידויים של חרדים" אותה אני מנתחת.
קבוצה הטרוגנית של צעירים חרדיים שכפי שאראה, משתמשים במרחב זה ל"עשיית צעירוּת חרדית" ו"מגדר חרדי", מלבנים סוגיות זהותיות כגון: נושאי אמונה, כפירה, זהות מינית ועוד נושאים אשר לרוב אינם זוכים ללגיטימציה במרחב היומיומי החרדי. במרחב זה בחסות האנונימיות, חברי הקבוצה מפרקים ודנים בטאבואים דתיים וחברתיים-תרבותיים. ממצאי המחקר מראים כי בקבוצה זו צעירים חרדים נתוות להן נורמות דתיות ומגדריות מותאמות למציאות המקוונת, ביניהם הגמשת ההפרדה בין המינים, היחס לנשים כשוויוני יותר, הנשים הן בנות שיח לגיטימיות עם אפשרות לרעות ומפגש מוחות.
מאמר זה מספק הצצה לצעירוּת מקוונת בקונספט ייחודי של עבודת זהות המקבלת תצורה של עבודת גבולות ובהגדרה דתית-תרבותית מחודשת. מחקר זה תורם למספר גופי ידע, בפרט לספרות העוסקת בחברה החרדית בישראל, מאתגר ומפתח את מודל "ההמשכיות והשינוי" על ידי הצגת היבטים מורכבים ורבי-פנים של משאים ומתנים זהותיים, דתיים וחברתיים בקרב הדור הצעיר של חרדים בישראל. בנוסף, בעוד הספרות על צעירות, מתמקדת בחברות לא-שמרניות ומעברים אינדיבידואליסטים לבגרות, המאמר עוסק בצעירות בחברה שמרנית בה אבני הדרך לבגרות הן קולקטיביות, כמו נישואין והקמת משפחה. בכך, המאמר תורם לגוף הידע הבוחן צורות של זהות קולקטיבית.
|
תמונה
|
מלכי היא עמיתה בתוכנית הדוקטורנטיות של אריאן דה רוטשילד ועמיתה וחברת ועדת ההיגוי ב-HRG, קבוצה רב-תחומית של חוקרים מארה"ב, בריטניה וישראל המנתחת סוגיות עכשוויות בחברה החרדית. מלכי פעילה חברתית במאבק בתרבות ההשתקה סביב הטרדות מיניות בחברה החרדית בישראל. משנת 2010 עד 2023, היא ניהלה סטודיו לצילום שהתמחה בפורטרטים ואוכל, ולימדה צילום בסמינרים שונים של בית יעקב. |
בחזרה לדת השוואתית – מיון של מיונים | שמואל בן שלו
בהרצאה זו אבקש להציע דרך לשוב למתודולוגיה של דת השוואתית. בעשורים האחרונים ניצבת מתודולוגיה זו תחת ביקורת. חוקרים רבים טענו שמושג ה'דת' פותח בנצרות - המודרנית או הקדומה - ואיננו רלוונטי ככלי מחקרי להבנת תרבויות אחרות. עלתה קריאה להבין כל תרבות בכליה שלה, וללא השלכות מתרבויות אחרות.
כתוצאה מכך, מתפתח במחקר הדתות תהליך התבצרות, כאשר חקר תרבויות מתבצע רק בתוך גבולות הדיסצפלינה בין ביקורות שונות כאלה, אבקש להתייחס לזו של דוביסון. הוא טען שלכל תרבות רשת אסוציאציות משלה. כך, במערב דת כרוכה באמונה, תפילה, כנסייה, ישו, חסד, וכו'. ואילו במזרח תופענה רשתות אסוציאטיביות אחרות.
העיקרון המארגן היחיד של כל תרבות הוא התרבות עצמה, או המבנה האסוציאטיבי שהיא מייצרת, אותו הוא מכנה לאור נלסון (נלסון 1974) 'היפרטקסט'. כל ניסיון לייצר השוואה בין תרבותית איננו אלא 'קורפוס' – ניסיון לשלוט ולסווג את התרבויות לאור. עמדות החוקר עצמו (דוביסון 2003). בתגובה לכך, אבקש להפנות לג'ונתן סמית'.
לדבריו, דת היא דמיון משותף המתבסס על. . תהליך מיון. מיון של חפצים, כתבים, מושגים ומעשים קדושים מול אסורים, או סתמיים. תפקידו של החוקר הוא לעקוב אחר התיאולוג, ולראות כיצד הוא ממשיג את העולם דרך הדת. . שלו (סמית' 1982). אמשיך ואטען שדת עצמה היא קורפוס מתיחת גבולות בין הקודש והחול, והגדרת הקהילה בתוך גבולות אלו. הקורפוס מתבצע בתרבויות שונות בדרכים שונות. תפקידנו כחוקרים יהיה להתחקות אחרי דרכים אלו, ולהשוות ביניהן.
על מנת לבסס את ההשוואה, אפשר לבחור אתגר משותף מסוים עימו התמודדו מקרי המחקר, ונגדו ביקשו להתוות גבול. בתזה שלי אני מבקש לבצע השוואה כזו בין היווצרות ארבע אורתודוכסיות שונות ברחבי העולם, באמצעות סקירת חיבורים מכוננים של כל אחת מהן, והאתוסים שכוננו. אלו הן ההינדואיזם. . הסנטני בטאמיל נאדו, חברת הלומדים בישראל, האסלאם הפוליטי במצרים, ומדע האושר בעדה הזורואסטרית במומבאי. אני מבקש להראות כיצד כל אחת מהן הבנתה תחום מסוים של המציאות כ'קדוש' על מנת לסמן גבול מול המודרנה.
|
תמונה
|
שמואל בן שלום הוא מאסטרנט בתוכנית למדעי הדתות באוניברסיטת תל אביב. מתעניין בחקר מושג הדת, הגדרת גבולות דתיים, דת כמארגן קבוצתי ופוליטי ואלימות דתית. התזה שלו בוחנת כיצד מגדירים מנהיגים דתיים מארבע אורתודוכסיות שונות בעולם (הינדואיזם סנטני, זורואסטריות איזוטרית, אסלאם פוליטי ויהדות חרדית) את דתם בתגובה למודרנה. |