יו"רים: אורית גזית ואורן ברק
מאז אירועי ה- 7 באוקטובר הפך הנוף הסימבולי (symbolic landscape) הישראלי רווי בייצוגים שונים, פורמליים ולא פורמליים, הקשורים באופן הדוק לעימות הצבאי בין ישראל לחמאס ("מלחמת חרבות ברזל"). אלה כוללים הקמה ו/או תכנון של אתרי זיכרון והנצחה; טקסי זיכרון והנצחה פורמליים ואלטרנטיביים; הפגנות, עצרות וצעדות הכוללות מיצגים, כרזות ואביזרים שונים; וכתובות קיר, שלטים ומדבקות.
דוגמא בולטת היא הקמפיינים הציבוריים המתנהלים למען שחרור החטופים בעזה, מצד אחד, ולמען "ניצחון מוחלט" ואף נקמה ("עין תחת עין"), מצד שני, המלווים בכרזות, מדבקות ותמונות ואיורים של הנופלים/ות והחטופים/ות. בד בבד, ישנו ניסיון לערעור, אף הוא פורמלי ולא-פורמלי, על אזכורים של הסכסוך בנוף הסימבולי הישראלי— למשל, על שמות מקומות (toponyms) של יישובים ורחובות הנקראים על שם העיר עזה.
ניסיונות אלה מעלים שאלות ביחס לגבולות בין ה'אני' לבין ה'אחר', ומציפים על פני השטח את המתחים הנוגעים לאופני הייצוג של הסכסוך הישראלי-פלסטיני בנוף הפיזי והסימבולי הישראלי.
בפאנל זה נדון בהיבטים ומופעים שונים בנוף הסימבולי הישראלי מאז ה-7 באוקטובר, ונשאל מה ניתן ללמוד מהם על התהליכים הפוליטיים, החברתיים והתרבותיים המתחוללים בחברה הישראלית? מהם מימדי השינוי וההמשכיות של מופעים אלה לעומת משברים ומלחמות עבר מבחינת הייצוגים עצמם, השימוש שנעשה בהם והיקפם? ומהם סוגי הקשרים האפשריים בין נוף סימבולי לבין רגשות קולקטיביים כאימה וחרדה? לבסוף, נחשוב יחד כיצד ניתן וראוי לחקור את הנוף הסימבולי הישראלי, על היבטיו השונים והמשתנים תדיר, בזמן העימות הנוכחי אך גם באופן רחב יותר.
מתדיינת: יעל זרובבל (בזום)
|
תמונה
|
Yael Zerubavel, Professor Emerita of Jewish Studies & History at Rutgers University, is the author of Recovered Roots: Collective Memory and the Making of Israeli National Tradition (Chicago 1995); Desert in the Promised Land (Stanford 2019( and מדבר, אי, חומה: נופים סמליים והפוליטיקה של המרחב בתרבות הישראלית (Sde Boker and Jerusalem, 2023). She has published extensively in the areas of collective memory, national myths, war and trauma, and symbolic landscapes. Zerubavel is the recipient of the 2019 Lifetime Achievement Award of the Association for Israel Studies. |
Ontological (In)Security, Abject Toponyms, and the Attempts to Normalize “Gaza Street” in Jerusalem | אורן ברק, אורית גזית
This study integrates walking as method, ethnographic fieldwork, archival research and textual analysis to trace the process whereby “Gaza Street” in Jerusalem, a toponym with a functional and benign meaning, became an abject toponym—an ambiguous object which elicits anxiety and ontological insecurity since it blurs the boundaries between “self” and “other” and disturbs existing political and social orders.
We further delineate the various formal and informal OS-seeking strategies—which range from elimination, distancing, and normalization to humor, repression and integration—adopted to manage and contain the ontological insecurity emanating from this abject toponym by diverse actors: street tenants, business owners, municipal bureaucrats, passers-by, private entrepreneurs and civic and political activists.
The study shows how, despite the immense efforts that an array of actors invest in “separating Gaza from Jerusalem” by overlooking, removing, erasing, or replacing the connection between “Gaza Street” in Jerusalem and the Gaza Strip, Israel and the Gaza Strip remain intimately connected. More broadly, our study demonstrates how benign and daily objects, including toponyms, may transform into abject objects that threaten a group’s OS, how various actors cope with such threats, and how everyday phenomena can be studied by International Relations (IR) and Sociology students who actively participate in their unravelling.
|
תמונה
|
פרופ' אורן ברק מלמד במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים, בה הוא מופקד על הקתדרה ע"ש מוריס הקסטר ליחסים בינלאומיים - לימודי המזרח התיכון. בנוסף, הוא ראש התכנית לחקר סכסוכים, ניהולם ויישובם ומרכז שוויץ לחקר סכסוכים, ניהולם ויישובם על שם ליסה וזיגי דניאל. פרופ' ברק חוקר את מערכת היחסים בין מדינה, חברה וביטחון; סכסוכים והסדרים, כולל האופן שבו הם באים לידי ביטוי בתרבות פופולרית; והפוליטיקה של הנוף הסימבולי בערים שסועות. הוא פרסם ספרים ומאמרים רבים בנושאים אלו, כולל שלושה ספרים על לבנון, ישראל, ומערכת-היחסים ביניהן. ספרו האחרון הוא: State Expansion and Conflict: In and between Israel/Palestine and Lebanon (Cambridge University Press, 2017). |
|
תמונה
|
אורית גזית היא סוציולוגית, מרצה במחלקה ליחסים בינלאומיים ובתכנית ללימודי פיתוח בינלאומי (גלוקל) באוניברסיטה העברית. מחקריה עוסקים בקשר שבין בטחון, רגשות, מרחב וגבולות. |
7 באוקטובר ו-7 OCTOBER: מספרים זהים, פרשנויות מנוגדות | עאמר דהאמשה
בהרצאתי אשווה בין הפרשנויות השונות של העימות הצבאי בין ישראל וחמאס, כפי שאלו עולות משם המלחמה – ה-7 באוקטובר – שנתנו התקשורת הישראלית ודוברים ישראליים לא- פורמליים למלחמה זו, לבין השם 7 OCTOBER בשיח הפופולרי הירדני. הסימן הלשוני 7 באוקטובר זכה לחשיפה מרובה וממושכת בנוף הלשוני ובתקשורת העברית בישראל, ולעומתו הסימן 7 OCTOBER הופיע לתקופה קצרה במרחב הציבורי בירדן וזכה להדגשה בתקשורת הערבית מחוץ לירדן. אף שההגדרה הלשונית של המלחמה זהה מבחינת התאריכים, ההרצאה תדגים כיצד מוענקות לתאריכים פרשנויות שונות המוכתבות על ידי נקודות מבט חברתיות ועל ידי שחקני לא-פורמליים. ההרצאה תראה גם כיצד ההבניה הסמנטית של שם המלחמה אינה נובעת רק ממאפיינים שיוכיים הקשורים בשפה, אלא גם ממאפיינים נרטיביים וממאפיינים הקשורים בתפקידה ותפקודה של המדינה, על גבולות והגבלות השיח שבה.
|
תמונה
|
עאמר דהאמשה הוא מרצה בחוג לשפה וספרות עברית במכללה האקדמית הערבית לחינוך, חיפה, ועמית מחקר במכון טרומן באוניברסיטה העברית. תחומי המחקר שלו בוחנים בכלים סמיוטיים, ספרותיים ופוסטקולוניאליים את הקשר בין זהות למקום בשמות מקומות בעברית ובערבית ובסיפורי מקום בשתי התרבויות, היהודית והערבית, בישראל. המחקרים שלו עוסקים ביחסים בין הרוב היהודי למיעוט הערבי, כפי שמשתקפים בנוף הלשוני של השפות והשמות בשלטי הרחובות והדרכים, בספרות העברית ובתכניות הלימודים להוראת העברית. |
קינת הסטיקר: פוסטדיגיטליות והנצחה מימטית | עידו רמתי, נעם ג
מאז אירועי השבעה באוקטובר והמלחמה החלו להופיע ברחבי הארץ דבקיות (סטיקרים) המנציחות נופלים ונרצחים. השימוש במדיום זה להפצת מסרים אינו חדש – מביטוי זהות פוליטית או דתית ועד פרסום מסיבה מחתרתית או נותני שירות – אך הנצחת המתים במרחב הציבורי כמעט ולא נכללה בשימושים אלו. הנצחה קשורה באופן מסורתי בכבוד המת, ובשאיפה לקבע זכרונו כנגד שיני הזמן; ואילו דבקיות הן ארעיות, דוהות ומתכלות, ובאופן רגיל נקשרות לתרבות פופולרית ומחתרתית. בעידן הדיגיטלי הן נתפסות כשריד לעולם תקשורתי "ישן" וחומרי, אולם שכפולן התעשייתי מאפשר הפצת מסרים מגוונים ומהירים שרלוונטיים לרגע נתון, ונוכחותן במרחב הפיזי אף עשויה לפרוץ גבולות המאפיינים את הרשתות החברתיות המקוונות.
מחקרנו מבוסס על קורפוס של למעלה מאלף צילומי דבקיות של הנצחה ברחבי הארץ, ובהרצאה נעמוד על המתחים שמאגדת בתוכה תופעת דבקיות ההנצחה. טענתנו היא כי תופעה זו מסמנת שינוי בתרבות הזיכרון הישראלית: היא מערבבת בין שלל קטגוריות שנתפסות באופן מסורתי כמנוגדות זו לזו, ותוך התמודדות מורכבת עם המתח בין האישי לציבורי אף פורמת ומבנה מחדש את אתוס ופרקטיקות ההנצחה המקומיים.
|
תמונה
|
עידו רמתי הוא מרצה בתכנית ללימודי תרבות ובמחלקה לתקשורת ועיתונאות. מחקריו עוסקים בקשר שבין טכנולוגיות מדיה, שפה ותרבות וכן במרחבים של מדיה. מחקריו בוחנים את התפקיד שהיה למדיה בחידוש השפה העברית, טכנולוגיות עכשוויות כגון אלגוריתמים של עיבוד שפה טבעית ותרגום אוטומטי, ואת הממשק ביניהן ובין המשתמשים בייצור טקסטים. |
|
תמונה
|
נעם גל היא חוקרת שיח מהמחלקה לסוציולוגיה, למדע המדינה ולתקשורת באוניברסיטה הפתוחה. היא חוקרת פרקטיקות של כינון גבולות חברתיים בשיח ברשתות החברתיות. מחקריה עוסקים באירוניה, בממים אינטרנטים, במגדר ובכשלים פרשניים. |