יו"ר: ניצן רותם
|
תמונה
|
יו"ר קהילת צבא וביטחון. מחברת הספר "מתאבדים במדים: בחירה, מחויבות ואשמה בחברה הישראלית". |
היום שבו הכל השתנה: גבולות ופריעתם בסיפורי קומיקס מהשבעה באוקטובר | איילת כהן
לקומיקס מסורת עשירה לייצוג מצבי שבר אישיים ולאומיים (סליקטר, 2017; שובל וגולדווסר, 2014; פולמן ופולונסקי, 2009). עם השנים התגבש לקסיקון ייחודי לעיצובם ולייצוגם של ביטויים רגשיים כגון שתיקה, אלם, חרדה, שיתוק ותביעה שמחוללים, בין השאר מצבים כאלה.
יתרונה של מערכת שיח מולטימודלית, שמלים מיוצגות בה גם בנוכחותן הגרפית ובהמחשתן הצלילית, הוא באפשרויותיה להרחיב את. גבולות השפה כאשר "אין מלים" (קרבאל-טובי, גרינברג וכתריאל, 2024).
המחקר הנוכחי מבקש לבחון באמצעות ניתוח תוכן מרובה אופנויות את ביטוייהם הפיזיים והמטפוריים של רגשות אלה במרחב עמוד הקומיקס, סוגה שמתאפיינת במערך מאורגן של פאנלים בודדים, שתחומים בגבולות משורטטים ברורים. המעבר בין גבולות אלה, פריצתם והרווחים. שביניהם כאחת האסטרטגיות של הקומיקס לביטוי רגשי.
מקרה המבחן הוא שתי יצירות מתוך "היום שבו הכל השתנה" (גורביץ' וחנוכה, 2024), אנתולוגיה שמאגדת יצירות קומיקס שמתמקדות. באירועי ה-7 באוקטובר מטרת המחקר להצביע על דפוסים שונים של אתגור הגבולות המאוירים בקומיקס כדרך לביטוי קריסות פיזיות ומטפוריות של גבולות. גאוגרפיים, פיזיים ואזרחיים, ולקשר בין מושג הגבול בהופעתו הסגנונית בקומיקס, לבין ההגדרות האישית, הפיזיות, הגאוגרפיות והמטפוריות של גבולות בימים שבהן המלים מאבדות מממשותן.
|
תמונה
|
ד"ר איילת כהן היא מרצה בכירה בחוגים לתקשורת וחינוך במכללה האקדמית ע"ש דוד ילין. תחומי המחקר שלה הם: יחסי גומלין בין דימויים חזותיים לבין טקסטים כתובים וצליליים (טקסטים רב-מודליים) בהקשריהם החברתיים, חקר השיח בעיתונות הכתובה והאלקטרונית, וטיעונים מילוליים וחזותיים בשיח הפוליטי במדיה המסורתית והחדשה. ספרה האחרון, שכתבה עם פרופ' רחל ויסברוד: Multimodal Experiences Across Cultures, Spaces and Identities, יצא בהוצאת Routledge ב2023. |
הטקס הממשלתי וטקס המשפחות לציון ה-7 באוקטובר – מסרים מפצלים ומסרים של מגע | מיכל אורנן-אפרת
ב-7 באוקטובר 2024 מלאה שנה לטבח ה-7 באוקטובר. לטקסי שני ימי הזיכרון, הנהוגים בישראל כמעט למן הקמתה (טקס יום הזיכרון לחללי צה"ל וטקס הזיכרון לשואה ולגבורה) נקבע והתמסד פרוטוקול מיקומי הטקס, סדרו, זהות הנואם המרכזי, ריטואלים, טקסטים ועוד (עזריהו, פולחני מדינה).
ראשוניות טקס הזיכרון לטבח מתבטאת, כמובן, בהעדר מסורת. בנוסף, בשונה מטקסי יום הזיכרון ויום השואה מושאי ההנצחה בטקס זה עדיין בעיצומם: 101 חטופים שעדיין מחוזקים בעזה, הימשכות המלחמה וקורבנותיה ואלפי המשפחות המפונות מביתן. לכך נוספת האווירה החברתית-ישראלית, מה שנתבע כ-"לפני ה-7 באוקטובר ואחריו": השסע העמוק סביב הרפורמה/המהפכה המשפטית/משטרית וסביב הנשיאה בנטל וחוק הגיוס וכן תפקוד הממשלה והדגשיה לעומת התגייסות הציבור ליוזמות אזרחיות. וכך הגענו ליום השנה לטבח.
לצד הציון הפרטי: טקסים שערכו הקהילות במקומות משמעותיים (ביישובים, במתחם הנובה, בבסיסי הצבא) וקרובים וחברים שביקרו בקברי יקיריהם, עלתה שאלת הטקס הכללי. למול צידוד בצורך בטקס היו שסברו שטרם בָשְלָה השעה. בנוסף, בהעדר מסורת עלתה שאלת אופי הטקס.
במוצאי ה-7 באוקטובר התקיים לא טקס מרכזי אחד אלא שניים: טקס בניהול הממשלה שהוקלט (ונערך) מראש וטקס חי באוויר הפתוח שיזמו וניהלו המשפחות (במימון המונים). הטקסים שודרו זה אחרי זה בערוצי התקשורת הישראלית והזרה. שיטה: בעצם קיומם של שני טקסים מועבר מסר. המחקר (מבוסס על ספרי-הבמה) בוחן את המסרים החברתיים-פוליטיים שעלו בטקסים. זהו מחקר איכותני. נקודות של זהות ממש והבדלים מהווים בסיס להשוואה. ממצאים: הפיצול בולט כצורה מכוונת לאורך הטקס המשודר: פרגמנטציה של דברי הדוברים ובתי השירים, שירת התקווה שלא בסיום הטקס.
בציר המיקרו, ניכר הבדל בין מגע ונגיעה בריבוי קליפים ורגשות אותנטיים בטקס המשפחות להעדרם בטקס המשודר. זיהוי וניתוח תמטי ולשוני של בחירות הסמלים, הדוברים והזמרים (זהותם האישית ושיוכם), בחירת השירים והוויזואליה, וכן הטקסטים ולשונם (למשל בולטות צורת הסביל בטקס המשודר לעומת הפעיל בטקס המשפחות) ניכרים ההבדלים בין מטרת הטקסים ומכוונותם. חשיבות הממצאים חורגת מטקסים אלה אלא ונוגעת לחברה הישראלית ומנהיגיה שנה אחרי, לאן פנינו: למַעֲבָר (ואן-גנפ), לתיקון ולמגע או להנצחת הפיצול והעמקתו?
|
תמונה
|
פרופ' מיכל אורנן-אפרת, בלשנית בחוג ללשון העברית באוניברסיטת חיפה. תחומי התמחותה: הלשון והחיים, השתיקה כאמצעי הבעה, איקוניות לשונית, תחדישים מילוניים, אונומסטיקה – שמות פרטיים כנרטיב והשפה בתיאוריה ובפרקטיקה הפסיכואנליטית. מספריה: "שתיקות: על מקומה של השתיקה בתרבות וביחסים בין-אישיים" (2007), תל אביב: רסלינג (עורכת); "מדברים שתיקה: עיון בלשני בשתיקה כאמצעי הבעה" (2014), ירושלים: מאגנס; Silence as Language: Verbal Silence as Means of Expression, Cambridge: Cambridge University Press, 2022. |
למי שייך האובדן הזה? ערעור חומרי על גבולות האבל בישראל | אמתי מינצר
ספרות סוציולוגית ענפה על שכול מנתחת את "תרבות האבל" בישראל מתוך הנחה שקיימת הפרדה היררכית בין שכול צבאי לאזרחי, ובהתאם לפרמטרים כמו טיב הקרבה לנפטר, גילו, ונסיבות מותו (לדוגמה, ליבליך, 2002; מלקינסון ואחרים, 1993; Letzter, 2023; Rubin, Malkinson, and Witztum, 2012). בהרצאה זו אציג, בהתבסס על עבודה אתנוגרפית, ניסיונות לערער על ההפרה וההיררכיה בין שכול צבאי ואזרחי, ולהעמיד בספק את הנורמות שמתירות לאנשים מסוימים להתאבל ולא לאחרים.
שאלות הנוגעות לגבולות האבל בישראל ולחומר מקבלות בימים אלו חשיבות עצימה. דיונים ציבוריים רבים, אשר מתמקדים בחומר ובשימוש בחומר, עוסקים פעמים רבות בשאלת הזכאות להתאבל, לזכור, להנציח ולספר על המלחמה ועל אובדניה. ניתן לראות זאת בעימותים סביב כיתוב על קברים, בדיונים בנוגע לעתידם של קיבוצים ויישובים הרוסים, בשימוש בארטיפקטים במאבק משפחות החטופים והביקורת הציבורית של משפחות שכולות.
ההרצאה תתבסס על עבודת השדה שביצעתי בבתי עסק קטנים בהם מעבדים חפצים של אנשים שנפטרו כחלק מתהליך אבל: סטודיו "בובות געגוע", שמתמחה בהפיכת בגדים ישנים לבובות; ושני בתי עסק של צורפות, בהם עוסקים בעיצוב מחדש של תכשיטים בהקשרים של אבל. עבודת השדה לימדה אותי שיצירת החפצים אפשרה ללקוחות לערער על תרבות האבל הישראלית ועל גבולות ההכרה החברתית שהיא מציבה ביחס לאובדנים שונים. בהרצאה אעסוק בלקוחות שחוו "אובדנים משוללי זכויות" (Corr, 1999), אשר לאבלן לא ניתנת הכרה חברתית. הלקוחות ביקשו לשנות מצב זה באמצעות גילום אובדנן בחומר.
אדגיש כיצד ערעור זה על גבולות ההכרה החברתית לא מבוצע כהצהרה פומבית במרחב הציבורי, אלא כפעולה אמנותית, סמלית ופוליטית במרחב המשפחתי-אישי. בנוסף, אדגים כיצד לקוחות שאיבדו את קרוביהן בהקשר הצבאי, ביקשו לעבד חפצי אבל על מנת לערער על ניכוס אבלן על ידי הצבא והמדינה. אני מציע דוגמאות אלה כתרומה לספרות של אבל ותרבות חומרית ולהבנה של תרבות האבל והשכול בישראל, ומדגיש באמצעותן את מרכזיות השימוש בחומר בערעור נורמות חברתיות ותרבותיות של אבל.
|
תמונה
|
אמתי מינצר הוא סטודנט לתואר שני בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב, ובוגר התוכנית הבין-תחומית לתלמידים מצטיינים ע"ש עדי לאוטמן. הוא עובד כעוזר מחקר ומתרגל באוניברסיטה. עבודת התזה שלו, "איך תופרים געגוע? אתנוגרפיה של עיבוד אבל ועבודת חומר", נחתמת בימים אלה בהנחיית פרופ' מיכל קרבאל-טובי. העבודה זכתה לאחרונה במלגת שפירא של החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בתל אביב. |
"כשננצח... איך נדע שבאמת ניצחנו?": תפקידיהם החברתיים של דמויות זקנים בסאטירה הישראלית בעתות של משבר בטחוני | שרון רמר ביאל
בשעת חירום או משבר, כמו מלחמה, עולה באופן משמעותי צריכת המידע על ידי האזרחים. העלייה בצריכת מידע אינה מתמצית בסוגת החדשות, וכוללת גם תכנים הומוריסטיים וסאטיריים שמסייעים להבין את פשרו של המצב. הומור וסאטירה בדומה ל'ססמוגרף' הינם בעלי יכולת לזהות תהליכים חברתיים עוד בשלבי התהוותם.
מחקר חלוצי זה מציע דיון ראשון מסוגו בשני היבטים: האחד, אופני הייצוג התקשורתי של גברים זקנים במלחמה. מחקרים ישראלים מפרספקטיבה מגדרית התמקדו עד כה בעיקר בייצוגי גברים צעירים וגבריות בזמן מלחמה. כמו כן, הספרות הגרונטולוגית המוקדשת לזקנה באזורי מלחמה, לא כללה התייחסות לייצוגים תקשורתיים של קבוצה זו. השני, הרחבת השיח שעוסק בחקר מלחמות בראי התקשורת, אשר נוטה לעסוק בסוגה החדשותית, על ידי הבחירה להתמקד בסוגת הסאטירה, המשתמשת בהומור כאמצעי להעברת ביקורת.
שיטה: ניתוח תוכן של מערכונים מהעונה השישית. של התוכנית 'זהו זה', ששודרה במהלך שלושת החודשים הראשונים של מלחמת חרבות ברזל. שגיבוריהם זקנים.. הבחירה בפרספקטיבה הגברית נובעת מהמגדר של הדמויות, ומזמינה להעשיר את הדיון סביב התפקידים החברתיים שממלאים גברים זקנים בישראל בעתות משבר בטחוני. ממצאים: דמויות הזקנים מציעות נרמול של רגשות, מתן לגיטימציה לבטאן ואסטרטגיות התמודדות עם הסימפטומים שלהם, שכרוכים לעתים באי נוחות ברמה הגופנית, הרגשית והחברתית תוך כדי שהן מביעות אותם במסגרת 'אחווה גברית' שנוצרה ביניהם לאורך שנים.
לצד זאת מטילות דמויות הזקנים במערכונים ספק. ומותחות ביקורת על המציאות הפוליטית והביטחונית בצורה מתוחכמת דרך הומור, סרקזם, ודיאלוגים שנראים לעיתים חסרי פשר אך טומנים בתוכם ביקורת עמוקה. יחד עם זאת, תיאוריהן נשענים על שילוב של סטריאוטיפים. חיוביים ושליליים של זקנה. מסקנות: מערכונים סאטיריים חושפים כי דמויות של גברים זקנים נושאות חמישה תפקידים בולטים בתקופת. מלחמה: שמירה על חוסן קולקטיבי, שמירה על מורשת העבר והזיכרון הלאומי, מנהיגות אזרחית, כח מאחד, הטלת ספק ובנוסף, אתגור והשמעת ביקורת.
|
תמונה
|
ד״ר שרון רמר ביאל, המכללה האקדמית תל אביב-יפו. עוסקת במחצית החיים השניה מנקודת מבט סוציולוגית, אנתרופולוגית, טיפול באומנות וייעוץ למשפחות. משמשת כראשת המסלול לייעות הפרטני למשפחות בתוכנית לתואר שני בלימודי משפחה, במכללה האקדמית תל אביב יפו. |