יו"ר: ז׳נט כהן
מלחמת חרבות ברזל, שפרצה ב-7 באוקטובר 2023, גרמה לשינויים דרמטיים במציאות החברתית, הכלכלית והקהילתית של תושבים רבים בצפון ובדרום ישראל. במהלך הלחימה התמודדו מאות אלפי תושבים עם מציאות של פינוי, אי-ודאות, פרידה מביתם ומקהילתם, ונדרשו להסתגל לשגרה חדשה בתנאים לא שגרתיים. מושב זה מבקש להאיר סוגיות סוציולוגיות הנוגעות לתהליכי פינוי, הסתגלות והתאוששות במצבי משבר, תוך דגש על הפרט, המשפחה, הקהילה והמגזר העסקי.
ההרצאות יעסקו בהיבטים מגוונים: חוויות הפינוי וההתמקמות – דיון במאפייני ההתמודדות של תושבי הצפון והדרום שפונו מבתיהם ובוחן את הקשר בין חוויית הפינוי לרמות חרדה ולחץ אישיים; השפעת המלחמה על עסקים קטנים – סקירה של האתגרים וההסתגלות של עסקים קטנים בגליל ובגולן, תוך ניתוח פרקטיקות ומודלים לחיזוי התאוששות עסקית; פינוי והקהילה: לימינליות ושגרה חדשה – בחינת תהליכי המעבר בקהילות מפונות והאופן שבו פרטים ומשפחות הופכים למרכזי יציבות בעיתות חירום; מנהיגות קהילתית בעיתות משבר – הבנת השינויים במושג הקהילה ובאופן התפקוד של מנהיגים ובעלי תפקידים בקיבוצים וביישובים צמודי גבול.
המושב יתמקד בזיהוי דפוסי התמודדות אישיים וקהילתיים, בחקר הקשרים בין מוסדות, קהילות ופרטים, ובהבנה מעמיקה של חוסן חברתי וכלכלי במציאות משתנה. הממצאים יוכלו לשמש בסיס לתכנון מדיניות ולפיתוח מודלים לניהול קהילתי ומשברי בעתיד.
|
תמונה
|
ד"ר ז'נט כהן, סגנית ראש חוג למדעי ההתנהגות באקדמית צפת. תחומי ההתמחות והמחקר שלה הן: חקר קהילות, יחסי מרכז פריפריה בישראל, חברה חרדית חברת ועד באגודה האנתרופולוגית הישראלית, חברת הנהלה במרכז לחקר תרבויות בגליל וחברת מערכת בכתב העת "ארצות הגליל״. |
חווית ההסתגלות וההתמקמות באתרי הפינוי בעת מלחמה בקרב עקורים מבתיהם מצפון ודרום הארץ | יפעת לינדר, מירב חן
חווית פינוי ממושכת מבית עקב מלחמה היא חוויה מטלטלת ובעלת אדוות אישיות, כלכליות וחברתיות. אירועי ה- 7 באוקטובר 2023 בישראל הביאו לפינוי של מעל 300 אלף תושבים מצפון ודרום הארץ. מטרת מחקר ראשוני זה הייתה לבחון את חווית הפינוי של תושבי הצפון והדרום מבתיהם וכיצד היא מנבאה את התמודדות המפונים עם המצב.
במחקר השתתפו 278 מפונים מהצפון והדרום שמילאו שאלוני דיווח עצמי כחודשיים לאחר הפינוי. ממצאי המחקר מראים כי מרבית המפונים ידעו כי קיימת תכנית פינוי אך לא הכירו אותה לפרטיה, ובעבר גם לא חשבו להתפנות. אירועי הטבח בדרום שינו החלטה זו ומפונים מהצפון והדרום לא חיכו להוראת פינוי רשמית, אלא קיבלו החלטה עצמאית לעזוב את בתיהם בימים הראשונים שלאחר הטבח. מרביתם התפנו עם המשפחה הגרעינית לקרובי משפחה או חברים.
נמצא כי מפונים מהדרום שעברו את הטבח על בשרם או בבתיהם דיווחו באופן ישיר על מאמץ להתמודדות, ואילו בקרב מפוני הצפון נמצא יותר מאמץ התמודדות ככל שאנשים דיווחו על יותר חרדה ולחץ. מפונים מהדרום והצפון דיווחו על פניה נמוכה לתמיכה חברתית שבתורה פגעה בהתמודדות. עוד נמצא כי היבטים פיזיים ורגשיים יותר מהיבטים חברתיים מעלים את רמת החרדה והלחץ ואת רמת מאמץ ההתמודדות לעומת היבטים חברתיים.
מחקר זה מחזק ממצאים מהעבר כי ההכנה לפינוי במקרה של איום בטחוני צריכה להעשות ברמת האזרח ולא רק ברמת הקהילה או המחוז. כמו כן המחקר מחזק את ההבנה כי תחושה של חרדה ולחץ אצל האדם היא משמעותית בהנעת תהליכי התמודדות אישית במקרה של פינוי, יותר מפניה לתמיכה חברתית. יכול להיות שמפונים מהדרום והצפון חשו את הפקרת וחוסר תפקוד הרשויות ולכן דיווחו שהם בעיקר סומכים על עצמם ולא על אחרים בכל זאת הערכות קהילתית מותאמת היתה אולי יכולה לתרום גם היא להתמודדות יותר טובה.
מחקר זה הוא מחקר ראשוני אולם בהחלט שופך אור על חוויית פינוי ממושך וההתמודדות עם מצב זה. מחקרי המשך חשוב שיעסקו בהיבטים נוספים של חווית הפינוי, באבחנה בין אוכלוסיות שונות, ותקופות פינוי ממושכות.
|
תמונה
|
ד"ר יפעת לינדר משמשת כראש היחידה למצוינות וחדשנות בהוראה, בתל-חי אוניברסיטה בהקמה. מרצה וחוקרת בעלת מומחיות בתחומי הלמידה הארגונית, פדגוגיה וסימולציות. היא יועצת ארגונית המלווה תהליכים ארגוניים אסטרטגיים (ביניהם הערכות לחירום ברשויות המקומיות במלחמת לבנון השנייה, הקמת אשכולות הרשויות ועוד). |
|
תמונה
|
פרופ' מירב חן פסיכולוגית קלינית ודיקן הפקולטה למדעי החברה והרוח בתל חי אוניברסיטה בהקמה. חוקרת בתחומי הפסיכופתולוגיה של ילדים ונוער, תהליכים רגשיים וחברתיים במערכות חינוכיות בבתי החולים ודחיינות בתחומי החיים. |
שרידות עסקים קטנים בצל המלחמה: מבט על יזמים יהודים וערבים | יהל קורלנדר, אלכס זיבנברג, זאביק גרינברג
הספרות הקיימת מציעה שתי גישות מרכזיות להתמודדות של עסקים קטנים עם מצבי משבר ומלחמה. הראשונה, גורסת כי עסקים קטנים מושפעים באופן משמעותי יותר ממשברים ביטחוניים, בהשוואה לעסקים בינוניים וגדולים. זאת מאחר שהנטל של ניהול, ייצור ומכירות נופל על מספר קטן של אנשים, ולעיתים על בעל העסק לבדו.
מנגד, הגישה השנייה טוענת, שדווקא גודלם הקטן של העסקים מקנה להם גמישות גבוהה יותר להתמודדות עם מצבי משבר, כיוון שהם מסוגלים לשנות את אסטרטגיית הייצור והמכירה שלהם במהירות, ולהתאים את עצמם למציאות החדשה בצורה יצירתית ויעילה יותר. במחקר זה, המשלב מתודולוגיות כמותניות ואיכותניות, נבדקו כשלש מאות בעלי ובעלות עסקים קטנים יהודים וערבים מהגליל והגולן. במחקר זה ביקשנו להבין את פרקטיקות הפעילות וההישרדות של עסקים אלה בתקופה זו.
הממצאים מצביעים על כך שרבים מהעסקים הקטנים, ובפרט עסקים של אדם אחד (Self employed), חזרו לפעילות בתוך תקופה של חודשיים עד שלושה חודשים לאחר הפינוי. עסקים רבים אלו משתייכים לדור החדש של עסקים הן בקרב הערבים והן בקרב יהודים הם פחות תלויי מיקום, ומצליחים לפעול הודות להסתגלות הנובעת מאופי העסק, יכולתו לפעול ממקומות שונים, ומהעמדות של בעליו כלפי שינויים והתאמת העסק למציאות המשתנה.
ממצא מעניין נוסף נוגע להשפעת משבר הקורונה, אשר לימד את בעלי עסקים לשרוד במצבי אי וודאות. ממצאי המחקר מלמדים מהם המשתנים התורמים ליכולת ההתאוששות של יזמים ובעלי עסקים קטנים במציאות המורכבת של הגליל והגולן בשנה האחרונה. ככאלה הם יכולים לנבא את התאוששות איזור במלחמה בעתיד.
|
תמונה
|
|
|
תמונה
|
Alexander Zibenberg is a Senior Lecturer at Tel Hai - University on the rise. He has a Ph.D from the University of Haifa, 2014. His research area are: Leadership, Personal and Cultural Values |
|
תמונה
|
|
פינוי מבית ומקהילה: מיצוב הפרט והמשפחה אל מול הקהילה בעיתות חירום | אורלי גנני דגן
המחקר מתמקד בחוויית הלימינליות של קהילות מפונות מאזורי הגבול בעקבות 7.10, תוך בחינה ביקורתית של ההתארגנות במקום חלופי לתקופה בלתי מוגדרת המתח בין פרקטיקות מוסדיות "מלמעלה" לבין יוזמות קהילתיות "מלמטה".
הנתונים נאספו באמצעות שאלונים שהועברו לתושבי קיבוצים מפונים הממוקמים עד 5 ק"מ מהגבול, במהלך מאי-יולי 2024. המושפע מהוגים מתבססת על הגדרת הלימינליות כשלב מעבר בעל פוטנציאל לשינוי מבנים חברתיים (Turner, 1969; Van Gennep, 1909/1960). יחד עם בהבה (bhaba, 1967) המדגיש את המיקום של מרחב השלישי (Third Space) כאתר של משא ומתן תרבותי והיברידיות, שבמצבי חירום בעל פוטנציאל לערער את היחסים בין מרכז לשוליים.
המחקר מציע כי במצב של פינוי מתמשך ואי וודאות של תמונת העתיד, התא המשפחתי הופך למעין "mobile center" (Turner, 1982), המאתגר הן את התפיסה המסורתית של יחסי מרכז-פריפריה והן את מערכת היחסים בין הפרט לקהילה.
במסגרת ההרצאה נבקש לטעון שתהליך הפינוי מהבית מהווה חציית גבולות פיזית וחברתית מורכבת, המתאפיין בשלבים של לימינליות משתנה, כאשר המעבר מהתמקמות ראשונית המאופיינת בטשטוש מוחלט של גבולות, דרך בניית שגרת חירום בה המשפחה משמשת כעוגן יציב בתוך העמימות, ועד לבחינת אפשרויות עתיד המתאפיינת במתח בין פתרונות מוסדיים לקהילתיים, מייצר דפוסי התמודדות חדשים המאתגרים את תפיסת המקום והביטחון הקהילתי. באמצעות הרחבת הידע על המוטרדות והאתגרים של קהילות במצבי חירום יורחב הידע על דינמיקות ופרקטיקות נדרשות לחזרה לשגרה בנוסף לתרומה של הבנת הקשר בין בית, מרחב וקהילה בתהליך של פינוי מתמשך.
במחקר הכמותי שכלל שאלוני עמדות למעל לאלף ומאתיים נשאלים ונשאלות בדקנו את תחושות ומשפחתיות כמו גם מדדי חוסן קהילתי. וניתוח תוכן של שאלות פתוחות. ממצאי המחקר מלמדים על פערים בין מענים מוסדיים סטנדרטיים לבין צרכי הקהילות המפונות, כאשר המשפחה משמשת כגורם מתווך. נמצא כי דווקא העמימות המוסדית איפשרה צמיחה של פרקטיקות קהילתיות חדשניות, המאתגרות את התפיסה ההיררכית של ניהול משברים. זוהו ארבעה שלבים בתהליך הפינוי ולקראת החזרה ועתיד השיקום: (1) התמקמות ראשונית (2) בניית שגרה חדשה (שגרת חירום, המשפחה כעוגן) (3) בחינת אפשרויות עתיד (חשיבות התקשורת ואנשי הקשר) (4) החלטות על עתיד (בתהליך).
|
תמונה
|
ד"ר אורלי גנני דגן היא עמיתת מחקר תל-חי ובמכון אוניברסיטה בהקמה ויד טבנקין. תחומי המחקר והפעילות שלה מתמקדים בקהילות וארגונים, תהליכים משתפים ופרקטיקות בהקשרים תרבותיים. מחקריה העכשוויים עוסקים בקהילה בפריפריה החברתית והגאוגרפית, הכלה ומגדר. |
קהילה וקהילתיות מבעד לעיניהם של בעלי תפקידים ומובילים קהילתיים | זאביק גרינברג, ענת קדרון
המושג הקהילה ובמיוחד במרחב הכפרי וביישובים צמודי גדר הגבול בדרום ובצפון, הולך ומשנה את פניו מאז השבת של השביעי באוקטובר. אז, תוך שעות וימים נדרשו קהילות רבות להתפנות מבתיהן. משפחות הופרדו, שכול, כאב ואובדן הפכו למנת חלקם של רבים מאיתנו.
בהרצאה זו נבקש להציג כיצד מגדירים בעלי תפקידים וממנהיגים מקומיים את משמעות הקהילה במציאות של משבר מתמשך. מהם הנושאים המעסיקים את בעלי התפקיד והמנהיגות המקומית במציאות זו, ומהם השינויים שחלו במשמעות מושג הקהילה כפי שהם חווים אותה בחיי היום יום.
השינויים שעבר הקיבוץ ושהביאו לצמצום משמעותו של הקיבוץ אל מול עלית משמעותה של הקהילה, מאפשרים לחברים וגם למי שאינם מוגדרים ככאלה, להיות שותפים לעשייה בחיי היום במגוון תחומים. כך משולבים בקיבוצים רבים בעלי תפקיד שאינם חברי הקיבוץ אך הם חברי הקהילה.
במחקר זה המבוסס על מעל לעשרים ושלשה ראיונות עומק עם מנהיגים מקומיים ובעלי תפקידים בקיבוצים מפונים בצפון הארץ, ביקשנו ללמוד מה משמעות הקהילה ומהם אתגרי הובלת הקהילות במציאות מורכבת זו. הממצאים מלמדים על מורכבות ניהול קהילה מפוזרת, שינויים שחלו משייכות מבוססת מקום לשייכות שמקורה בתחושת גורל משותף. אתגרים ונושאים שנתפסו כמהותיים התגמדו אל מול המציאות החדשה, המעבר משימוש במושג חוזק לחוסן בהתייחס לקהילה במקומה החדש.
מתוך הממצאים עולה כי מודל תאורטי הבוחן את משמעות הקהילה בעיני מנהיגיה תוך התייחסות לשלשה ממדים, ממד הזמן, ממד הפיזור של הקהילה, והמיקום של חברי הקהילה, כל אלה תורמים להגדרות המשתנות של הקהילה ומשמעותה בעיני בעלי תפקידים. מודל זה בעל שלשה ממדים יוצג במסגרת ההרצאה.
|
תמונה
|
פרופ' זאביק גרינברג מתל-חי אוניברסיטה בהקמה. גיאוגרף. חוקר ומרצה בתחומי גיאוגרפיה והתיישבות, קהילה וחינוך. עבודת הדוקטורט שלי עסקה בפיתוח שירותים באזורים כפריים. בעשור האחרון אני עוסק בפיתוח אזורים פריפריאליים. מחקריי עוסקים בפיתוח ובניית קהילות ובפיתוח עסקים קטנים במרחב הכפרי. אני עוסק בהדרכה ובליווי במועצות אזוריות ובעלי תפקידים בקהילות בכל הקשור לפיתוח קהילה, חיבור בין אוכלוסיות, יחסי שכונות ההרחבה עם היישוב הקיים ונושאים הקשורים לפיתוח קהילה המבוססת על הסכמות. מחקריי העכשווים עוסקים בפיתוח עסקים קטנים ביישובים כפריים, התמודדות עסקים קטנים במצב מלחמה ומאפייני קהילתיות ושימור תחושת שייכות לקהילה המפונה מביתה. |
|
תמונה
|
פרופ' ענת קדרון, המכללה האקדמית תל חי (אוניברסיטה בהקמה), התוכנית ללימודי גליל והתוכנית לתואר שני בהוראה. חוקרת הבניית לאומיות ויחסים בין לאום ומקום בפרספקטיבה היסטורית, מתמקדת בתקופת המנדט ובשנים ראשונות של מדינת ישראל. |