יו"ר: ליאת ליפשיץ מלביצקי, תמי סגיב שיפטר
|
תמונה
|
ד"ר ליאת ליפשיץ-מלביצקי היא סוציולוגית רפואית וארגונית. כיום פוסט-דוקטורנטית באוניברסיטת בן גוריון בנגב במחקר על הטמעה ומדיניות AI במערכות רפואיות. במחקר הדוקטורט שלה באוניברסיטת בן גוריון בחנה את הידע המדעי בסביבה מדעית שנויה במחלוקת בעיצוב מדיניות בריאות וסביבה בנוגע לקרינה בלתי מייננת של טלפונים סלולאריים. במחקר התזה שלה באוניברסיטה העברית בחנה אחיות דואליות המשלבות רפואה קונבנציונאלית ואלטרטיבית. תחומי העניין שלה הם סוציולוגיה של בריאות ורפואה, סוציולוגה של פרופסיות וידע, סוציולוגיה של ארגונים, וחקר סוציולוגי של טכנולוגיה, מדיניות בריאות וסביבה. |
|
תמונה
|
ד"ר תמר סגיב-שיפטר, סוציולוגית רפואית. עוסקת בקשר בין רפואה וחברה ובמדיניות בריאות, בפרט התנהגות בריאות; התאמה חברתית ותרבותית של טיפול רפואי; כשירות חברתית ותרבותית של צוות רפואי; היבטים חברתיים ותרבותיים של בריאות, מחלה, חולי, התנהגות חולי; הפרופסיה של הרפואה ויחסים בין פרופסיות. מתמחה בשיטות מחקר כמותניות ואיכותניות. יו"ר קהילת בריאות ורפואה באגודה הסוציולוגית הישראלית. |
הבנייתו של ידע מדעי בשדה נעדר מדיניות: המקרה של רפואה מותאמת אישית בישראל | אגט קראוס
ממשלות ישראל לדורותיהן, מעולם לא גיבשו מדיניות מדע, על אף ניסיונות לעשות זאת בראשית דרכה של המדינה, וועדות שהמליצו על כך לאורך השנים. זאת בשעה שהמדינה לאורך כל שנות קיומה מממנת מחקר מדעי ומקדמת אותו באמצעות תמיכה במוסדות אקדמיים. בהרצאה זו אציג את הבנייתו של ידע מדעי חדש, בשדה הנעדר מדיניות מכוונת, בתחומי הביוטכנולוגיה והגנטיקה, שבו למדע בישראל יתרון.
הספרות העכשווית שעוסקת בחדשנות ובתהליכי ייצור של ידע מדעי וטכנולוגי, רואה ביחסי הגומלין ההדוקים שמתקיימים בין ממשל, אקדמיה ותעשייה, כמהותיים לצמיחה של חדשנות והצלחתה. כמו כן, להובלה של הממשל חשיבות רבה לקידומם של תחומים בעלי חשיבות לאומית (Croissant & Smith-Doerr, 2008). אולם ספרות זו מתמקדת במקרים שבהם מתקיימים יחסים אלה, וממעטת לעסוק במקרים שבהם אינם מתקיימים והממשל לא מעורב בתהליך, כפי שקורה בישראל.
בהתאם לכך ובהתבסס על מחקר איכותני שנערך לאורך עשר שנים (2012-2022), אראה כי בשדה הרפואה המותאמת אישית בישראל, מוסדות בעלי עוגן היסטורי משמעותי, הופכים לשחקנים מרכזיים, ומעצבים את הידע בהתאם לאינטרסים שלהם. במקרה חקר זה, התפתח שדה מפוצל שאת חלקו מובילות קרנות פילנתרופיות וחלקו קופות החולים ועל אף התערבותה המדינה נותרת שחקנית שולית.
|
תמונה
|
אגט קראוס היא בעלת תואר שלישי בסוציולוגיה של מדע, טכנולוגיה ורפואה מאוניברסיטת בן-גוריון. עבודתה עוסקת במדיניות מדע וטכנולוגיה, ובפרט ביחסים שבין ממשל, אקדמיה ותעשייה, בשדה הביוטכנולוגיות המפציעות (Emerging bio-technologies). כמו כן, ד"ר קראוס, משמשת כיו"ר משותף של קהילת לימודי ידע, מדע וטכנולוגיה במסגרת האגודה הסוציולוגית הישראלית. |
Rethinking Place in Healthcare Innovation: A Comparative Study of Hospital Innovation Processes in Israel | רותם ריטבלט, לימור סמימיאן דרש, אדם רוז
pandemics, conflicts, 'grand challenges,' and advances in Artificial Intelligence—all of which present complex new demands. Hospitals, characterized by unique attributes such as hierarchical structure, bureaucratic constraints, and interdependency between health units (Currie & Spyridonidis, 2019; Edler & Yeow, 2016; Tucker, Nembhard & Edmondson, 2007), offer a distinctive setting for studying innovation processes.
This study investigates innovation across rural and urban hospitals in Israel, contributing to an emerging interdisciplinary field that blends organizational research with healthcare science. While traditional studies in healthcare innovation have often emphasized clinical or policy issues (Mayo, Myers & Sutcliffe, 2021; Reay, Goodrick & D'Aunno, 2021), our work addresses organizational factors and the broader contexts influencing innovation. There is a growing demand for understanding the broader, contextual factors affecting innovation implementation (Dryden-Palmer et al., 2020).
Our central research question is: *What spatial layers within hospitals influence innovation, and how do these layers affect innovation processes in different hospital settings?* Employing theories of place, implementation science, and process perspectives, we adopt a qualitative, comparative case study approach (Eisenhardt, 2021). Moving beyond the conventional view of space as merely geographic, we propose a multimodal understanding of place that incorporates both stable and fluid dimensions, physical and digital layers, and politically neutral and complex contexts (Dacin et al., 2024).
Our findings reveal that spatial layers within hospitals distinctly shape innovation across rural and urban settings.
|
תמונה
|
רותם ריטבלט היא עמיתת פוסט-דוקטורט בבית הספר פדרמן למדיניות ציבורית וממשל באוניברסיטה העברית בירושלים. כסוציולוגית ארגונית, מחקריה משלבים תיאוריה ארגונית ולימודי חדשנות בתחומים מגוונים, ומתמקדים בתמות מרכזיות: מיסוד חדשנות בארגוני בריאות, זהות ויזמות תרבותית בסטרטאפים לפיתוח בר קיימא ופלטפורמות לחדשנות. מחקריה האמפיריים מבוססים על שיטות איכותניות ומציעים ניתוח רב-ממדי, הכולל את רמות הפרט, הארגון והשדה. |
|
תמונה
|
|
|
תמונה
|
|
בחינה מחדש של מדיקליזציה: הפרעת קשב וריכוז בזירות משפחתית ובית ספרית | גליה פלוטקין- עמרמי, טליה פריד
השנים האחרונות מאופיינות על ידי עליה מתמדת בהשפעת מדעי המוח על תפיסת העצמי (Rose & Abi-Rached, 2013). הדבר נכון במיוחד במקרה של סינדרומים נירולוגים ונירו-התפתחותיים בהם מאפייני מוח ואישיות נתפסים כקשורים אלה באלה (Tan, 2018), כמו הפרעת קשב וריכוז. אכן, DSM-5 ממסד "לגיטימיות מדעית של אטיולוגיה נירולוגית של הפרעת קשב וריכוז" (Lusardi, 2019). עלית מעמדם של מדעי המוח קשורה גם למגמת מדיקליזציה – תהליך תרבותי – היסטורי של מסגור מחדש של מצבים מגוונים במונחים רפואיים וכניסתם לתחומי השיפוט של המומחים הרפואיים.
הפרעת קשב וריכוז נתפסת כמקרה פרדיגמטי של מדיקליזציה של ילדות. ההרצאה המוצעת תעסוק בשאלה כיצד הקטגוריה רפואית שמסמלת הפרעה נירו התפתחותית נפוצה מתורגמת לזירות בית ספרית ומשפחתית בהקשר הישראלי המקומי. המיקוד בזירות אלה רלוונטי במיוחד לאור התפיסה המתגבשת בשנים האחרונות כי מדיקליזציה הינה תהליך מורכב אשר מונע מלמעלה ומלמטה, מתקיים ברמות מאקרו, מאזו ומיקרו, מיוצג דרך אנשי מקצוע והדיוטות ופרקטיקות מגוונים (Halfmann, 2011).
בהתבסס על 42 ראיונות עומק עם אימהות לילדים עם הפרעת קשב ו-27 מורות משני בתי ספר – יסודי וחטיבת ביניים בדרום הארץ – נדון באופנים בהם אימהות ומורות מבינות את הפרעת קשב וריכוז ומתרגמות אותה למפגש עם הילדים ברמה יום יומית ולתפיסת תפקידן. נטען כי למרות ששתי הקבוצות מאמצות לרוב את הנרטיב הנירולוגי של ההפרעה, הכוח המוסרי, הנרטיבי והמוסדי של הנרטיב הזה מוגבל.
עבור האימהות, האבחון של הפרעת קשב נתפס כצר מדי: הוא לא מאפשר להן לקבל הסבר מספק על מצבם של ילדיהם, ולא מתורגם לסיוע ממשי בבית ספר. מורות מצידן מדברות על צורך לפתח אסטרטגיות פדגוגיות להתמודדות עם ילדים עם תסמינים המזוהים עם ADHD בכיתה ומונעות על ידי ציווי מוסרי ל"הכלה" של הילדים, בלי קשר לפתרונות מדיקליים. ממצאי המחקר יכולים לתרום לדיון המתפתח בסוציולוגיה רפואית על הערך הפרגמטי של הקטגוריות הרפואיות (Brown & Tavori, 2024) ולטענה שעל מנת להבין קטגוריות רפואיות יש לבחון כיצד הן "מופעלות" בשטח יותר מאשר מה משמעותן בהגדרה ממוסדת.
|
תמונה
|
דר' גליה פלוטקין-עמרמי, מרצה בכירה בבית הספר לחינוך, אוניברסיטת בן גוריון. בעלת תואר דוקטור מבית הספר למדעי התרבות ומכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע''ש כהן, אוניברסיטת תל אביב. עוסקת בשיח של המומחים לבריאות הנפש ובוחנת זיקות בין ידע מקצועי לבין לאומיות, דת, תרבות ומוסר בזירות חינוך, הגירה וקליטה, טראומה וחוסן. בשנים האחרונות חוקרת תהליכי מדיקליזציה בזירות חינוך ומשפחה סביב הפרעות נוירו-התפתחותיות. כמו כן, חוקרת סובייקטיביות אימהית, סטיגמה ויחסי משפחה - בית ספר במקרה של ילדים טרנסג'נדרים. |
|
תמונה
|
ד"ר טליה פריד היא אנתרופולוגית ופוסט-דוקטורנטית במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. התמחויות המחקר שלה הן לימודי מדע, טכנולוגיה וחברה (STS), חקר פסולת, ואנתרופולוגיה של בריאות הנפש וגיוון-עיצבי (neurodivergence). עבודת הדוקטורט שלה על האנתרופולוגיה וההיסטוריה של ניהול אשפה ביתית בישראל זכתה בפרס מקס גלקמן לעבודת הדוקטורט המצטיינת של האגודה הישראלית לאנתרופולוגיה. |
טשטוש הגבולות בין פרטי לציבורי מנקודת מבט של מחקר תרבות מעמדי | רמי אדוט
המחקר שאותו אני מבקש להציג במושב נערך כחלק מפרויקט גדול (במימון ISF) שעסק ביחסים בין רפואה פרטית לציבורית באוניברסיטת בן גוריון. השיטה בחלק זה של המחקר כללה ראיונות עם חולים ואינפורמנטים בכמה קהילות על רצף אתנו-מעמדי המבוטחות במדרג אופייני – מעמד נמוך בביטוח ציבורי, אמצעי-נמוך בביטוח משלים, בינוני וגבוה בביטוח מסחרי, משלים וציבורי. הממצאים הראו עד כמה נפוצים הרשמים השליליים ביחס למערכת הציבורית בקרב כל המקטעים - זמני המתנה ארוכים, איכות נמוכה ויחס רע. נדמה כי ישנה נטיה להצגת נרטיב קיצוני יותר מהרושם העולה ממחקרים כמותניים שבחנו את השאלה.
מן הניתוח עולים שלושה טיפוסי 'עצמי' שונים המתמודדים עם הרפואה הפרטי-ציבורית ואתגריה: 'עצמי ניאו-ליברלי' דומיננטי נפוץ בקרב המעמד הבינוני הגבוה, בעיקר יהודים אשכנזים ובמיוחד גברים. הוא מבטא זלזול במערכת הציבורית ומציג לראווה סיפור מסע גיבורים אינדיבידואלי. בין השורות ניתן גם לזהות תחושת סיכון וחוסר ביטחון פנימיים.
העצמי במקטעים הנמוכים היותר (בעיקר יהודים מזרחים ורוסים וערבים) מבטא גם הוא רשמים שליליים מהמערכת הציבורית, אך נדמה שהוא נוטה לבטא קושי, פחד מאובדן וגעגוע לביטחון אבוד שסיפקה המערכת.
לבסוף, בקרב מעמד נמוך ומרואיינים ערבים נצפה 'עצמי קהילתי' שמוצא פתרונות אישיים באמצעות רשתות קהילתיות חלופיות תוך חצית גבול פרטי-ציבורי ללא שימוש בביטוחים פורמליים.
החידוש במחקר נעוץ בשימוש במחקר תרבות מעמדי אשר מניח את קיומם של התניה מבנית והתמודדות (מבנה ופעולה) אל מול הגבול המטושטש בין מערכת פרטית וציבורית.
|
תמונה
|
רמי אדוט הוא חוקר ומרצה בתחום הסוציולוגיה. כיום מלמד במכללה האקדמית נתניה וכן באוניברסיטה הפתוחה ובמכללה האקדמית ת"א. עוסק בשלושה תחומים עיקריים: מערכת הבריאות הציבורית וסוגיות הפרטה (שבה עסק עוד לפני המחקר האקדמי כחלק מעולם הארגונים החברתים וארגוני זכויות אדם), מעמד ואתנו-מעמד בחברה הישראלית (מחקר נרחב במימון ISF על שכונות פרבריות הושלם לאחרונה) וכן סוגיית אוכל בבתי כלא. לאחרונה פרסם יחד עם דני פילק ושרית הלמן הצעה למתווה מעמדי של החברה הישראלית בת ימינו. |
להקשיב לקולי – גבולות ביחס לנגישות לשרותי בריאות בישראל: מקרה של נשים חירשוֹת וכבדות שמיעה | לירז הורדן, חנה הרצוג
הזכות לבריאות מעוגנת על ידי חקיקה בינלאומית, ואנשים עם מוגבלות זכאים לזכויות, כדוגמת הזכות לקבלת שירותי בריאות, באופן שווה לאנשים שאינם עם מוגבלות. למרות זאת, מחקרים מצביעים על כך שבאופן כללי, נשים חירשות וכבדות שמיעה זוכות לשירותי בריאות פחות טובים מנשים שומעות. שירותי בריאות אלה מלווים באפליה על רקע אודיזם , וזאת על אף תקנות וחוקים המקדמים שוויון.
נגישות לשרותי בריאות ועבודת גבולות ((Boundary work: גבולות מיוצרים במבני וביחסי כוח ובאמצעות פרקטיקות ושיחים, המשתתפים בכינון ישויות וקטגוריות חברתיות. סוציולוגים מגדירים עבודת גבולות כאופן בו בני אדם משרטטים גדרות דמיוניות ומפרידים בין חלקים שונים של המציאות החברתית, כדי לייצר סדר ולהתמודד עם המציאות הקיימת בצורה יותר פשוטה, צפויה ובעלת משמעות. הדבר אף עשוי להתאים לקידום נגישות עבור אוכלוסיות מגוונות.
ממצאים: מהמחקר המבוסס על ראיונות עומק עם נשים חרשות וכבדות שמיעה עלה כי הן מדווחות על הימנעות מבדיקות מאבחנות, והימנעות מבדיקות שגרה מצילות חיים בשל נגישות חלקית ומוגבלת. לדוגמא, תקשורת באמצעות שיחות טלפון לקביעת תורים ולפגישות עם רופאים, יוצר חסם מרכזי לנשים הללו בנושא הנגישות. קושי מרכזי אחר בתקשורת אף התחזק בתקופת משבר הקורונה, שבה חובת עטית מסיכות הקשתה על קריאת שפתיים והבנת הוראות רפואיות.
תרומת המחקר: גיוס שני מושגים תאורטיים עשוי לתרום לקידום נושא הנגישות בהבנת המורכבות והגבולות של מנגנוני הכוח. תיאוריית שילוב מֵצבים (Intersectionality theory) שימשה כלי חשוב במחקר בין-תחומי זה שכלל את התחום הרפואי, שדה לימודי המוגבלות והתיאוריה הפמיניסטית. השיח הפמיניסטי קורא לשימוש בתיאוריית שילוב מֵצבים שמשמשת גם ככלי ניתוח, והטענה המרכזית היא שהדיכויים שנשים בקבוצות שוליים סובלות מהם, שזורים זה בזה. ניכר כי תאוריית התצלובת עשויה להתאים אף ללימודי מוגבלות.
פריצת גבולות לעתיד: המושג השני התאורטי: ה"עצמאותלות" (Interdependence), כערך חלופי הדוחה את ההבחנה הדיכוטומית וההיררכית בין ה"תלוי" לבין ה"מסייע", מאפשרת את אימוצה של התלות ההדדית כרכיב אינטגראלי בנגישות. מדובר בפריצת גבולות שעשויה לתרום לקידום שוויון זכויות בקבלת שירותי בריאות.
|
תמונה
|
לירז הורדן סיימה בקייץ האחרון תואר שני בתוכנית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת תל אביב. היא חקרה נשים חרשות וכבדות שמיעה כיצד הן חוות את הנגישות לשרותי הבריאות בישראל בהנחייתה של פרופסור חנה הרצוג. בנוסף הקימה מדרשה ללימודי יהדות לנשים בשבדיה. עבדה בחברות רב לאומיות בתפקידי הדרכה וניהול פרויקט בתחום מחלת הסוכרת, כמו כן עבדה בקופת החולים מכבי. לירז היא אחות מוסמכת בהכשרתה, ובת משפחה לבחורה חירשת. פמיניסטית ומאמינה שלכל אישה מגיעים שרותי בריאות שווים ומעולים. |
|
תמונה
|
חנה הרצוג היא פרופסור אמריטה לסוציולוגיה, אוניברסיטת תל אביב. פרסמה מאמרים רבים בתחומי התמחותה: סוציולוגיה פוליטית-היסטורית, אי-שוויון אתני, לאומי ומגדרי, גזענות, מגדר ופוליטיקה, דת מגדר ופוליטיקה, פלסטיניות אזרחיות ישראל, מגדר וידע, סוציולוגיה של דורות, ומתודולוגיה איכותנית ופמיניסטית. מנהלת שותפה של "שוות" לקידום נשים בזירה הציבורית במכון ון ליר בירושלים. פרוייקטי הדגל של "שוות" הוא מדד אי השוויון המגדריי מנהלת שותפה של "שוות" לקידום נשים בזירה הציבורית במכון ון ליר בירושלים. פרוייקט הדגל של "שוות" הוא מדד אי השוויון המגדרי ו"יודעת" מרכז ידע דיגיטלי מגדר ונשים. |