יו"ר: רינת ארביב אלישיב
|
תמונה
|
ד"ר רינת ארביב אלישיב, מרצה בכירה וראש רשות המחקר במכללת סמינר הקיבוצים. מחקריה מתמקדים בחקר המדיניות החינוכית, התפתחות הקרירה המקצועית של מורים, הכשרת מורים והיבטים באי השוויון החברתי בהשכלה. משתתפת בפרויקטים בינלאומיים העוסקים בפיתוח מערכת הכשרת המורים והתפתחות פרופסיונלית בהוראה. |
השפעות מתוכננות והחצנות לא צפויות בהפעלת מיקור חוץ של לימודי טכנולוגיה בפריפריה | עודד שמיר
מעורבותו של המגזר השלישי במערכת החינוך מאופיינת לרוב בהתערבויות אשר מתרחשות בתוך כתלי בתי הספר, באופנים רבים אשר מערבים את כלל השחקנים במערכת: הנהלה, מורים, תלמידים והורים. מחקרנו התמקד בהשפעות צפויות ושאינן צפויות אשר נגרמות מהפעלת תוכניות אשר פועלות מחוץ לכותלי בתי הספר. בחנו את תוכנית מגשימים, תוכנית חוץ בית ספרית ללימודי טכנולוגיה וסייבר בפריפריה המופעלת ע"י קרן רש"י.
ייחודיות התוכנית בכך שפועלת מחוץ לכותלי בית הספר וכן ביחסים מול צה"ל. מחקר זה הינו מחקר איכותני אשר התבסס על איסוף נתונים באמצעות ראיונות עומק חצי מובנים. קבוצת המרואיינים הורכבה מבוגרי התוכנית, מורים בבתי הספר ומדריכים בתוכנית ממגוון מקומות ברחבי הארץ. בחנו את המטרה שלשמה הוקמה התוכנית והתייחסנו האם ישנה התאמה בתפיסת מטרות הארגון בין אנשי השטח של התוכנית לבין מטרותיה המוצהרות.
התייחסנו במחקרנו לייחודיותה של הפרטה זו לאור משולש היחסים מגזר ציבורי-מגזר שלישי-צה"ל. ביקשנו לבדוק כיצד מושפעים התלמידים מפעילות חוץ בית ספרית זו - כיצד מושפע הדימוי העצמי של נערים אלו? כיצד הושפעו תהליכי קבלת החלטות של בני הנוער ביחס לעתידם? מצאנו כי לפעילות זו השפעה במרחב במגוון תחומים: הביטחון העצמי, מסוגלות להתמודדות עם אתגרים בעולם הטכנולוגיה, השפעות מערכתיות על בתי הספר ועוד.
חלק משמעותי מהתהליך שמובילה התוכנית הינו אימוץ טרמינולוגיה עסקית מעולמות התעשייה והטכנולוגיה. כחלק מכך, מיובאת פרוצדורה ייחודית באופן הליווי האישי והמקצועי של מושאי התוכנית. פעילות התוכנית מיישמת בפועל את אפקט איסוף השמנת אשר מלקט מבתי הספר את שכבת העילית ומותיר את בתי הספר הציבוריים להתמודד עם שכבות הביניים ומטה ללא צורך במתן מענה לאוכלוסיות החזקות.
ניכר כי ההחלטה "לדוג" את התלמידים המצטיינים ולקדמם מחוץ למסגרות הפורמליות נושאת פירות והצלחות אך מטרתה בעיקר לפצות על הפערים המובנים בין הפריפריה למרכז ולא לפתור את הבעיות מהשורש. התייחסנו לאופן פעילות התוכנית לאור עקרונות פיתוח חברתי בר קיימא הן עבור הפרטים והן עבור הקהילה והכלל.
|
תמונה
|
מורה למדעי המחשב בתיכון מקיף בנתיבות. בעל תואר ראשון הנדסת חשמל ומחשבים בבן גוריון. בעל תואר שני במנהל ומדיניות ציבורית בבן גוריון. כתבתי תזה בנושא חינוך, מגזר שלישי והפרטה. |
בירוקרטיה ברמת הרחוב בבתי ספר מקדמי בריאות: ניתוח צולב מקרים דרך עדשת תיאוריית סוגי ההון של בורדייה | נויה דהן
בראשית שנות ה-2000 החלו לפעול בישראל, כפועל יוצא של מדיניות משרד החינוך, בתי ספר מקדמי בריאות אשר חרטו על דגלם יצירת סביבה בית ספרית בריאה תוך שיתוף פעולה עם הקהילה המקומית. יישום אפקטיבי של תכנית מקדמת בריאות מצריך, בין השאר, תמיכות ספציפיות המותאמות לצרכים המשתנים של קהילות שונות. אף על פי כן, כל מדיניות, ובמיוחד כזו המקודמת על ידי מקבלי החלטות בדרגים בכירים, עשויה להיתקל בהתנגדות בתהליך יישומה.
מטרת המחקר היא לבחון האם וכיצד המדיניות שהוכתבה מלמעלה הותאמה להקשרים תרבותיים, חברתיים וכלכליים של הקהילות השונות וכיצד היא יושמה בפועל בבתי ספר שונים. המחקר התקיים בשלושה בתי ספר יסודיים ממלכתיים, מקדמי בריאות, המשרתים אוכלוסיות מרקעים תרבותיים שונים; האחד, משרת תלמידים יהודיים-חילונים, השני, אפריקאים עבריים, והשלישי, בדואים. בכל אחד מבתי הספר נערכו ראיונות מובנים למחצה עם מנהלים, הורים, מורים ומדריכים ונערכו קבוצות מיקוד עם תלמידים.
הנתונים נותחו תוך הישענות על תיאוריית הבירוקרטיה ברמת הרחוב אותה הגה מייקל ליפסקי (Lipsky, 1980, 2010), המתארת את אופן עיצוב המדיניות הציבורית בדגש על עובדי הציבור שמיישמים אותה בשטח, לצד שימוש בתיאוריית סוגי ההון של בורדייה (Bourdieu, 1984, 1986) כעדשה משלימה.
השילוב בין שתי התיאוריות יוצר מסגרת תיאורטית מקיפה המאפשרת הבנה עמוקה יותר של האופן שבו הבירוקרטים ברמת הרחוב עושים שימוש בסוגי ההון העומדים לרשותם (חברתי, כלכלי או תרבותי) כדי למנף משאבים קיימים של בית הספר והקהילה וכדי ליישם, להתאים ולעצב את מדיניות קידום הבריאות.
במחקר נמצא כי מנהלים ומורים מפתחים פרקטיקות בלתי פורמליות כדי להתמודד עם אתגרים, אך מחסור במשאבים כמו כוח אדם, זמן ותקציב מהווה מכשול ביישום המדיניות. בניסיון להתגבר על כך ביעילות, הם עושים שימוש בסוגי ההון של התלמידים בבית הספר. מהמחקר עולה כי יש להכיר בצורך בגמישות, בתכנון וביישום של המדיניות, כדי להתאים אותה להקשרים מקומיים מגוונים, לקבוע קווים מנחים להפעלת שיקול דעת במסגרת המדיניות הכתובה ולטפח יוזמות שנמצאו כיעילות בקידום המדיניות.
המחקר תורם להבנה טובה ומדויקת יותר על האופנים בהם בירוקרטים ברמת הרחוב מבינים ומטמיעים מדיניות ממשלתית וכיצד סוגי ההון השונים של בתי הספר משפיעים על האופן בו הם מיישמים בפועל את המדיניות.
|
תמונה
|
נויה דהן היא סטודנטית לתואר שלישי בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב, בהנחייתם של ד"ר ערן תמיר ופרופ' מירי ימיני. בוגרת תואר שני מחקרי בהצטיינות במנהל ומנהיגות החינוך בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב; בוגרת תואר ראשון בהצטיינות בהוראת אנגלית במרכז האקדמי לוינסקי וינגייט. כיום, חוקרת מדיניות קידום בריאות ויישומה במערכת החינוך בישראל. |
חלק חשוב מהפסיפס הישראלי: תחושת קוהרנטיות קהילתית מנקודת מבטם של נושאי משרה ניהולית בקהילת יוצאי אתיופיה בישראל | מירי גולדרט, שמחה גתהון
הגירה והאתגרים הנלווים אליה היא אירוע משנה חיים, המתבטא בהסטת מסלול החיים, בפגיעה בתחושת המשמעות, בשינוי נתיב מקצועי, ובערעור יחסים בינאישיים ומעורבות קהילתית.
מרבית המחקרים העוסקים ביוצאי אתיופיה מתמקדים במצוקות הקהילה ובקשייה. עם זאת, גורמי חוסן, דוגמת סולידריות וקהילתיות שמאפיינים את העדה, זכו להתייחסות מועטה. חוסן קהילתי מתייחס ליכולת הקהילה לעמוד במצוקה, להתאושש ממנה ולתמוך בחבריה.
המודל הסלוטוגני מסביר התמודדות מוצלחת עם גורמי לחץ באמצעות תחושת קוהרנטיות. המחקר בוחן את המשמעויות שמייחסים מנהיגים מקומיים נושאי משרה יוצאי אתיופיה לתחושת קוהרנטיות קהילתית.
המחקר נעשה בגישה איכותנית, וממצאיו מבוססים על ראיונות חצי מובנים עם שמונה מנהיגים מקומיים ועל שאלון פתוח מקוון עליו השיבו 12 נושאי משרה. המחקר בדק את עמדות המרואיינים כלפי משאבי הקהילה המקדמים מובנות, נהילות ומשמעותיות. המשתתפים אף נתבקשו לבחור מטאפורה שמתארת את קהילתם. ממצאי המחקר חשפו שהקהילה נתפסת כמקור לתחושת אתגר, עניין וביטחון ("כמו עץ גדול שענפיו רבים...העץ יגן מחום או מהגשם, אפשר גם להנות מפירותיו").
ניתוח התמות העלה שתחושת הקוהרנטיות הקהילתית נבנית בדואליות בין ציר השינוי ("השתלבות בחברה עד כדי שכחת המסורת") לציר השימור ("להיות גם סוכני המורשת שלנו"), ובין ציר המכוונות העצמית ("אם אין אני לי מי לי?") להתעלות מעל העצמי ("ערבות הדדית").
הנהילות מתבטאת בחמש פרקטיקות:
1. שותפות ("שיתוף בהחלטות... ולא לחשוב שאני יודעת מה יותר טוב בשבילם").
2. מודעות תרבותית ("לדבר אליהם ברגישות מהיכרותי את התרבות").
3. שייכות לקהילה ("לעזור באמת מבפנים").
4. מכוונות לעמדות מפתח ("רוכשים השכלה... מצליחים לשבור את תקרת הזכוכית").
5. לכידות ככוח ("לקהילה יכול להיות עתיד יותר טוב מהיום ברגע שיהיו בינינו אחדות אמיתית ושיתופי פעולה כנים").
בנוסף, התגלתה המשמעותיות כדואליות של גאווה ("נצר לעדה מדהימה") והתמודדות יומיומית עם גזענות ודעות קדומות, שבכוחה של הקהילה להתמודד עימן. לדברי המרואיינים, "נדרשים כוחות פנימיים וחיצוניים כדי להתברג בחברה הישראלית ולהדגיש את נקודות החוזק".
הממצאים יתרמו לפיתוח תוכניות להכשרת מנהלים/ות בקהילת יוצאי אתיופיה.
|
תמונה
|
ד"ר מירי גולדרט ראש ההתמחות לתואר שני בניהול וארגון מערכות חינוך בקריה האקדמית אונו. מחקריה מתמקדים במפגש בין חינוך פורמלי לבלתי פורמלי, חוסן ותפקידו של הצוות החינוכי במציאות משתנה. יועצת ארגונית מומחית בתורת האילוצים, מילאה תפקידי מפתח בשלטון המקומי ומקדמת בתפקידיה שותפויות אקדמיה-שדה וקובעי מדיניות. |
|
תמונה
|
ד"ר שמחה גתהון היא ראש המחלקה לחינוך בלתי פורמלי בסמינר הקיבוצים, מייסדת התאגיד הממלכתי מרכז מורשת יהדות אתיופיה, אחת ממקימי עמותת על"ם המסייעת לבני נוער במצבי סיכון, מדליקת משואה ביום העצמאות ה-74 למדינת ישראל. חוקרת בתחומי הרב תרבותיות, נוער, חברה וקהילה. לצד המאמרים שותפה בכתיבת הספרים: "שונים אבל דומים, דומים אבל שונים" ו"עיונים בתולדות בתה ישראל". |
בחירות חינוכיות בקרב משפחות מעמד הביניים הגלובלי השייכות לאורתודוקסיה המודרנית | יפעת ברונשטיין
משפחות מעמד הביניים הגלובלי עוברות תדיר בין מערכות חינוך שונות בעולם, מעבר הדורש לא פעם לפתח אסטרטגיות חינוכיות ייחודיות. עם זאת, חוקרים מצביעים על העדר מחקרים ומיעוט של ממצאים אמפיריים העוסקים בבחירותיהם החינוכיות של מעמד זה בכלל (Adams & Abgenyega, 2019; Maxwell et al., 2019) ושל הורים דתיים מן המעמד בפרט (Agbaria, 2019). מטרת המחקר הנוכחי למלא את הפער המחקרי באמצעות בחינת האסטרטגיות החינוכיות שמאמצים הורים אלה בניידותם במטרה להכין את ילדיהם לעתיד.
הבנת בחירותיהם במסגרות החינוך הפורמלי (בתי ספר) ומגבלותיהן ודרך שבה הם מקנים לילדיהם מיומנויות קשות ורכות ועוזרים להם לצבור הון חברתי ותרבותי עשויה לסייע למשפחות יהודיות-דתיות ניידות וכן עבור קובעי מדיניות חינוכית. במחקר זה נבחרה שיטת המחקר האיכותנית-קונסטרוקטיבית. במהלך המחקר בוצעו 50 ראיונות עומק חצי מובנים עם 25 זוגות הורים בני המעמד שהגדירו עצמם אורתודוקסים מודרניים והוגדרו כך גם על ידי הספרות.
כל משתתפי המחקר היו הורים לילד אחד לפחות בגיל בית הספר היסודי. הראיונות נערכו השנים 2020 ו-2022. ממצאי הראיונות נותחו בהלימה למסגרת התיאורטית של תורת השדה תוך התייחסות למושג 'רציונאליות מוגבלת' של בן-פורת (Ben-Porath & Johanek, 2019).
למחקר זה שתי תרומות מרכזיות: אמפירית ותיאורטית. התרומה האמפירית של המחקר טמונה בחקר אוכלוסייה שטרם נחקרה. כלומר, זהו מחקר ראשון מסוגו שמאפשר להתוודע למשפחות האורתודוקסיה המודרנית השייכות למעמד הביניים הגלובלי. התרומה התיאורטית של המחקר היא הרחבת מערך הנתונים העוסקים בהבנת השיקולים הגלויים בבחירת בית הספר המופקים במרחב הפורמלי שהציעו בן-פורת וג'והאנק (Ben-Porath & Johanek, 2019).
ממצאי המחקר מצבעים על כך שהמרואיינים פיתחו עבור ילדיהם מעין תוכנית פעולה לאיזון המתח בין שמרנות דתית ובין מעורבות בעולם הגלובלי. תוכנית זו כוללת הקפדה על לימודי קודש וחול, פעילויות חינוכיות וחברתיות אחר הצוהריים, השתתפות באירועים חברתיים-קהילתיים ושימת דגש בבחירת בית ספר ברמה פדגוגית-חינוכית גבוהה.
ממצא נוסף המבטא את הממשק המורכב בין דת וגלובליזציה עולה מן האופן שבו המשתתפים תופסים את הצלחת ילדיהם. בניגוד להורים חילונים ממעמד הביניים הגלובלי, שתופסים את הצלחת ילדיהם בקנה מידה עולמי ומעודדים אותם לתחרותיות, מקצועיות והישגיות, לפי עקרונות השוק הגלובלי (Yemini et al., 2019). משתתפי המחקר תופסים את הצלחת ילדיהם בהשוואה מקומית-אישית. יתרה מכך, הם מגדירים את הצלחת ילדיהם במונחים של הגשמה עצמית אישית.
|
תמונה
|
יפעת ברונשטיין היא בעלת תואר ד"ר מאוניברסיטת תל אביב. עבודת הדוקטורט שלי עסקה ביישום מדיניות בינאום בהשכלה הגבוהה בישראל. במשך שלושה עשורים עוסקת בתחום החינוך -בהוראה, בפדגוגיה, במחקר ובניהול ובהקמת בתי ספר. כיום מנחה ומלווה בקורס הכשרת מנהלי בתי ספר במרכז האקדמי לווינסקי-ווינגייט. |
פיתוח הוגנות בשיעורי אזרחות בפריפריה | שלומית דמסקי כהן
ההצגה תתבסס על המאמר שכתבתי יחד עם ד"ר אביב כהן: "Promoting equity in civics education: Teaching marginalized students in Israel's remote areas" אשר התפרסם בכתב העת Teaching and Teacher Education. ההצגה תעסוק בשאלת האיזון בין הדרישות הפדגוגיות של תכנית הלימודים האחידה באזרחות לבין הצרכים הייחודיים של תלמידים בהדרה הגרים בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית של ישראל.
באמצעות הראיונות עם מורים לאזרחות הפועלים באזורים אלו, אציג מודל תיאורטי חדש, המבוסס על גישה חינוכית מבוססת-מקום (Place-Based Education). מודל זה מתמקד ביצירת פרקטיקות חינוכיות המותאמות להקשרים המקומיים והחברתיים הייחודיים של התלמידים, מתוך מטרה לקדם שוויון ולהעצים את מעורבותם האזרחית.
תרומתו המרכזית של המודל הוא בעיגון החינוך האזרחי בכלל ולימודי האזרחות בפרט במציאות המקומית, תוך הדגשת הדרכים לקדם צדק-חברתי ושוויון הזדמנויות בהקשר של פריפריה.
המודל מציע מסגרת תיאורטית שיכולה לשמש כבסיס לפיתוח תוכניות לימודים המשלבות בין הדרישות הכלל-ארציות לבין המאפיינים החברתיים, הכלכליים, והגיאוגרפיים הייחודיים של קהילות מקומיות בלי לוותר על הרמה הלימודית הגבוהה. כמו כן, מודל זה יכול לסייע בהכשרת מורים להוראה רפלקטיבית, המותאמת להקשרים המקומיים של תלמידיהם, ובכך תורם לפיתוח פרקטיקות הוראה המקנות כלים להתמודדות עם אתגרים ייחודיים בחינוך לאזרחות בפריפריה.
מוסכם כי חינוך אזרחי בעל משמעות מתרחש באמצעות יצירת קשרים בין התלמידים לבין המציאות המקומית בה הם חיים. עם זאת, קיים פער בספרות המחקר בנוגע לחינוך אזרחי באיזורי פריפריה, דבר המעלה חשש בכל הנוגע להשפעת התפיסות הניאו-ליברלית אשר שולטות בשיח החינוכי. באמצעות ראיונות עם שנים-עשר מורים לאזרחות המלמדים באזורי הפריפריה (הגאוגרפית והחברתית) בישראל, חקרנו את נקודות המבט שלהם אודות פרקטיקות הוראה בכיתה.
זיהינו ארבע גישות עיקריות: האכלת בכפית, הצלה, דרישה והעצמה. זיהוי גישות אלו תרמו לפיתוח מודל תיאורטי המצדד בגישה חינוכית המבוססת-מקום. מודל זה מקדם פרקטיקות שוויוניות על-ידי התמקדות בצרכים ובהקשרים הייחודיים של תלמידים באזורי הפריפריה.
|
תמונה
|
שלומית דמסקי כהן היא אשת חינוך ומרצה, לקראת הגשת עבודת הדוקטורט בחוג לחינוך באוניברסיטה העברית בנושא: תפקיד בית הספר התיכון בפריפריה. מומחית לשילוב נכסי מקום, תרבות וקהילה בהוראה. מרצה במכון כרם ובמכללת לוינסקי. |