יו"ר: מוטי גיגי
|
תמונה
|
ד"ר מוטי גיגי, סוציולוג. מרצה בכיר במחלקה לתקשורת במכללה האקדמית ספיר. ראש המחלקה לתקשורת במכללה האקדמית ספיר בין השנים 2022-2018. ספרו האחרון שערך ביחד עם סיגל נגר-רון ותמי רזי- מגוונים את מגדל השן. דור ראשון להשכלה אקדמית-כותבים יצא באפריל 2022 בהוצאת פרדס. מאמרו האחרון Gigi, M. & Haim (Hai) Bitton.(2024)."I've never seen the world so cruel" performance of Mizrahi masculinity under a state of emergency in Sderot a sociological-gender Analysis of the film Hula and Natan'. In' Israeli culture and emergency routine. Versed, W., Avner, D. & Irit. R (EDS). Lexington Books. הספר שלו עיר בלי זיכרון בין דומיננטיות להגמוניה תרבותית ביחסי שדרות שער הנגב יצא בהוצאת הספרים של אוניברסיטת בר-אילן ביוני 2024. |
אחרי עידן הבחירה: על ניבוי אלגוריתמי והאיום על מרכזיות הבחירה בכלכלה, בתרבות ובפוליטיקה | אורי שורץ
במחצית השנייה של המאה ה-20 עלתה חשיבותה של הבחירה כעיקרון מארגן של הכלכלה, החברה, התרבות והפוליטיקה במערב ומעבר לו. ואולם לאחרונה ניבוי אלגוריתמי מסיט את הבחירה ממיקומה המרכזי ומחליף אותה, לפחות בהקשרים מסוימים. ניבוי אלגוריתמי מציע דרך אלטרנטיבית לדעת אילו מוצרי צריכה, אובייקטים תרבותיים ומידע מתאימים לאילו אנשים, וכך מאפשר 'אינדיבידואציה ללא בחירה'. היגיון זה משתקף בשינויים במדיה החברתית (המגולמים בעלייתה של טיק-טוק), מנועי חיפוש, אפליקציות מוזיקה, ושיטות קמעונאות חדשות.
להרצאתי שתי מטרות. ראשית, היא מבקשת להציב את השינוי במעמד הבחירה בהקשר הרחב של ההיסטוריה של הקפיטליזם, ולטעון שהוא עוצב לא רק ע"י יכולות טכנולוגיות חדשות, אלא גם ע"י ידע מומחים פסיכולוגי וכלכלי חדש על בחירה, ששינה את המשמעות של בחירה – ממנוע מחולל צריכה, לחסם המעכב צריכה. שנית, אני בוחן את ההשלכות התרבותיות והפוליטיות הרחבות של שינוי זה.
כשאלגוריתמים מנבאים מאפשרים אינדיבידואציה ללא בחירה, הם מערערים את התפקיד שניתן לבחירה בסובייקטיפיקציה ניאו-ליברלית. עקב כך, הבחירה משחקת תפקיד מרכזי פחות בפרקטיקות יום-יום, אך משמרת את תפקידה בהצדקה (שכן ניבויים אלגוריתמיים מתיימרים לשקף את מה שהפרט היה בוחר, אילו התבקש לבחור). כשהיגיון זה מתרחב בהדרגה מספירת הצרכנות לתחום המשילה (כפי שניכר במשילה באתרי רשתות חברתיות, אך גם מחוץ להן, בערים חכמות), הוא מהווה איום ממשי על הדמוקרטיה.
|
תמונה
|
אורי שורץ הוא פרופסור חבר במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בר-אילן, ומתמחה בתיאוריה סוציולוגית; בסוציולוגיה דיגיטלית וחקר האינטרנט; ובסוציולוגיה תרבותית (ובפרט בסוציולוגיה התרבותית של ערך והערכה ובזהויות חברתיות). |
שידורי המהפכה: טכנולוגיות לייבסטרימינג (שידור חי) כאקטיביזם חברתי במחאת בלפור 2020 | עידן רינג
מחאת בלפור נגד ממשלת נתניהו ב-2020, הבליטה את השימוש ברשתות חברתיות ובשידורים חיים של הפגנות ככלי של מחאה חברתית, על רקע מגבלות התנועה וההתקהלות שהוטלו על הציבור בעקבות מגפת הקורונה. מטרת המחקר היא לבחון כיצד השימוש בשידור חי של הפגנות לרשתות חברתיות בידי מפגינים טשטש וחצה גבולות של זמן ומרחק ועיצב מחדש את היכולת של אזרחים להשתתף מרחוק באופן פעיל במחאות המתרחשות במרחב הציבורי הפיזי וביחסי הכוח בתוכם.
המחקר בודק באיזה אופן צפייה ושידור חי של הפגנות שונה או דומה לפרקטיקות קודמות של אקטיביזם דיגיטלי ברשתות, כפי שתיארה ספרות תנועות חברתיות ואקטיביזם דיגיטלי (Castells, 2015; Morozov, 2012; Poell & Van Dijck, 2017), ומה היה התפקיד של מאפיינים והטיות טכנולוגיות של הלייבסטרימינג בטשטוש הגבול בין מחאה פיזית למחאה דיגיטלית, ובערעור יחסי הכוח בין אקטיביסטים, שוטרים ואנשי תקשורת.
המחקר מתבסס על מתודולוגיה איכותנית משולבת, הכוללת ראיונות עומק חצי-מובנים עם 13 פעילות מחאת בלפור ששידרו את המחאה ועיתונאים, לצד צפייה וניתוח תמטי של הקלטות שידורים מהפגנות וניתוח השיח התקשורתי והציבורי עליהן. באמצעות מסגרות ניתוח תאורטיות מספרות תקשורת, לימודי טכנולוגיה וחברה (STS), ומחקר תנועות חברתיות ואקטיביזם דיגיטלי (Milan, 2015; Thorburn, 2014; Treré & Mattoni, 2016), המחקר מנתח את תפקיד ותרומת הפעילות וטכנולוגיות השידור למחאה ובוחן את המשמעויות החברתיות והפוליטיות של המדיום.
תרומתו המרכזית של המחקר היא בפענוח המאפיינים וההשלכות של השימוש במארג הטכנולוגיות והכלים המרכיב את השידור החי לרשתות בהקשר של מחאה מקומית על רקע מגפה גלובלית ומשבר פוליטי וחברתי חריף.
המחקר חושף איך ההטיות המרחביות, הטמפורליות והרגשיות של השימוש האינדיווידואלי בטלפונים ניידים כאמצעי שידור חי מאפשרות צורות חדשות - או משנות ומרחיבות צורות מוכרות - של השתתפות ציבורית ומעורבות אזרחית במחאה, תוך עיצוב מחדש של האופן בו מחאות ציבוריות מתוקשרות ומתנהלות בעידן הדיגיטלי. הוא מאיר על האופן בו אידיאולוגיות ומסרים של מחאות מעודדים שימושים תקשורתיים וטכנולוגיים מסוימים וחושף חסרונות, סתירות ואתגרים חדשים הנלווים להוספת השידור החי לארגז הכלים הדיגיטלי של המחאה החברתית.
|
תמונה
|
עידן רינג הוא סמנכ"ל קהילה וחברה של איגוד האינטרנט הישראלי וחוקר ומרצה לתקשורת באוניברסיטת בן גוריון בנגב. בעל תואר שני עם תזה מהתכנית למדע, טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר אילן ותואר שני בהיסטוריה של אמריקה הלטינית באוניברסיטת תל אביב. חוקר אקטיביזם דיגיטלי ומחאה ברשתות החברתיות, הפצת דיסאינפורמציה ואוריינות מידע ומדיה ועיתונות בעידן הדיגיטלי. כותב טורי דעה ופרשנות באתר העין השביעית ובעבר מנהל שותף של המחלקה לחברה משותפת של עמותת סיכוי-אופוק ומייסד "מדד הייצוג הערבי בתקשורת". |
חסמים לשימוש בממשל דיגיטלי בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל – מקרה מבחן של פער דיגיטלי | ראובן הררי, גל יעבץ, נועה אהרוני
מחקר זה בוחן חסמים לשימוש בשירותי ממשל דיגיטליים בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל. למרות שיעורי שימוש דומים באינטרנט בין החברה הערבית (88%) והאוכלוסייה היהודית (93%), קיים פער משמעותי באימוץ שירותים ממשלתיים דיגיטליים: 36% בקרב בני החברה הערבית לעומת 60% בקרב האוכלוסייה היהודית.
באמצעות נתונים מהסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (2018-2022), מחקר זה ניתח מדגם של 6,204 גברים ונשים מהחברה הערבית בישראל בני 20 ומעלה.
הבסיס התיאורטי לעבודת מחקר זו הושתת על שילוב בין גישת הפער הדיגיטלי (The digital divide approach) ותאוריית היתרון המצטבר (Cumulative advantage theory).
ייחודו של מחקר זה בא לידי ביטוי בשני היבטים. ראשית, הוא מתמקד אך ורק באוכלוסייה הערבית של ישראל, ומתייחס אליה כאל קבוצה הטרוגנית. הספרות המחקרית עד היום בחנה את הפערים בשימוש בממשל דיגיטלי בין הרוב היהודי למיעוט הערבי, תוך כדי התייחסות לחברה הערבית כקבוצה אחת ותוך התעלמות מהשונות בתוכה. שנית, הוא בוחן את ההשפעה של משבר הקורונה על השימוש בשירותי ממשל דיגיטליים.
מדיניות הסגרים בתקופת הקורונה השביתה בין השאר את כל השירותים הממשלתיים שניתנו פנים אל פנים והוחלפו בשירותים וירטואליים. המחקר מזמן הזדמנות לבחון את השפעתם על פערים חברתיים בעתות משבר ואירועי חירום.
המחקר העלה שלוש מסקנות עיקריות:
1. נמצא אישוש ל-"גישת הפער הדיגיטלי", לפיה אי-השוויון החברתי (השכלה, עיסוק, אזור מגורים, שליטה בעברית, דת, גיל ומגדר) משתקף בספירה הדיגיטלית.
2. יש אינדיקציות להיווצרותו של מעמד חדש של משתמשי אינטרנט ניידים בלבד שהולך וצומח בחברה הערבית, אשר חווה מגבלות בניצול מלוא הפוטנציאל של האינטרנט.
3. בניגוד למצופה, משבר הקורונה הרחיב ולא צמצם את אי השוויון הדיגיטלי בחברה הערבית בישראל.
|
תמונה
|
ראובן הררי, השכלה: תואר ראשון בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ותואר ראשון בבלשנות מאוניברסיטת תל אביב; תואר שני בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה מאוניברסיטת תןל אביב; תואר שני במדעי המידע באוניברסיטת בר אילן. תעסוקה: מנהל מכון למחקרי שוק וסקרי דעת קהל "מחקרי הגל החדש״. |
|
תמונה
|
ד"ר גל יעבץ הוא חבר סגל בכיר במחלקה למדעי המידע באוניברסיטת בר-אילן. מחקריו עוסקים בממשק שבין טכנולוגיות מפציעות, ממשל, פוליטיקה וחברה. |
|
תמונה
|
נועה אהרוני, אוניברסיטת בר אילן. |
"דממה בצל המלחמה: שתיקה או השתקה?" | האמה אבו-קשק
הרשתות החברתיות מהוות זירה מרכזית במאבקים פוליטיים וחברתיים, במיוחד בזמני סכסוך ומלחמה. המחקר הנוכחי בוחן את השפעת מלחמת 7 באוקטובר 2023 על דפוסי ההתנהגות והשימוש ברשתות החברתיות בקרב החברה הערבית בישראל.
המחקר התבצע בשיטה כמותית, והנתונים נאספו באמצעות שאלון מקוון שהופץ בשיטת "כדור שלג" (Snowball sampling). במחקר השתתפו 150 משיבים. הנתונים נותחו ב-SPSS וכללו מבחני t למדגמים בלתי תלויים.
ממצאי המחקר העלו ש-70% מהמשיבים שינו את התנהלותם ברשתות החברתיות מאז פרוץ המלחמה, דבר שהתבטא בהימנעות משיתוף תוכן והבעת דעה מחשש לסנקציות, כגון מעצרים, הליכים משפטיים ורדיפה פוליטית. שיעור ההימנעות בולט עוד יותר ביחס לקבוצות מעורבות של יהודים וערבים. כמו כן, הממצאים מצביעים על השפעת התיקון לחוק המאבק בטרור על שיקולי המשתתפים ביחס לצריכת תוכן.
המרחב הדיגיטלי, שהווה במשך שנים מפלט מרכזי עבור החברה הערבית מן ההדרה בתקשורת בעברית, כלי אלטרנטיבי להבעת קולה האותנטי ומקור המידע האמין ביותר, הולך ומושתק. למגמה זו השלכות חמורות על חופש הביטוי והדיון הפוליטי בחברה הישראלית, על המבנה הדמוקרטי שלה ועל תחושותיו וזהותו של המיעוט הערבי בה.