יו"ר: איתי גרינשפן
|
תמונה
|
איתי גרינשפן הוא חבר סגל בבית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית בירושלים, מרצה בתוכנית המוסמך לניהול מלכ"רים של בית הספר, חבר במכון לחקר החברה האזרחית והפילנתרופיה בישראל והמרכז לקיימות של האוניברסיטה העברית בירושלים. חוקר השתתפות אזרחית, החברה האזרחית בישראל, יחסי אדם-סביבה, התנהגות סביבתית ועבודה סוציאלית סביבתית. |
בין כרוני לאקוטי: מעגל הַפְגִיעוּיוֹת לאסונות אקלים במלאווי | שחר ליבנה
המודל המעגלי של ניהול אסונות משרטט גבול בין תקופות חירום לתקופות שגרה, כאשר 'זמן השגרה' מוקדש להתאוששות מאסון קודם והיערכות לאסון הבא. במלוואי, מדינה חקלאית ענייה באפריקה הדרומית, הגבול המדומיין בין חירום לשגרה מתערער נוכח התגברות השכיחות והעוצמה של אסונות אקלימיים. משנת 2019, פקדו את המדינה שלוש סופות טרופיות קטלניות שגרמו לאובדן חיים ורכוש לצד תקופות בצורת, פנדמיה והתפרצויות מקומיות של מחלות זיהומיות. אסונות אלה, המתרחשים על רקע עוני קיצוני מתמשך, אי ביטחון תזונתי וחולשה של מערכות ותשתיות ציבוריות, מאתגרים את החלוקה הדיכוטומית בין חירום לשגרה.
בהתבסס על עבודת שדה שנערכה במלאווי בשנת 2021, בשיתוף פעולה עם ארגון בריאות ורווחה מקומי, וכללה תצפית משתתפת ו-40 ראיונות עומק במחוז ננו (Neno), מלוואי, לצד סקירה של ניירות מדיניות, המחקר מציג את הדינמיקה שבה משקי בית נעים ישירות ממשבר למשבר, ללא הפוגה המאפשרת שיקום ובניית שגרה. ממצאי המחקר חושפים כיצד המודל המעגלי של היערכות-תגובה-שיקום-מוכנות המקובל בתיאוריה העוסקת בהתמודדות עם אסונות ושיקום אינו מתקיים בקרב אוכלוסיות כפריות במלאווי.
במציאות זו, משקי בית מוצאים את עצמם נעים בין 'חירום אקוטי' ל'חירום כרוני', כשהגבול ביניהם שרירותי ומשתנה ואסטרטגיות ההתמודדות של מערכות רשמיות ומשקי בית מעמיקות את הפגיעות העתידית, וגורמות למסלול ספירלי של פְגִיעוּיוֹת מצטברות.
ממצאי מחקר זה, הבוחנים את השפעת הגבול הנזיל בין שגרה לחירום על ההתאוששות וההיערכות של קהילות כפריות במלאווי, מראים כי ההבחנה המלאכותית בין 'זמני חירום' ל'זמני שגרה' בתוכניות של ניהול אסונות תורמת דווקא להגברת מעגל הפגיעות. לפיכך, המחקר מציע לזנוח את ההבחנה המלאכותית בין מצבי חירום ושגרה לטובת תפיסה מורכבת יותר של פגיעות מתמשכת המכירה במצב החירום הכרוני אתו קהילות כפריות בדרום הגלובלי מתמודדות. מסגור מחדש זה חיוני לפיתוח התערבויות אפקטיביות שמתמודדות עם האתגרים הסביבתיים-חברתיים-כלכליים כרצף אחד, במקום כאירועים נפרדים של 'שגרה' ו'חירום'.
|
תמונה
|
שחר ליבנה היא דוקטורנטית במחלקה למדיניות וניהול מערכות בריאות בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. מחקר הדוקטורט שלה, שנכתב בהנחיית ד"ר ענת רוזנטל ופרופ' נדב דוידוביץ', עוסק בממשקים שבין מערכות בריאות, קהילות ואסונות אקלימיים במלוואי. תחומי המחקר שלה כוללים בריאות גלובלית, אי שוויון והערכות של קהילות ומערכות ציבוריות למצבי חירום. |
איך ישראלים מחליטים אם לצרוך מזון מן החי? | קרן קפלן מינץ, טלי כץ-גרו
החלטות בנושא צריכת מזון מן החי קשורות הן ליחס לצריכת בשר וחלב, והן במקביל, ליחס לצריכת מזון מן הצומח. מחקר זה עוסק בחקירת מערך הגורמים שעשויים להשפיע על בחירות בנושא: הן ביחס לצריכת בשר וחלב, והן ביחס לצריכת מוצרים מן הצומח. המחקר מפתח מסגרת תיאורטית להסבר החלטות בתחום צריכת חלבון בתוך מערך שמוגדר כ"מערך מוטיבציות בעד ונגד", לפיו החלטות בתחום אינן נובעות רק מהרצון להפחית צריכת מזון מן החי, אלא קשורות גם למידת המוטיבציה לצרוך מזון מן החי, ומוטיבציות לצרוך את המזון שמקורו מן הצומח.
אנו מזהות דמיון והשוני בין גורמים המשפיעים על צריכת מוצרי חלב לעומת בשר, ואת הגורמים לנכונות לצרוך מוצרי חלבון אלטרנטיבי. שיטת המחקר כוללת שאלון סגור מקוון שנשלח למדגם מייצג של ישראלים יהודים מתוך פאנל אינטרנטי. משתני המחקר כוללים דיווח עצמי על צריכת מוצרי חלבון שונים, נכונות להפחתת מזון מן החי, נכונות לצרוך מוצרי מעבדה, מגוון עמדות ביחס לצריכת סוגי חלבון שונים, ערכים אישיים ומידת תחושת הקרבה לסביבה הטבעית.
ניתוח הנתונים תמך במודל התיאורטי המוצע. עוד נמצא כי גורם מרכזי להחלטות הקשורות להפחתת צריכת בשר וחלב הוא תפיסות חיוביות ביחס למוצרים אלו. לצד זאת, גם רצון להימנע ממוצרים אלו תורם להחלטה להפחית את צריכתם. הבדלים גם נמצאו בין הגורמים התורמים להחלטה להפחית צריכת חלב, להחלטה להפחית בשר: השני יותר מושפע משיקולים סביבתיים לעומת הראשון.
|
תמונה
|
ד"ר קרן קפלן מינץ, פסיכולוגית חינוכית, וחוקרת בתחומים פסיכולוגיה סביבתית, חינוך סביבתי, ופסיכולוגיה חינוכית. מחקרי עוסקים בהיבטים שונים של קשר אדם-סביבה, התקשרות רגשית לסביבה, השפעה של סביבות פיסיות על רווחה נפשית, וגורמים המשפיעים על החלטות בעלות השפעה על הסביבה הטבעית. מרצה וחוקרת בחוג לפסיכולוגיה בתל חי – אוניברסיטה בהקמה, ובחוג למדעי הלמידה וההוראה באוניברסיטת חיפה. |
|
תמונה
|
פרופ׳ טלי כץ גרו, החוג לסוציולוגיה, אוניברסיטת חיפה. |
אתגרים והסתגלויות של קהילות בדואיות בנגב ביחס למעמד סטטורי: גישת "בריאות אחת" | זובידה עזירי
This study investigates the complex interplay between lifestyle, environment, and health in Bedouin communities of the Negev desert, Israel, through a One Health approach, One Health is an approach to ensure the well-being of people, animals, and the environment through collaborative problem solving—locally, nationally, and globally. Using a mixed-methods methodology, we explored the knowledge, behavior, and practices of Bedouins in relation to water, sanitation, hygiene (WASH), antibiotic use, and animal husbandry across recognized and unrecognized villages. Our findings reveal significant challenges in infrastructure and healthcare access, which have profound implications for human and animal health, as well as environmental sustainability. The lack of proper wastewater treatment and waste management systems in many villages leads to environmental contamination and potential health risks. Water scarcity and quality issues further compound these challenges.
The study also highlights the persistence of traditional practices, particularly in animal husbandry, which play a crucial role in Bedouin identity and economy. However, these practices are increasingly strained by urbanization and land-use changes, creating tensions between cultural preservation and public health concerns. Importantly, our research uncovers adaptive strategies employed by Bedouin communities to navigate these challenges, including innovative water management techniques and the integration of traditional knowledge with modern veterinary practices. This holistic examination of Bedouin communities through a One Health approach provides valuable insights into the interconnectedness of human, animal, and environmental health in marginalized populations.
Our findings underscore the need for culturally sensitive and integrated interventions that address not only immediate health concerns but also underlying socio-economic and environmental factors.
|
תמונה
|
זובידה עזירי נמצאת בשלבי סיום של תואר שלישי בבריאות הציבור – ניהול מערכות בריאות. את לימודי התואר הראשון היא סיימה במכללת צפת שלוחת בר אילן ואת התואר השני באוני' חיפה בבית ספר לבריאות הציבור בתכנית לבריאות סביבתית וגהות תעסוקתית. השלימה תיזה במדרשת בן גוריון. תחום מחקרה הוא המצב הסביבתית והבריאותי של החברה הבדואית בנגב. |
חציית גבול סביבתית: כיצד מצווה דתית עתיקה מתורגמת לפרקטיקות סביבתיות עכשוויות | עינט קרמר
בעידן האנתרופוקן, בו פעולות אנושיות משנות את המערכות האקולוגיות של כדור הארץ, עולה צורך דחוף לבחון מחדש את יחסי האדם עם הטבע ולטפח התנהגויות מקיימות. תקופה זו מעודדת חקירה של דתות העולם בחיפוש אחר פרספקטיבות תיאולוגיות ושפות אתיות שיכולות לעודד אחריות סביבתית.
אקו-תיאולוגיה היא תיאוריה המניחה כי דתות העולם כבר עוסקות בהערכה ובנייה מחדש של מקורותיהן בדרכים המותאמות למשברים אקולוגיים בני זמננו (Tucker & Grim, 2001, 2016). אחת השאלות שעולות ביתר שאת בתיאוריה האקו-תיאולוגית היא האם וכיצד ניתן לתרגם מצווה דתית עתיקה לפרקטיקות סביבתיות עכשוויות.
כדי לענות על שאלה רחבה זו, המחקר הנוכחי מתמקד בחקר מקרה של מצוות השמיטה היהודית, המחייבת חקלאי להניח לאדמתו לנוח ולהפקיר את יבולה אחת לשבע שנים, ובכך מחזיקה ממדים סביבתיים (מנוחת האדמה) וחברתיים (הפקרת היבול). מחקר קודם הראה כי מעבר לקיומה המעשי, רעיון השמיטה נתן השראה לשיח אקו-תיאולוגי תקשורתי נרחב, העוסק במשמריות, קיימות וצדק סביבתי (Kramer, Greenspan & Yoreh, 2024).
באופן ספציפי, מחקר זה מבקש לבחון האם וכיצד תורגמה השמיטה לעשייה סביבתית עכשווית, באמצעות בחינת יוזמות סביבתיות שהתקיימו בשנת השמיטה האחרונה (2021-2022) בישראל ואת המוטיבציות ותפיסות העולם שהניעו את מוביליהן. בחינת יוזמות אלו יכולה להוות מודל גם למסגרות מחקריות רחבות יותר, תוך הבנה של תפקיד הדת ככוח משמעותי לקידום קיימות, בשיח האקולוגי העולמי. מבחינה מתודולוגית המחקר מבוסס על שילוב של תצפיות משתתפות, ניתוח פרסומים במדיה ושימוש בשאלוני גישוש, שהופצו בקרב פעילים בתחום השמיטה בשיטת כדור שלג.
מתוך 108 פעילים שענו לשאלון, נבחרו 40 לראיונות עומק שהתמקדו בתפיסותיהם החברתיות והתיאולוגיות. ממצאים ראשוניים מצביעים על שלוש קטגוריות של יוזמות שמיטה: יוזמות חקלאיות שמתמקדות במנוחת הקרקע ובצדק חלוקתי, יוזמות קהילתיות העוסקות בחוסן מקומי וקיימות, ויוזמות המקדמות מודעות רחבה לערכי צדק סביבתי ומשמריות. אם כי כל הקטגוריות קוראות בסופו של יום לאורך חיים מקיים, הרי שלכל קטגוריה מאפיינים ייחודיים מבחינת פעילים, שותפים ותומכים. ניתוח היוזמות מציע מסגרת להבנת האופן שבו השמיטה בעידן האנתרופוקן, בו פעולות אנושיות משנות את המערכות האקולוגיות של כדור הארץ, עולה צורך דחוף לבחון מחדש את יחסי האדם עם הטבע ולטפח התנהגויות מקיימות.
תקופה זו מעודדת חקירה של דתות העולם בחיפוש אחר פרספקטיבות תיאולוגיות ושפות אתיות שיכולות לעודד אחריות סביבתית. אקו-תיאולוגיה היא תיאוריה המניחה כי דתות העולם כבר עוסקות בהערכה ובנייה מחדש של מקורותיהן בדרכים המותאמות למשברים אקולוגיים בני זמננו (Tucker & Grim, 2001, 2016). אחת השאלות שעולות ביתר שאת בתיאוריה האקו-תיאולוגית היא האם וכיצד ניתן לתרגם מצווה דתית עתיקה לפרקטיקות סביבתיות עכשוויות.
כדי לענות על שאלה רחבה זו, המחקר הנוכחי מתמקד בחקר מקרה של מצוות השמיטה היהודית, המחייבת חקלאי להניח לאדמתו לנוח ולהפקיר את יבולה אחת לשבע שנים, ובכך מחזיקה ממדים סביבתיים (מנוחת האדמה) וחברתיים (הפקרת היבול). מחקר קודם הראה כי מעבר לקיומה המעשי, רעיון השמיטה נתן השראה לשיח אקו-תיאולוגי תקשורתי נרחב, העוסק במשמריות, קיימות וצדק סביבתי (Kramer, Greenspan & Yoreh, 2024).
באופן ספציפי, מחקר זה מבקש לבחון האם וכיצד תורגמה השמיטה לעשייה סביבתית עכשווית, באמצעות בחינת יוזמות סביבתיות שהתקיימו בשנת השמיטה האחרונה (2021-2022) בישראל ואת המוטיבציות ותפיסות העולם שהניעו את מוביליהן. בחינת יוזמות אלו יכולה להוות מודל גם למסגרות מחקריות רחבות יותר, תוך הבנה של תפקיד הדת ככוח משמעותי לקידום קיימות, בשיח האקולוגי העולמי.
מבחינה מתודולוגית המחקר מבוסס על שילוב של תצפיות משתתפות, ניתוח פרסומים במדיה ושימוש בשאלוני גישוש, שהופצו בקרב פעילים בתחום השמיטה בשיטת כדור שלג. מתוך 108 פעילים שענו לשאלון, נבחרו 40 לראיונות עומק שהתמקדו בתפיסותיהם החברתיות והתיאולוגיות. ממצאים ראשוניים מצביעים על שלוש קטגוריות של יוזמות שמיטה: יוזמות חקלאיות שמתמקדות במנוחת הקרקע ובצדק חלוקתי, יוזמות קהילתיות העוסקות בחוסן מקומי וקיימות, ויוזמות המקדמות מודעות רחבה לערכי צדק סביבתי ומשמריות.
אם כי כל הקטגוריות קוראות בסופו של יום לאורך חיים מקיים, הרי שלכל קטגוריה מאפיינים ייחודיים מבחינת פעילים, שותפים ותומכים. ניתוח היוזמות מציע מסגרת להבנת האופן שבו השמיטה מתורגמת למתן מענה לאתגרים סביבתיים בני זמננו, תוך התאמה לתפיסות עולם ואורח חיים מגוון. בכך, מציע המחקר תובנות בדבר דרכים בהן הדת יכולה לעורר ולהוביל שינוי חברתי-סביבתי תוך חציית גבולות בין מסורת למודרניות.
|
תמונה
|
עינט קרמר היא דוקטורנטית בבית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית ע"ש פאול ברוואלד באוניברסיטה העברית, ומתמחה בחיבורים בין דתיות לסביבתנות. לצד עבודתה האקדמית, עינט היא פעילה סביבתית מובילה בישראל למעלה מ-20 שנה, וזכתה בתואר 'אשת הסביבה של ישראל' לשנת 2023. גישתה הייחודית משלבת מחקר מעמיק עם חיבור עמוק לשטח. |
בשולי החברה, בשולי הישוב: גנים של מהגרי חקלאות תאילנדים בישראל | זוהר שורצברג
כשלושים אלף מהגרי חקלאות חיים ועובדים בישראל. הם מהגרים מאיזור איסאן בצפון מזרח תאילנד, איזור עני ומועד לשטפונות, הצפות ובצורות המועצמות מבירוא יערות אינטנסיבי מאמצע המאה ה-19. ההישענות על חקלאות במשבר סביבתי והחיים בעוני בשולי החברה בתאילנד דוחקים אותם להגירת עבודה בשאיפה לשיפור מעמדם הכלכלי.
בישראל, גבולות חברתיים לא משורטטים מותירים אותם בשולי החברה השלטת, בשולי הישוב, שקופים ללא שפה, זכויות שוות ובית קבע. בתוך הוויית השוליים בישראל מקימים מהגרי החקלאות גנים ייחודים של צמחי מאכל, בעלי חיים ושיטות חקלאות מסורתיות שהיגרו עימם מתאילנד. המחקר מתמקד בגנים אלה באמצעות תצפיות, תיעוד פיזי, ראיונות וניתוח ספרות השוואתי במטרה ללמוד את המאפיינים, השימושים והמשמעויות של הגנים עבור מהגרי החקלאות.
במחקר נמצא שהגנים ממוקמים ליד מגורי העובדים ובשדות, הם מאורגנים במבנה שכבות וממשיכים מורשת של גני תועלת מתאילנד תוך התאמות לתנאי הארץ.
היחס של הגנים למושג הגבול מורכב מפעולות של טישטוש, תיחום, הבחנה, גישור, מיסוס, הסגה ופיקוח. הגבולות בין תאילנד לישראל מיטשטשים בהעברה מעגלית וחומרית של צמחים וכסף: המהגרים זורעים זרעים מתאילנד, מהם נובטים צמחי מאכל שמיתרגמים לחסכון כלכלי בישראל ומומרים לכסף שנשלח חזרה לקרובים בתאילנד. הגנים לרוב תחומים באלמנטים בנויים וצמחיים בנסיון לייצר גבול מובחן בינם לסביבתם.
האם הגנים הם מובלעות של תאילנד בנוף הישראלי או מרחבים טרנס-לאומיים שמגשרים על גבולות גאוגרפיים בין תאילנד וישראל, או מרחבים מולטי-לוקאליים של קיום בו זמני בתאילנד ובישראל? הגנים מהווים טיפולוגיה חדשנית של גינון גרילה, גינון בשטח ומשאבים שאינם שייכים לגנן, לפיכך מרחבי הגנים גם מסיגים גבולות. בחסות הגנים, מובאים לארץ בין היתר מינים זרים שמניעים את המעסיקים והרשויות לפיקוח וקביעת גבולות בין פרקטיקות ומיני צמחים מותרים ואסורים. הגנים מייצרים מרחב לימינלי בתווך שבין תאילנד לישראל, מרחב בו מתקיימים שני עברי הגבול בעת אחת ונרקמים יחסים שונים ביחס לגבול זה.
|
תמונה
|
זוהר שורצברג בוגרת תואר ראשון בארכיטקטורה (2006) ותואר שני באדריכלות נוף (2023) בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון. עבדה כאדריכלית במשרדי אדריכלות ואדריכלות נוף וכיום מתכננת בוועדה המקומית לתכנון ובניה הרצליה-כפר שמריהו. עוסקת בתפר בין נוף, הגירה, אדריכלות ושימור ומנהלת את קהילת הפייסבוק "הגינות הסודיות של התאילנדים בישראל". |