יו"ר: נגה קידר
|
תמונה
|
ד"ר נגה קידר היא סוציולוגית אורבנית, חברת סגל בכירה בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ובתכנית המ.א. להיבטים חברתיים ומדיניות של שינויי אקלים באוניברסיטת תל אביב. |
אזרחות עירונית בעתות משבר: תגובות קהילתיות למלחמת ה-7 באוקטובר בישראל | איילה פרץ בן חיים, נעם ברנר
מהי אזרחות עירונית בעתות משבר? מחקר זה בוחן כיצד אירועי ה-7 באוקטובר והמלחמה שהגיעה בעקבותיהם עיצבו את האזרחות העירונית בקרב ישובים סמוכי-גבול.
אירועי ה-7 באוקטובר הטביעו ומטביעים חותם עמוק על החברה הישראלית ברמה הביטחונית והפוליטית הארצית. עם זאת, אחד השינויים המשמעותיים, אך פחות נדונים, הוא התמורה בתחום האזרחות הפעילה ברמה המקומית. משבר זה חשף וזירז תהליכים של התגייסות קהילתית, יוזמות אזרחיות ספונטניות, ושינויים בדפוסי ההתנהלות של מוסדות מקומיים.
באמצעות ראיונות עומק עם 30 מנהיגים ומנהיגות מקהילות שחוו אובדן, פינוי ושיבושים בשירותים אזרחיים, אנו בוחנים את שינויים במעורבות האזרחית והקהילתית. שינויים אלה הגדירו מחדש את המרחב העירוני ויצרו צורות חדשות של אחריות קולקטיבית.
מבחינה תיאורטית, אנו מבקשים לתרום לספרות על אזרחות עירונית את המושג "אזרחות עירונית משברית", המציע מסגרת לחקר ההשפעה של מצבי משבר על השתתפות אזרחית, לקיחת אחריות קולקטיבית וכל זאת בנפרד מהאזרחות הלאומית המסורתית. בנוסף, באמצעות השוואה בין קהילות שאיבדו את העוגן הגיאוגרפי שלהן, קרי ׳קהילות מפונות׳, ובין קהילות שנותרות בישוב שלהן, אנו מציגים את המשמעות של ההיבטים הגיאוגרפיים של המשבר וההתמודדות הקהילתית איתו.
|
תמונה
|
|
|
תמונה
|
נעם ברנר הוא עמית מחקר בפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה בטכניון ועמית מחקר והוראה במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. כמו כן, הוא עמית מחקר במכון גאורג זימל לחקר העיר באוניברסיטת הומבולדט, ברלין. המחקרים שלו עוסקים בתפר שבין חקר השלום וחקר העיר ובבעיות של חברות וערים שסועות. |
קהילות במרחב ומרחבים לקהילות בתהליכי התחדשות ושיקום | הדס שדר, דלית שך פינסלי
ערים ושכונות שתוכננו על ידי המדינה נבנו מקום המדינה ועד ימנו. התכנון שלהן השתנה בד בבד עם שינוי תפישות כלכליות ותכנוניות. כך, מדינת הרווחה פינתה את מקומה למדינה המופרטת ובהמשך לניאו ליברליזם. בהתאמה, התכנון המודרניסטי שביקש לשנות סדרי בראשית באמצעות השתתת השכונה על שטחים נרחבים ומשותפים לגנים ולהליכה רגלית, פינה את מקומו לתנועה על בסיס רחובות ולשטחים בבעלות פרטית.
כיום, התיישנותן של השכונות האלו, דחיקתן האידאולוגית ומאפייניהן הפיסיים, קרי: היותן שכונות בצפיפות נמוכה יחסית ועתירות שטחים פתוחים, הופכים אותן למועמדות הטבעיות לתהליכים של התחדשות עירונית בימים כתיקונם. בימי המלחמה שאנו חווים כיום, אלו המרקמים שנפגעו ושמחוייבים בשיקום. מדובר באופקים, בנתיבות ובשדרות בדרום, בקריית שמונה, בשלומי, בחצור הגלילית ובמעלות-תרשיחא בצפון. בהרצאה נחזור לתכנון המודרניסטי, שאפיין את התכנון בארץ (ובאירופה) בשנות ה60-70 ונבקש להבין כיצד ניתןלחדש ולשקם אותו בימים אלו.
בעקבות הערכה של האיכויות הפיסיות של הסביבה הבנויה ובעקבות תצפיות על השימושים הקהילתיים הקיימים בה, נבקש להבין מהו הקשר בין קהילה הקיימת לבין המרחבים השכונתיים, וכיצד ניתן להימנע ממשברים קהילתיים כאשר השכונה עומדת בפני תהליכי שיקום והתחדשות המבוססת, בין היתר, על הזרמת "דם חדש" לשכונה, בדמות אוכלוסייה חדשה, צעירה ובעלת חתך סוציו-אקונומי גבוה יותר. אנו נברר מהם תנאי המוצא ומהם הפתרונות התכנוניים, המאפשרים שיקום, פיסי, התחדשות וקליטת אוכלוסייה חדשה, מבלי לפגוע בזו הקיימת ובמרחביה, ותוך כדי שיפור איכות החיים לשתי האוכלוסיות.
|
תמונה
|
הדס שדר היא פרופ"ח בחוג לאדריכלות בבית הספר לעיצוב של אוניברסיטת חיפה, בנתיב המחקרי. חוקרת של השיכון הציבורי ושל האדריכלות הברוטליסטית במדינת ישראל. לאחרונה עוסקת גם במגזר הכפרי. מתעניינת בקשר בין תכנון ואדריכלות לבין אידאות סמויות וגלויות. |
|
תמונה
|
דלית שך פינסלי, הטכניון. |
משבר עירוני נסתר מהעין: הזדקנות האוכלוסייה | ינון שנקר
כיצד לא מתמודדות הרשויות המקומיות בישראל עם משבר הזדקנות האוכלוסייה דומה להתמודדות לקויה גם בתחומים אחרים – "מה שלא רואים, לא קיים". בשנת 2040 מספר הזקנים בישראל יכפיל עצמו למעל שני מיליון. 14% מהאוכלוסייה יהיו בני 65 ויותר, מרביתם - תושבי ערים. כבר כיום משבר זה מהווה את אחד האתגרים המשמעותיים בתכנון העירוני. היעדר מדיניות ואסטרטגיה עירונית מוטת-גיל מובילים עלייה משמעותית בהוצאות הרווחה והבריאות, להגברת התלות של הזקנים במערכות ציבוריות, ולאובדן ההון החברתי והכלכלי שהם מביאים לישוב.
המושג "עיר ידידותית גיל", שהוטבע על ידי ארגון הבריאות העולמי, מציע מסגרת פעולה להתמודדות עם אתגר זה, אך יישומו בשטח מעלה שאלות מהותיות לגבי תפקידן המשתנה של הרשויות המקומיות במתן מענה למשברים חברתיים-דמוגרפיים.
מתודולוגיה: המחקר משלב ניתוח של שלושה מקורות מידע: (1) סקר מקיף שנערך לקראת הבחירות המוניציפליות 2023, הבוחן את התייחסות המועמדים למשבר ההזדקנות בקמפיינים ברשתות החברתיות ולהנגשה של מידע באתרים הרשמיים של הרשויות; (2) מיפוי יוזמות עירוניות בתחום ההזדקנות המיטבית מאז החלטת הממשלה על מפת מדדים לאומית להזדקנות מיטבית ב-2021; (3) ניתוח שלושה מקרי בוחן ברשויות מקומיות בהן 20 אחוז ויותר מהאוכלוסייה היא בגיל הזיקנה.
ממצאים עיקריים: מ-258 הרשויות המקומיות, רק חמש בישראל מוכרות רשמית כידידותיות גיל, פחות מ- 10% פיתחו אסטרטגיה מוטת זיקנה ובבחירות המוניציפליות האחרונות, מספר מתמודדים שהציגו תוכניות התמודדות עם משבר ההזדקנות בישובם היה "0". ממצאי המחקר חושפים מחד העדר הפנמה שינוי מהותי בתפיסת תפקיד הרשויות המקומיות בהתמודדות עם משבר ההזדקנות ומאידך, יוזמות כמו תכנית MUNI100 של ג'וינט-אשל והמדריך החדש לתכנון סביבות מגורים של משרד השיכון. מקרי הבוחן מדגימים כיצד "חרבות ברזל" – בניגוד לקורונה - לא היוותה מאיץ ברשויות המקומיות להתמודדות עם האתגר ההזדקנות.
מסקנות ותרומה: המחקר מדגים כיצד משבר ההזדקנות לא מחלחל עדיין למודעות ראשי רשויות מקומיות, לא מוביל לשינוי בתפיסת תפקיד הרשות המקומית, מספקית שירותים למובילה של שינוי חברתי ולא נתפש כדורש היערכות אסטרטגית - מניעתית, דומה ל"משבר האקלים".
|
תמונה
|
|