יו"ר: אבתסאם ברכאת
|
תמונה
|
Ebtesam Barakat is a Lecturer in Sociology - Gender Sociology, Zefat Academic College and Bar-Ilan University |
האופן בו נשים זקנות ללא ילדים מעריכות את חייהן – מחקר איכותני | תם בוקר גונן
נשים זקנות ללא ילדים, בדומה לכלל הזקנים, מעריכות את חייהן ועומדות בפני קונפליקט בין ייאוש לשלמות האני, על פי תיאוריית ההתפתחות של אריקסון. ייחודיותן מזקנים אחרים, בסטייתן מהנורמה החברתית של הורות בחברה פרו-נטליסטית דוגמת ישראל. מחקרים רבים עוסקים בנשים שאינן אימהות, אך הספרות המחקרית דלה בהתייחסותה לפלח אוכלוסייה זו בגיל הזקנה. מטרת המחקר הנוכחי להכיר את האופן בן נשים זקנות ללא ילדים מעריכות את חייהן, מנקודת מבטן.
שיטות: המחקר הינו מחקר איכותני המבוסס על ראיונות עומק חצי-מובנים, שנותחו על פי שיטת הניתוח הנושאי. במחקר השתתפו 20 נשים ללא ילדים, בגילאי 61-95, המתגוררות בישראל. המחקר אושר על ידי וועדת האתיקה באוניברסיטת בן-גוריון.
ממצאים: מממצאי המחקר ניתן לזהות שלוש תמות באופן שנשים זקנות ללא ילדים מעריכות את חייהן. ראשית, חייהן כנשים ללא ילדים, בחברה פרו-נטליסטית, האירועים שהובילו אותן שלא להיות אימהות, התחושות כלפי כך בזקנה ונקודת מבטן על הורות וילודה. שנית, משמעות החופש בחייהן, כיתרון וכאבן דרך המשפיע על חייהן. לבסוף, ממצאי המחקר חושפים את השימוש של נשים זקנות ללא ילדים בנקודות מבט סותרות, האחת של החיים כתוצר של גורל והשנייה כתוצר של בחירה ויכולת לעצב את החיים.
תרומת המחקר: הייחודיות של נשים זקנות ללא ילדים בחברה פרו-נטליסטית, עלולה להעמיד אותן מול תגובות חברתיות הנובעות מסטיגמות חברתיות בהיותן סוטות מהנורמה להורות. הסכנה הטמונה בסטיגמה, היא הפנמתה בידי מושא הסטיגמה ובמקרה הנוכחי, הפנמתן כנשים פגומות, אנוכיות, לא מפותחות וחסרות זהות. כחלק מתהליך 'סקירת חיים' נורמטיבי בזקנה, נשים זקנות ללא ילדים מעריכות את חייהן ומשתמשות במיקוד שליטה פנימי וחיצוני על היבטים שונים, באופן המחזק הצלחות והישגים ומרחיק כישלונות ואכזבות.
השימוש במיקוד שליטה פנימי וחיצוני מהווה כלי המאפשר את הערכת החיים באופן שתורם לשלמות האני ומונע ייאוש. ייתכן כי זקנים נוספים, הסוטים מנורמות חברתיות, מאמצים גם כן שימוש במיקוד שליטה פנימי וחיצוני, במטרה להגיע לשלמות האני בזקנה.
|
תמונה
|
תם בוקר גונן היא עובדת סוציאלית, גרונטולוגית ודוקטורנטית לסוציולוגיה של הבריאות באוניברסיטת בן גוריון. |
The Challenge of Hijābi Aqeedah عقيدة الحِجاب of Palestinian Religious Muslim Women in Israel | נאהד אשקר שרארי
The preservation of national religious boundaries is pivotal in the political empowerment of Palestinian religious Muslim women in Israel. This essay contributes to the literature on the preservation of the الاجتهاد النِسوَي (al-ijtihad al-neswy) of hijābi aqeedah عقيدة الحِجاب in the context of Israeli hostility. Ijtihad refers to the process of expanding one's capacities to their fullest potential, while aqeedah signifies Islamic faith or creed. The Islamic aqeedah shapes Muslim identity and constitutes essential religious knowledge, particularly for Muslims living under foreign hegemonic states.
Those with a solid aqeedah are less vulnerable to the dangers posed by surrounding influences on Islam. The aqeedah serves as the foundation for an Islamic way of thinking, guiding behavior in society and playing a critical role in the preservation of Muslim identity. The hijāb is integral to Muslim women’s aqeedah, reflecting their identity while navigating the challenges of assimilation and differentiation in settler colonial contexts like Israel.
This study is based on in-depth narrative interviews with 28 hijābi Palestinian religious Muslim women.
The findings indicate that the hijābi aqeedah evolves through الاجته النِسوَي (al-ijtihad al-neswy), as women engage in religious interpretation from a feminist critical perspective. This process enhances their independent religious identity, emphasizes their national-religious identity, and indirectly grants them the right to exist while striving for equal citizenship.
They advocate for equal civil rights in Israel through an Islamic aqeedah ( العقيدة الإسلامية ) that calls for "the right to Palestine. Islamic feminist ijtihad.״ Their religious agency emphasizes that "the right to Palestine" is fundamentally their assertion that it is also their land, entitling them to full and just citizenship within it.
|
תמונה
|
Dr. Nahed Ashqar Sharary is a postdoctoral fellow at the Sophie Davis Forum on Gender and Conflicts |
מרחבי גבול וסוכנות – דינמיקות של שימור ופריצת גבולות בקרב נשים חרדיות-ליטאיות במיינסטרים החרדי | שרה גאדו
החברה החרדית-ליטאית בישראל מהווה דוגמה מובהקת למרחב חברתי המוגדר על ידי גבולות - הן פיזיים והן סימבוליים. מחקר זה מבקש לבחון את האופן שבו תהליכי החינוך והחִברות משמשים כפרקטיקות מרכזיות בכינון, שימור ולעיתים אף פריצת גבולות אלו בחייהן של נשים חרדיות. המחקר ממוקם בצומת המרתק שבין שימור גבולות קהילתיים לבין יצירת מרחבי מגע והתנהלות עם העולם שמחוץ לגבולות אלו.
באמצעות ראיונות עומק עם עשר נשים מהמיינסטרים החרדי-ליטאי, המחקר מתחקה אחר האופן שבו מערכת החינוך החרדית מייצרת ומתחזקת גבולות דיסקורסיביים ופרקטיים, ובה בעת מאפשרת יצירת "אזורי מגע" עם העולם החיצון. המחקר בוחן כיצד הנשים עצמן מנווטות במרחב זה, תוך שהן מפתחות פרקטיקות ייחודיות של התמודדות עם המתח שבין שימור גבולות לבין הצורך בחציית גבולות מסוימים.
תרומתו התיאורטית של המחקר נעוצה בהבנת הדינמיקה המורכבת של מרחבי גבול בקהילות מסורתיות, כאשר דווקא מנגנוני החינוך והחִברות, המזוהים לרוב כאמצעי לשימור גבולות, מתגלים כמרחבים הטרוגניים המאפשרים גם משא ומתן על טיבם של גבולות אלו. בכך, המחקר מציע פרספקטיבה חדשה להבנת תפקידם של מוסדות חברתיים ביצירת "אזורי מגע" בין קהילות מסורתיות לחברה הכללית.
המחקר מתכתב באופן ישיר עם השיח העכשווי על גבולות בחברה הישראלית, ומציע תובנות חשובות על האופן שבו קהילות מיעוט מנהלות את הדיאלקטיקה המתמדת בין בידול והסתגרות לבין השתלבות ומגע עם החברה הכללית.
שרה גאדו היא מסטרנטית בחוג לחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים. עוזרת מחקר מטעם מלגת ISF. עמיתה בתכנית המנהיגות ׳מנדל׳, מרצה לתואר ראשון בקריה האקדמית אונו ומדריכה פדגוגית בחוג לחינוך וחברה בתחומים של עבריינות נוער ונוער בסיכון, אקטיביסטית במגזר החרדי וחוקרת חברה חרדית.
|
תמונה
|
שרה גאדו היא מסטרנטית בחוג לחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים. עמיתה בתכנית המנהיגות ׳מנדל׳, מרצה לתואר ראשון בקריה האקדמית אונו ומדריכה פדגוגית בחוג לחינוך וחברה בתחומים של עבריינות נוער ונוער בסיכון, אקטיביסטית במגזר החרדי וחוקרת חברה חרדית. |
חינוך מבוסס פגיעוּת לקידום צדק מגדרי באקלים ניאו-ליברלי| רחל לוי הרץ, מירי רוזמרין
באקלים ניאו ליברלי המעודד דיכוטומיות המבדילות בין יכולת פעולה והעצמה מחד ובין פגיעות וסיכון מאידך, נערות ונשים צעירות מבקשות להימנע מתיוגן כ"פגיעוֺת" ולכן כ"מוחלשות" או "קורבנות". למידה ביקורתית של תפקידי מגדר, גבריות רעילה או פריווילגיות מגדריות עלולה לחזק את ההֶקשרים התרבותיים של נשיות עם פאסיביות וקורבנוּת. אי לכך, פדגוגיה המבקשת לרתום נערות ונשים צעירות לעבודה.
חינוכית המקדמת צדק מגדרי נדרשת להתמודד עם הנטייה של נערות ונשים צעירות להרחיק את עצמן מנרטיבים של קורבנוּת ולנרמל פגיעוּיות מבוססות מגדר. אתגר זה מדגים קושי כללי עימו מתמודדת פדגוגיה ביקורתית שנוטה לשחזר בינאריות של מדכא/מדוכא, תוך הפשטה של המורכבויות הקשורות בהיררכיות ומבני כח, ובפרט בהֶקשר החינוכי.
מאמר זה מציע תיאוריה של פגיעוּת כמסגרת חשיבה הנותנת מענה לאתגרים אילו, תוך הדגשת שני מאפיינים מרכזיים של פגיעוּת. ראשית, התייחסות לדואליות של פגיעוּת הן כמשותפת ואינהרטית לקיום האנושי והן כביטוי להצטלבויות ספציפיות של תצורות כח. שנית, התייחסות לפגיעוּת כאל תצורה אָפקטיבית המתהווה מתוך המפגש של גופים עם תצורות כח, אך גם מהווה בסיס ליחסים ולטרנספורמציה.
שני המאפיינים הללו מאפשרים להיחלץ מבינאריות שמאפיינת שיחים ביקורתיים ומבדילה בין פגיעוּת ובין יכולת פעולה, וזאת במטרה לייצר מפת פגיעוּיות והיררכיות מגדריות מורכבת ולזהות דינמיקות אָפקטיביות. שמאפשרות פעולה ושינוי מגדרי. מתוך מסגרת תיאורטית זו, המאמר מזמין נשות ואנשי חינוך לעבודה חינוכית רפלקטיבית המבקשת לזהות מרחבי פעולה תחת תנאים של פגיעוּת מבוסס מגדר.
המאמר מציע שני עקרונות פדגוגיים של חינוך מבוסס פגיעוּת לקידום צדק מגדרי: (א) זיהוי ותיקוף של צורות פעולה תחת תנאים של פגיעוּת מועצמת ובפרט אסטרטגיות פעולה יחסותיות; (ב) הקשבה אָפקטיבית לגוף הפגיע המאפשרת ייצור של ידע אָפקטיבי בעל פוטנציאל טרנספורמטיבי. עקרונות אילו מאפשרים לזהות את מרחבי הפעולה וההתנגדות של. נערות ונשים צעירות המתמודדות עם פגיעוּיות מבוססות מגדר הנובעות מחלוקת תפקידים מגדרית, שיפוט חברתי מגביל ופרקטיקות חברתיות מחפיצות.
|
תמונה
|
רחל לוי הרץ היא עמיתת הוראה בתוכנית ללימודי מגדר, אוניברסיטת בר אילן. מרצה בחוגים לחינוך במוסדות אקדמים שונים בישראל. מתמחה במיניות של נשים צעירות, תיאוריות של פגיעות ואפקט וחינוך מבוסס פגיעות לקידום מיניות מיטיבה ושוויון מגדרי. |
|
תמונה
|
מירי רוזמרין, התכנית ללימודי מגדר, אוניברסיטת בר אילן. |