יו"ר: מירי לביא נאמן
הגבול הוא מרחב של אפשרויות: הוא מגדר, מגדיר ומגביל אך גם פותח פתח לחריגה, חצייה, עבירה, פריצה, התפראות והתפרעות. האובססיה המודרנית לניהול הרמטי של גבולות עומדת בלב הפרויקט המדיני. "המדינה המודרנית", כותב זיגמונט באומן, "זקוקה לכאוס ולו רק כדי ליצור סדר".
הגבוליות מתגלמת על הספקטרום בין קווי הפרדה מתוחמים היטב לבין מרחבי התפשטות פרומים המאפיינים את הספר ההתיישבותי. מושב זה מבקש לקדם את הדיון בעבודת הגבול בגישה יחסותית (relational) התופסת את יחסי הגומלין בין אוכל, יין, סביבה וצריכה כתהליכים מתמשכים שלא ניתן להבינם כזיקה סטטית בין מהויות או מבנים קבועים. הגבול בתפיסה זו הוא מרחב של תיווך המייצר יחסים דיאלקטיים בין צורה ותוכן, כוונה ותוצאה. בעקבות זימל אנו מראים כי "הגבול איננו עובדה מרחבית בעלת השלכות סוציולוגיות, אלא עובדה סוציולוגית המכוננת עצמה מרחבית".
החקלאות והשדה הקולינרי רוויים בהבחנות בין גבולות לאומיים, אזוריים, אתניים ומעמדיים. בעולם היין, מושגים כגון טרואר (terroir) אף מקנים לגבולות החלקה מעמד יחידני המתבטא בטעם מובחן. באזורי ספר, חקלאות הינה כלי פוליטי להתפשטות טריטוריאלית, ניהול אוכלוסין, השתלטות על משאבי טבע והתמודדות עם אתגרים סביבתיים. במובן זה החקלאות באזורי גבול כרוכה באלימות מדינתית וסימון ריבונות. מאידך מעגלי הייצור החקלאי והצריכה והקולינרית מהווים מרחב סוציו-אקולוגי שבו היחסים בין שחקנים אנושיים ולא-אנושיים מהווים אזור מגע החותר תחת עקרון ההפרדה והטיהור.
המאמרים במושב כפול זה עוסקים במגוון היחסים בין סביבה, חברה וצריכה. הדיון יקשור בין סוגיות מן העולם החקלאי (כלכלה פוליטית וטריטוריאלית של מרעה בקר בגולן, משטור של מזיקים בחקלאות תמרים, הקשר בין תעשיית היין לאימפריאליזם וקולוניאליזם), לבין מגמות בשדה הקולינרי (גלגולי השיח על "הבלדי", ייצוגים של אוכל פלסטיני, אותנטיות ונוסטלגיה, פרויקטים של בינוי אומה, וייצוגים לאומיים "חסרי גבולות").
|
תמונה
|
ד"ר מירי לביא נאמן היא אקולוגית פוליטית וחברת פקולטה במכון הערבה ללימודי סביבה שם היא מנהלת את המרכז לחקר סוציואקולוגיות מדבריות. לביא נאמן מלמדת קורסים בתחום האקולוגיה הפוליטית של המזרח התיכון ושל שינויי אקלים במכון הערבה ובתכנית הבינלאומית לתואר שני בהבטי חברה ומדיניות של לימודי אקלים באוניברסיטת תל אביב. לד"ר לביא נאמן דוקטורט מהמחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטת קליפורניה ברקלי ופוסט דוקטורט מבית הספר למשפטים בברקלי. טרם חזרתה לישראל היא שמשה כמנהלת המחקר של המרכז לכלכלה חברה ומשפט באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה. תחומי העניין שלה הם בתחום התיאוריה הביקורתית והאפיסטמולוגיה של לימודי פיתוח ושימור והיא מובילה קבוצות מחקר בשיתוף פעולה עם חוקרים מירדן פלסטין מרוקו ושיקגו העוסקים בהבטים שונים של "אקלים הכיבוש", בבטחון תזונתי, פוליטיקה של מרעה, ובמעברי אנרגיה באזורי גבול ושוליים במזרח התיכון, במימון ISF NSF ו – USAID המשרד לאיכות הסביבה וארגוני זכויות אדם. |
מגיב: לירון שני
יינות גבול: טרואר וטריטוריה במרחבים קולוניאליים ואימפריאליים | דניאל מונטרסקו
למרות הקרבה האטימולוגית, המושגים טרואר (terroir) וטריטוריה הינם בעלי היסטוריה תרבותית שונה בתכלית. בעוד האחד מסמן מרחב איכות הממתג את הקרקע במונחים של טעם וערך, השני מצמיד לאדמה משמעות פוליטית של גדר גבול. ביניהם נפרש מרחב של אפשרויות מושגיות וקונקרטיות הנע מתשוקה לאומנית ומלאת פאתוס לשיח זכויות חוצה גבולות.
במונחים תיאורטיים הטרואר הוא מעין רלטיביזם מהותני, המקדש את ההבדל ואת ייחודיות המקום העל–זמני אך גם מאפשר הכלה של היסטוריות אנושיות מתחרות. הרצאה זו מנתחת סדרה של יקבים באזורים שנויים במחלוקת משני צדי הגבול, ומצביעה על הזיקה בין פרויקטים לאומיים לבין עבודת הגבול של הטרואר.
באזורי ספר כמו טוקאי (בין הונגריה לסלובקיה), דרום הר חברון ואלזס (בין גרמניה וצרפת) ובקולוניות כמו אלג'יריה תחת השלטון הצרפתי הטרואר הוא סוגייה פוליטית כשם שהוא תעשייה כלכלית ופרויקט אקולוגי. אני מציע טיפולוגיה של טרואר כחלק ממערך גיאופוליטי רחב המראה כיצד היחסים המסוכנים בין טרואר וטריטוריה מתחדדים באזורי גבול: מחד גבולות אימפריאליים הנסוגים לטריטוריה לאומית בעולם הישן, ומאידך אזורי ספר מתפשטים בקולוניות של העולם החדש.
הדפוס הראשון מצביע על "טרואר מתכנס" והלאמה של היין כפי שעולה בדוגמה של טוקאי בעקבות קריסת האימפרייה האוסטרו-הונגרית. הדפוס השני מצביע על "טרואר מתפשט" המאפיין את עקרון הפרחת השממה בפרויקטים קולוניאליים בישראל/פלסטין ובעולם החדש. הדיאלקטיקה של התפשטות והתכנסות מאירה באור ביקורתי את היחסים בין גבולות מסדרים שונים (טבעיים, לאומיים, אימפריאליים וקולוניאליים) וממחישה את כוחו של יין לספר סיפור סוציולוגי משכר.
|
תמונה
|
פרופ' דניאל מונטרסקו הוא ראש המכון לחקר יפו במכללה האקדמית ת"א-יפו, אנתרופולוג עירוני וחוקר תרבויות אוכל ויין. בנוסף למחקרו על "ערים מעורבות" בישראל, עבודתו הנוכחית עוסקת בתנועת התחייה היהודית בערי מרכז אירופה (בודפשט, ברלין וקרקוב), במשבר הפליטים האירופי וביחסי אדם-חיה בעיר. הוא בעל דוקטורט מאוניברסיטת שיקגו וחוקר ראשי בפרויקט "ערים אבודות" במימון קרן גרדה הנקל. הוא עורך שותף של הספרים *Going Native?: Settler Colonialism and Food* ו-*Jewish Revival Inside Out*, שיצאו לאור ב-2022. ספריו *Jaffa Shared and Shattered* ו-*Twilight Nationalism* יצאו בהוצאת אוניברסיטת אינדיאנה וסטנפורד. ספרו האחרון בעברית, *עיר שסועה לה יחדיו: דו-לאומיות בחיי היום יום ביפו* (בבל, 2020), מציב את יפו כתיאטרון פוליטי החושף את הפצע הפתוח בחברה הישראלית והפלסטינית. |
Subsidizing Control: Governing Cattle Grazing, Rewilding, and Trespassing in Annexed Borderlands | אריאל ארן, מירי לביא נאמן
This study examines the ways state-subsidized cattle grazing shapes ethnic, social, and ecological boundaries in the Golan Heights, a region marked by annexation and enduring ideological conflict. It theorizes agricultural subsidies as tools of territorial and climate governance that privilege certain species and practices while erasing others.
Focusing on three distinct cattle groups, the study highlights how subsidies serve as instruments of territorialization and exclusion. Framed as part of Israel’s (domestic) “natural” landscape, subsidized “European” cattle raised by Jewish cattle growers embody Zionist policies enclosing and “securing” 'open spaces'.
In contrast, Druze herds, excluded from subsidies due to the denial of formal land contracts, are pushed into military firing zones, trespassing borders as a consequence of their exclusion from state systems. Meanwhile, a rewilded ‘Baladi’ herd, descendants of Syrian cattle left behind after occupation, underscores contested histories of the region; this statusless herd, “haunted” by conservation authorities, disrupts Zionist conceptual and material development and conservation boundaries, emphasizing that the Golan remains entangled in resilient Syrian environmental and agricultural histories.
Framed as promoting environmental protection, these “nature subsidies” reveal few tangible ecological benefits and instead, serve as mechanisms of territorial governance privileging Jewish landholders and as protection against market failures.
Amidst worsening climate conditions, this study probes the contradictions of subsidies, arguing that while they may offer “Polanyian” pathways for resilience under extreme environmental and market changes, they are deeply entangled with “Gramscian” hegemonic power and ideological agendas.
The paper contributes to critical interventions in political ecology by re-politicizing climate governance vocabularies, challenging settler-colonial framings of grazing histories in the Middle East, and offering insights into the articulated nature of the meat industry in Israel.
פוליטיקה של דו-שימוש באזורי סכסוך והמאבק בחדקונית הדקל האדומה: טכנולוגיות הדברה, מערכות חישה, והגיונות צבאיים בחקלאות התמרים האזורית| רפי גרוסגליק, נתליה גוטקובסקי
במחקר זה מתלכדים אקולוגיה פוליטית, כלכלה פוליטית, טכנולוגיה ויחסים בינלאומיים בחקלאות התמרים בישראל/ פלסטין. המאמר מתמקד בחברת הזנק בתחום הטכנולוגיה החקלאית, שהוקמה על ידי יוצאי יחידת מודיעין צבאית-טכנולוגית. אלו, פיתחו חיישנים לזיהוי מין פולש ומזיק לחקלאות התמרים – חדקונית הדקל האדומה.
מחקרינו, עוסק במשמעויות החברתיות-סביבתיות ובפרדוקסים המתגלים ממצרף סוציו-אקולוגי זה, הכולל מהנדסים יוצאי צבא, חקלאים יהודים ופלסטינים, מינים פולשים, טכנולוגיות חישה, ועצי תמר. המחקר מציע הרחבה למסגרות התיאורטיות הקיימות העוסקות ביחסי האנושי והלא אנושי ב"עידן המטעים" (Plantationocene).
נראה כיצד הניסיונות להדברת החדקונית בטכנולוגיות דו-שימוש (Dual Use Technologies), דהיינו, טכנולוגיות המבוססות על מעבר ידע או חומר המיוצר במסגרות מסויימות (למשל במסגרת מדעיות או צבאיות) לתחומים אחרים (למשל אזרחיים או מסחריים).
חקר המאבק כנגד החדקונית חושף את קיומם של שלושה מנגנוני "דו-שימוש" המשלבים אסטרטגיות ומטרות כלכליות-טכנולוגיות, פוליטיות-אזוריות, וכאלה המבוססות על מרכיבי תרבות וזהות. מנגנון דו-השימוש הראשון מתבטא בכך שטכנולוגיות חיישנים שנועדו למטרות צבאיות מיוצרות מחדש למטרות מסחריות ומשווקות כפתרונות להתמודדות עם אתגרים סביבתיים.
שנית, בעוד ישראל שולטת על מדיניות ייבוא הכימיקלים להדברה ודישון המותרים בשטחים הפלסטינים בגדה המערבית תחת מדיניות חומרי "דו-שימוש" (תוך חשש שישמשו להכנת חומרי נפץ ותבערה), בפועל, חקלאים ישראלים מסתמכים על מקורות פלסטינים לרכישת כימיקלים לחקלאות התמרים שהשימוש בהם בישראל מוגבל.
שלישית, נראה כיצד הזהות המזרחית\ ו\או המזרח תיכונית של מהנדסים יוצאי יחידת המודיעין מייצרת יתרונות כלכליים ודיפלומטיים ומובילה ל"דו שימוש" של יחסי שליטה ושותפות אזוריים. נטען, כי על אף שמנגנוני ה"דו השימוש" מנציחים את יחסי הכוח באזור, הם גם חושפים את התלות ההדדית של חברות במזרח התיכון ואת הצורך ביצירת בריתות - גם כשאינן שוויוניות - כמרכיב מפתח להתמודדות עם אתגרי שינוי האקלים באזור.
המקרה של המאבק בחדקונית הדקל האדומה בישראל/פלסטין ובמזרח התיכון ממחיש סוגיות מרכזיות שעלו בעקבות אירועי אוקטובר 2023 והמלחמה המתמשכת, כגון: חדירת הגיונות צבאיים לתחומים מסחריים ואזרחיים; הבכרתן של טכנולוגיות סייבר-מודיעיניות; וההתייחסות לבריתות אזוריות - סוגיות מרכזיות בהתמודדות עם אתגרי המלחמה בעזה ומעבר לה.
|
תמונה
|
רפי גרוסגליק הוא מרצה, חבר סגל במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ובאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. מחקריו עוסקים בסוציולוגיה ובאנתרופולוגיה של אוכל; תזונה וחקלאות; גלובליזציה; צריכה; סביבה וחברה; תזונה-מדע-טכנולוגיה; יחסי אדם-מיקרוב; ותרבות פופולארית. מחקריו פורסמו, בין היתר, ב- EPD: Society and Space; Journal of Consumer Culture; European Journal of Cultural Studies; Food, Culture and Society; Body and Society; American Journal of Cultural Sociology. הוא שימש כעורך אורח של שני גיליונות מיוחדים שעסקו בנושא Food and Power in the Middle-East and the Mediterranean וכעורך-אורח של גיליון מיוחד על סביבה וחברה ב-סוציולוגיה ישראלית. שימש כחבר בצוות המייסד של קהילת צריכה ותרבות (ואף שימש כיו"ר הקהילה), וכן כחבר הצוות המייסד של הקהילה לחקר הסביבה באגודה הסוציולוגית הישראלית. משמש כעת כחבר וועדת ההיגוי בקהילות אלה. ספרו "אוכל אורגני בישראל" ראה אור בשנת 2017 (הוצאת רסלינג) וספרו האחרון - “Globalizing Organic: Nationalism, Neoliberalism, and Alternative Food in Israel” פורסם בשנת 2021 בהוצאת SUNY Press. |
|
תמונה
|
נתליה גוטקובסקי היא אנתרופולוגית סביבתית, עמיתת מחקר בחוג לגיאוגרפיה ופיתוח סביבתי באוניברסיטת בן גוריון. מחקריה עוסקים באקולוגיה פוליטית של חקלאות, בניהול סביבה חוצה גבולות, ובפוליטיקה של זמן בחברות התיישבות. ספרה Struggling for Time: Environmental Governance and Agrarian Resistance in Israel/Palestine פורסם ב-2024 בהוצאת אוניברסיטת סטנפורד. מאמרים נוספים פורסמו בEnvironment and Planning E: Society and Space וב-International Journal of Middle East Studies. |
קדחת הפטריות: טשטוש גבולותיהם של יחסי אדם-פטריה בישראל | ריקי ענתבי
בשנים האחרונות חובבי פטריות רבים עדים לקסמן ההולך וגובר של פטריות, המשקף את מה שאנה צינג מכנה Tsing, 2010; 2015) Mushroom Fever). עבור לקטים ומגדלי פטריות בישראל, פטריות. אינן רק מושא לצריכה, אלא נושא של חיבה, היקסמות וסקרנות.
מפגשיהם של חובבי הפטריות בישראל (קרי הלקטים והמגדלים) עם פטריות מטפחים מערכות יחסים אינטימיות. המאתגרות את הגבולות המקובלים בין בני אדם וישויות לא-אנושיות. בהרצאה זו בכוונתי להציע הרחבה תאורטית של המושג "קדחת הפטריות", מושג שצינג עצמה כמעט ולא מרחיבה עליו במחקריה. בהסתמך על דונה הרוואי (Haraway, 2008), הבוחנת את התמוססות הגבולות הרגשיים והחומריים בין האנושי והלא-אנושי, מחקרי האתנוגרפי (2022-2023) בקרב לקטי ומגדלי פטריות בישראל.
ילדי הארץ ועולים מבריה"מ לשעבר בוחן כיצד היסטוריות תרבותיות ומערכות ידע שונות מצטלבות בעת איסוף וטיפוח פטריות. מרחבי האינטראקציה שנוצרים בין הלקטים והמגדלים לפטריות במרחב ה"טבע" ומרחב "הבית" מאפשרים קשרים רגשיים המציעים תובנות חדשות לגבי האופן שבו בני האדם מתייחסים לאותם מרחבים.
ההקשר התרבותי המקומי בישראל בשילוב סיפור ההגירה של העולים מבריה"מ ותהליכי גלובליזציה. מעצבים אינטראקציות אלה ומאתגרים את ההשקפות האנתרופוצנטריות כדוגמה לאופן שבו. קשרים רגשיים עם הלא-אנושי יכולים לעצב מחדש את הבנתנו לגבי הסביבה. אי לזאת, "קדחת הפטריות" מייצגת מעורבות רגשית עמוקה ואינטימית עם הפטריות אשר יוצרת סביבה קהילה המאופיינת בשפה משותפת ובשדה סמנטי רגשי משותף אשר מבטאים את היקסמותם של חובבי הפטריות מהן.
|
תמונה
|
ריקי ענתבי היא דוקטורנטית במחלקה לסוציולוגיה-אנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. הדוקטורט בהנחיית פרופ' נורית שטדלר וד"ר לירון שני. התזה נכתבה בהנחיית ד"ר לירון שני ועסקה ביחסי אדם-פטריה בישראל. מתרגלת מבוא לאנתרופולוגיה. |