יו"ר: מריאלה יאבו
|
תמונה
|
מריאלה יאבו היא חוקרת עמיתה בכירה בצוות מוגבלויות במכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל ודוקטורנטית במחלקה למדעי הסביבה, גאואינפורמטיקה ותכנון ערים באוניברסיטת בן גוריון בנגב. בנוסף מריאלה מורשית לנגישות שירות ויו"ר שותפה בקהילת לימודי מוגבלות באגודה הסוציולוגית הישראלית. מחקריה עוסקים במדיניות חברתית לאנשים עם מוגבלות, נגישות עירונית, ארגונים חברתיים וטכנולוגיה. |
אל תסתכל בקנקן: השתלבות חברתית של עובדים עם מוגבלויות פיזיות גלויות | אורית שמיר בלדרמן, אורי שלמון
המחקר הנוכחי הינו מחקר גישוש המעלה לדיון סוגיות מגוונות הקשורות בהשתלבותם החברתית של עובדים עם מוגבלויות פיזיות גלויות המועסקים כשכירים בשוק העבודה – תחום שטרם זכה לסיקור ולתודעה נרחבת בספרות האקדמית בכלל, ובמחקר הישראלי בפרט.
שאלת המחקר המרכזית היתה מהי תפיסתם וחוויתם של העובדים עם מוגבלות את אופן השתלבותם החברתית בשוק העבודה. השתלבות חברתית במקום העבודה מגבירה את שביעות רצונו של העובד וכן משפרת את התפוקה והביצועים בעבודה, ומכאן שנושא זה הינו בעל חשיבות קריטית בתחום פיתוח וניהול הארגונים.
תהליך איסוף הנתונים בוצע בשיטה האיכותנית והתבסס על ראיונות עומק מובנים למחצה בקרב 19 אנשים המתמודדים עם מוגבלויות גלויות (ראייה, שמיעה ונכויות גפיים) המועסקים כשכירים. במחקר עלו מספר תימות מרכזיות: התימה הראשונה "נגישות לפני הכל"- מתארת את חשיבות נגישות הסביבה הארגונית לתפקודו המקצועי והחברתי של העובד עם המוגבלות; התימה השניה, "יש עם מי לדבר"-מתמקדת במערכת היחסים ההדדית שבין העובד המתמודד עם מוגבלות ומנהלו הישיר ומפרטת את השפעתה על שגרת העבודה; והתימה השלישית-"עבודת צוות" המדגישה את תרומתו של העובד המתמודד עם מוגבלות להשתלבותו החברתית.
בארגון, מפרטת משתנים נוספים המשפיעים על הנושא ומתמקדת במעורבות באירועים חברתיים. למחקר תרומה תיאורטית ויישומית: ראשית, ממצאי המחקר מהווים עדות תומכת ליכולתה של תיאוריית המגע לספק הסבר ולהוות בסיס לניתוח שורת תופעות הקשורות בהשתלבותם החברתית של אנשים עם מוגבלויות בארגונים. כמו כן, המחקר הנוכחי מציב פרספקטיבה ביקורתית לתפיסות המקובלות בספרות האקדמית, הרואות בעובד המתמודד עם מוגבלות כאובייקט פסיבי וחסר שליטה על מצבו החברתי במקום העבודה, ובסביבה הארגונית כאחראית הבלעדית לשילובו.
במישור היישומי, ממצאי המחקר עשויים לספק מידע חיוני ומשמעותי עבור קובעי מדיניות ובעלי השפעה בתחום תעסוקת אנשים עם מוגבלויות. בנוסף, עדויות המרואיינים אודות ניסיונם במקום העבודה ודפוסי השתלבותם המגוונים יתרמו לפיתוח ולביסוס גוף ידע רחב עבור עובדים עם מוגבלויות פיזיות וכן עבור ארגוני השמה (המתמחים בשילוב אנשים עם והנטייה לשיפוטיות בקרב מעסיקים ותסייע בהפגת חששות ותחושות אי ודאות.
|
תמונה
|
ד"ר אורית שמיר-בלדרמן היא מרצה, חברת סגל בכיר בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה והחוג למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית עמק יזרעאל. בעלת תואר שלישי במנהל עסקים מבית באוניברסיטת חיפה. ד"ר שמיר בלדרמן מתמחה במחקר ארגוני, סוגיות בשילוב עבודה ומשפחה, היבטים ארגוניים (כמו צדק ואמון) ופסיכולוגיה חיובית. מחקריה פורסמו בכתבי עת אקדמיים מובילים והוצגו בכנסים בינלאומיים בנושאים אלה. ממקימי המרכז למחקר פעולה במכללה האקדמית עמק יזרעאל וכן מכהנת חברת וועדת ההיגוי של יריד המחקר השנתי. |
|
תמונה
|
אורי שלמון היא בוגרת התואר הראשון בהצטיינות יתרה, כאשר מחקר זה הוגש כחלק מעבודת הסמינריון שלה במסגרת פרויקט BA למצטיינים. הציגה את ממצאי מחקרה בהרצאה המסכמת את יריד המחקר וההוראה השנתי של המכללה האקדמית עמק יזרעאל לשנת 2024. בימים עבודת התיזה שלה, בנושא ניעות חברתית ותעסוקתית בקרב מנהלים בכירים עם מוגבלויות נמצאת בשיפוט. |
מרחבי גבול דיגיטליים: קידום שילוב והכלה חברתית דרך מדיה חברתית בארגון שלוה | לירון בניסתי, הדר לוי פלד
בעידן הדיגיטלי, הרשתות החברתיות מהוות זירה מרכזית ליצירת שינוי חברתי ולהפצת רעיונות. עמותת שלוה, הפועלת לקידום זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות, זיהתה את הפוטנציאל הטמון בכלים אלו לקידום שילוב והכלה חברתית. תקציר זה מציג את הפעילות החדשנית של העמותה בתחום הסושיאל מדיה, ואת השפעתה על תפיסת המוגבלות בחברה הישראלית. הגישה המסורתית לשילוב אנשים עם מוגבלויות התמקדה בעיקר בפרקטיקות טיפוליות ובמסגרות ייעודיות. לעומת זאת, השימוש ברשתות חברתיות מאפשר לעמותת שלוה ליצור מרחב וירטואלי מכיל, המטשטש את הגבולות בין אנשים עם וללא מוגבלויות. באמצעות תכנים ויזואליים, סיפורים אישיים, והסברים נגישים, הארגון מקדם שיח חברתי פתוח ומכיל.
הפעילות ברשתות החברתיות מאפשרת לעמותה להגיע לקהלים מגוונים, כולל כאלה שאינם נחשפים באופן יומיומי לנושא המוגבלות. כך נוצר "אזור מגע" וירטואלי, המאפשר אינטראקציות חיוביות והיכרות עם מגוון החוויות האנושיות. תגובות הגולשים והשיתופים מעידים על שינוי תודעתי הדרגתי ועל פתיחות גוברת כלפי שילוב אנשים עם מוגבלויות בכל תחומי החיים. עם זאת, השימוש במדיה חברתית מעלה גם אתגרים, כגון הצורך באיזון בין חשיפה לפרטיות, והתמודדות עם תגובות שליליות.
ההרצאה המלווה בסרטונים וצילומי מסך, מציגה כיצד העמותה מנווטת אתגרים אלו תוך שמירה על כבודם של המשתתפים ועל המסר החיובי.
לסיכום, הניסיון של עמותת שלוה מדגים כיצד שימוש מושכל ברשתות חברתיות יכול לשמש ככלי אפקטיבי לשינוי תפיסות חברתיות ולקידום הכלה. בהרצאה יוצגו מציע תובנות חשובות לארגונים חברתיים נוספים ולקובעי מדיניות, ויודגש הפוטנציאל של הזירה הדיגיטלית ביצירת חברה מכילה ושוויונית יותר.
|
תמונה
|
לירון בניסתי, מרפאה בעיסוק, דוקטור בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, מנהלת מחקר ופיתוח בארגון שלוה. |
|
תמונה
|
הדר לוי פלד, יוצרת תוכן ומנהלת סושיאל מדיה, ארגון שלוה. |
הכלה ומגבלותיה: אוטואתנוגרפיה של מחול משולב | נילי ברויאר
במאמר אוטואתנוגרפי מוקדם (ברויאר, 2012), בחנתי את הסימונים שהפעלתי אני ושאחרים הפעילו עליי במסגרת חוג לריקודי-עם בכיסאות גלגלים, בו השתתפתי כרקדנית "יושבת". במסגרת המאמר, זיהיתי מנגנון תרבותי המרוקן את הגוף הנכה מריקוד ומלביש עליו מסכה של ריק–קוד. בד בבד בדקתי כיצד בחוג מתקיימים תהליכים של השתנות ומשא ומתן תמידי על הסימון. בהרצאתי הנוכחית אני מבקשת לשוב ולבדוק את המתח המצוי בגופניות נכה רוקדת במסגרת אחרת של מחול משולב בישראל.
ורטיגו כח האיזון פועל במסגרת עמותת ורטיגו למחול כערוץ למחול משולב עבור אנשים עם וללא מוגבלות פיזית. כח האיזון מקיים סדנאות והכשרות המתבססות על קונטקט אימפרוביזציה כסגנון ריקוד המאופיין בהקשבה פנימית ובתקשורת בלתי אמצעית עם המרחב ועם גופים אחרים. בקיץ 2018, הצטרפתי לראשונה לסדנא בכח האיזון. בניגוד לביקורת שלי על מודל ריקודי-העם בכיסאות גלגלים, המודל שהתפתח במסגרת כח האיזון בהובלתם של חי כהן וטלי ורטהיים מאד קסם לי. הרגשתי שהם מצליחים ליצור עבורי מרחב מחולי שתואם יותר לצרכים וליכולות שלי וכן לתפיסת עולמי.
מאז אותה סדנא, המשכתי ולקחתי חלק בפעילויות השונות של כח האיזון. הרגשתי שאני הופכת להיות חלק מקהילה לומדת, שבמרכזה הגוף הנכה, התנועה והריקוד. השיא היה בין השנים 2020-2022, כשלקחתי חלק כרקדנית נכה באנסמבל של כח האיזון למופע Shape on Us לכוריאוגרפיה של שרון פרידמן. ובכל זאת, עם הזמן, ניכר שהחששות, הקשיים והתסכול תפסו אצלי את מרכז הבמה.
המחקר האוטואתנוגרפי שאני מציעה מנסה לשזור תמונה מורכבת ורב מימדית, המאופיינת בניואנסים וסתירות, אודות מרחבי הכלה עבור אנשים עם מוגבלות. באמצעות מקרה הבוחן של מחול משולב אבקש לבחון באופן ביקורתי ורפלקסיבי את סוגית ההכלה וגבולותיה. מתוך הפריזמה הפמיניסטית של האישי הוא הפוליטי, אציג בגוף ראשון דילמות, אתגרים והזדמנויות שליוו את פרקטיקת ההכלה במחול המשולב הרפרטוארי המקומי.
העדות שאביא מבקשת לשתף במאוויים, ברגשות ובמתחים שליוו את ההצטרפות של גופניות נשית נכה, מחלימה וכואבת לתוך מרחב בימתי מחולי, המבוסס במהותו על גופניות אידיאלית ועל הכשירות לביצוע תנועתי וירטואוזי.
|
תמונה
|
ד"ר נילי ברויאר היא חברת סגל במרכז ללימודי מוגבלות באוניברסיטה העברית בירושלים ויו"ר שותפה של קהילת לימודי מוגבלות באגודה הסוציולוגית הישראלית. ברויאר היא חוקרת, מרצה, אקטיביסטית ואמנית נכה והיא פעילה מרכזית בביסוס וקידום לימודי מוגבלות ואמנות נכות בישראל. כחוקרת בינתחומית, פרסומיה משלבים בין לימודי מוגבלות, לימודי תרבות, לימודי פרפורמנס, סטיגמה ואוטואתנוגרפיה. |
״נראה שלא התנ״ך [...] אלא ספר הליקויים [...] הוא ספר הספרים": הרהורי כפירה במעמדו הייחודי של ספר הנכויות במערכת דיני הנזיקין הישראליים | עדי יוכט
המאמר המוצע מעמיד במוקד עניינו את התוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי. . עבודה), תשט"ז-1956, אשר זכו זה מכבר לכינוי "ספר הליקויים" או "ספר הנכויות". ספר הנכויות מונה רשימה ארוכה של "ליקויים גופניים" לצד שיעורי הנכות המיוחסים להם. חרף העובדה שמדובר בחקיקת-משנה סוציאלית, היא נשתלה וניטעה גם בדיני הנזיקין הישראליים.
המאמר בוחן באופן ביקורתי את מעשה הייבּוּא של ספר נכויות סוציאלי באופיו לענף משפטי נזיקי במהותו, ונותן דין וחשבון להכלאה דוקטרינרית ייחודית זו. בעשותו כן, המאמר מתווה מחדש את גבולות הדוקטרינה הנזיקית. במסגרת בחינת מעמדו של ספר הנכויות בדיני הנזיקין הישראליים נבדקת השפעתו של ספר זה על הבנת מושגים דוגמת "נזק-גוף" או "נכות", כמו גם השפעת הבנתם של מושגים אלה על פסיקת פיצויים נזיקיים במשפט הישראלי.
נמצא שבשיח המשפטי מתקיים מתח בין ההבניה של ספר הנכויות כספר רפואי ובין תפיסתו של ספר זה כספר פוליטי. מצד אחד, נטען שספר הנכויות מאמץ תפיסה אוניברסלית של נכות, אשר מבססת את מעמדו כספר רפואי. בהתאם לתפיסה זו, נכות הניזוק נקבעת באורח מדעי, מקצועי ואובייקטיבי. מצד שני, נחשפים במאמר השיקולים החברתיים שמעורבים בהגדרת קטגוריות הנכות ודרגתן, באופן שתומך בהבניה של ספר הנכויות כספר פוליטי.
בהתבסס על מצע תיאורטי המשלב בין תיאוריה משפטית של דיני הנזיקין, הגות שעניינה לימודי מוגבלות וספרות בתחום לימודי המדע והטכנולוגיה, נטען שחלופות ההבנה המתחרות של ספר הנכויות – כספר רפואי או כספר פוליטי - מַבְנוֹת את זהותם של התובעים/ות כאנשים עם מוגבלויות ובה בעת הן חותרות תחת סיווגם ככאלה. בשל כך, נטען בהמשך המאמר שהשימוש בספר נכויות בדיני הנזיקין הישראליים חושף את חמקמקותה, שרירותיותה ונזילותה של קטגוריית הנכות.
לסיום נבדק ערכן האינטלקטואלי והנורמטיבי של טענות אלה ומוצעת קריאת כיוון אל עבר המשגה חדשה של "נכות" בדיני הנזיקין הישראליים, תוך זניחת השימוש בספר נכויות במסגרתם.
|
תמונה
|
ד"ר עדי יוכט היא מרצה בפקולטה למשפטים ע"ש חיים שטריקס. תחומי המחקר וההוראה שלה הם: דיני נזיקין, סוציולוגיה ופילוסופיה של המשפט וביואתיקה, משפט ורפואה, הגוף במשפט, תורת המשפט של זהויות, לימודי מגדר ומיניות, לימודי מוגבלות, משפט ותרבות. |