יו"ר: לימור גבאי אגוזי
|
תמונה
|
ד"ר לימור גבאי-אגוזי היא מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. היא עוסקת בסוגיות של ריבוד השכלתי תוך-דורי ובין-דורי והמעבר מהלימודים לשוק העבודה, בדגש על בחירה רציונאלית בחינוך, דינמיקות לאורך החיים, מבני משפחה ואחאים. מחקריה התפרסמו בכתבי עת בינלאומיים מובילים, ביניהם Sex Roles, Sociology, Social Forces ו- Social Science Research. לימור היא יו"ר קהילת ריבוד ואי-שוויון באגודה הסוציולוגית הישראלית וחברת וועד בקהילה הבינלאומית ISA-RC28. |
אנחנו רק רוצים שוויון: תמורות בעמדות כלפי המשטרה בקרב ישראלים יוצאי אתיופיה | אופיר עבו, יריב פניגר, גיא בן פורת
מחקרים בתחום יחסי משטרה-מיעוטים מראים כי קבוצות מיעוט אתניות וגזעיות מביעות פחות אמון במשטרה בהשוואה לקבוצת הרוב. בנוסף, בקרב קהילות מהגרים נצפית מגמה שבה רמת האמון במשטרה יורדת בקרב הדור השני והשלישי בהשוואה לדור הראשון. מטרת המחקר הנוכחי היא לבחון אם דפוסים אלה מתקיימים גם בהקשר הישראלי, תוך התמקדות בעמדות כלפי המשטרה בקרב יהודים ישראלים ממוצא אתיופי.
ניתוח השוואתי של סקרי דעת קהל מהשנים 2013 ו-2022 חושף שלוש מגמות מרכזיות: 1. חלה שחיקה משמעותית ברמת האמון במשטרה, הן בקרב יוצאי אתיופיה והן בקרב אוכלוסיית הרוב (יהודים ותיקים לא-חרדים). 2. בעוד שבשנת 2013 הביעו יוצאי אתיופיה רמות אמון גבוהות יותר במשטרה בהשוואה לקבוצת הרוב, בשנת 2022 התהפכה המגמה - רמת האמון בקרבם נמצאה נמוכה יותר מזו של קבוצת הרוב. 3. נמצא פער דורי משמעותי: צעירים יוצאי אתיופיה (גילאי 18-30) מביעים רמות אמון נמוכות יותר במשטרה בהשוואה לבני הדור המבוגר בקהילתם.
לצד הניתוח הכמותי כללנו גם ניתוח תוכן של התבטאויות בתקשורת מצד צעירים יוצאי אתיופיה אשר לקחו חלק במחאות נגד אלימות משטרתית בשנים 2015 ו- 2019. הממצאים של הניתוח הזה מעידים על פער בין-דורי: בעוד הדור המבוגר האמין כי השתלבות בחברה הישראלית תוביל להפחתה בגילויי גזענות ואלימות מצד המשטרה, הדור הצעיר מחזיק בתפיסה הפוכה - לשיטתו, רק מיגור הגזענות מצד המשטרה, מוסדות המדינה והחברה בכללותה יאפשר את מימוש זכויותיהם כאזרחים שווים ומלאים.
המחקר הנוכחי מרחיב את הידע הקיים בתחום השיטור של קבוצות מיעוט בשלושה אופנים מרכזיים. ראשית, באמצעות מחקר אורך מעמיק המתמקד באמון במשטרה בקרב קבוצת מיעוט מוגדרת, המחקר מספק תובנות חדשות על השינויים שחלו ביחסה של הקבוצה כלפי המשטרה. שנית, המחקר שופך אור על הבדלים בין-דוריים בקרב קבוצות מיעוט בעמדות כלפי מוסדות המדינה. לבסוף, המחקר מעמיק את ההבנה כיצד פרקטיקות שיטור משפיעות על תחושת האזרחות והשייכות בקרב מיעוטים אתניים.
|
תמונה
|
ד"ר אופיר עבו מלמד בתל-חי – אוניברסיטה בהקמה ובמכללה האקדמית כנרת. את התואר השלישי עשה באוניברסיטת ברנדייס, שם גם היה עמית במרכז שוסטרמן (Schusterman) ללימודי ישראל. את הפוסט-דוקטורט השלים באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תחילה במחלקה למנהל ומדיניות ציבורית ואחרי כן במכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות. תחום המומחיות העיקרי שלו הוא פוליטיקה של זהות ושייכות והקשר שלה לתפיסות של אזרחות. מאמריו התפרסמו בספרים ובכתבי עת שפיטים, ביניהם ניתן למנות את Ethnicities, Citizenship Studies, Ethnic and Racial Studies. הספר העולם היהודי – מבטים מישראל, אותו ערך במשותף עם ד"ר תניא ציון-וולדקס מהאוניברסיטה העברית, יצא לאור ב- 2020 בהוצאת מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות. |
|
תמונה
|
פרופ' יריב פניגר הוא חבר סגל בבית הספר לחינוך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ויו"ר המרכז לחקר הפדגוגיה: קשרי אקדמיה-שדה. מחקריו מתמקדים באי-שוויון השכלתי ובמדיניות חינוך. הוא חקר בהרחבה את אי-השוויון החברתי בהשכלה הגבוהה בישראל ואת משמעויותיו לפערים בהכנסות בשוק העבודה. |
|
תמונה
|
פרופ׳ גיא בן פורת, המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב |
אי-שוויון בעידן של שילוב כלכלי: אזרחים פלסטינים ואזרחים יהודים, 2001–2019 | עמיד סעאבנה, מיכאל שלו
המחקר הנוכחי מסתמך על מערך נתונים רחב היקף שבעזרתו עקבנו אחר היבטים מרכזיים בשילובם הכלכלי של האזרחים הפלסטינים בישראל במהלך שני העשורים הראשונים של שנות האלפיים. אנו מנתחים את המגמות בשלושה משתנים ראשיים. שניים מהם משקפים דרכים עיקריות לשילוב כלכלי של הערבים בכלכלה הישראלית: השתתפות גדולה יותר בעבודה בשכר והעשרת ההון האנושי, בייחוד באמצעות רכישת השכלה גבוהה. התופעה השלישית והמרכזית ביותר במחקרנו היא האי-שוויון בשכר – בעיקר בין ערבים ליהודים, אך גם בתוך החברה הערבית.
השתמשנו בנתונים שנתיים סדורים על כל אחד ממשתנים אלו לאורך השנים 2001-2019. בהתאם לגישה ההצטלבותית לאי-שוויון, בדקנו מגמות של אי-שוויון בין ערבים ויהודים במשתנים אלו עבור צירופים שונים של מגדר ומעמד: נשים אקדמאיות, גברים אקדמאים, נשים לא אקדמאיות, וגברים לא אקדמאים. נוסף על כך, המחקר מנתח מגמות של אי-שוויון בשכר לפי שנתוני לידה.
באופן כללי, המחקר מראה שעם התמתנות המשברים הפוליטיים והכלכליים של שנות האלפיים המוקדמות, רמות ההשכלה, התעסוקה והשכר של הערבים עלו. במיוחד, ניתוחי השכר שלנו מדגישים את ייחודיותן של נשים ערביות לא אקדמאיות לעומת הקבוצות האחרות. לאורך זמן, האי-שוויון בשכר בין ערביות ליהודיות חסרות תואר הוא גדול ונשאר ללא שינוי. לעומת זאת, בכל שלוש ההצטלבויות הנותרות של מעמד ומגדר הצטמצמו הפערים בן ערבים ליהודים. ממצא בולט במיוחד הוא שאחרי שנת 2005 התקרבו התפלגויות השכר של האזרחים הערבים בעלי השכלה גבוהה, נשים וגברים כאחד, להתפלגויות המקבילות בקרב היהודים. ואולם מגמה זו נבלמה כעבור עשור אחד בלבד.
ניתוח המגמות בפערי השכר לאורך זמן לפי שנתונים מגלה גם הוא דפוס של התקדמות ולאחריה נסיגה. בחינה של פערי השכר בקרב שנתונים שונים במחצית השנייה של שנות העשרים שלהם (גילים 25–29), שהן שנות הכניסה לשוק העבודה, מלמדת כי השנתונים החדשים מתחילים את דרכם עם פערים לאומיים קטנים יותר יחסית לקודמיהם. ובכל זאת, ככל שהקריירה מתקדמת, השכר בקרב השנתונים הערביים החדשים מפגר לעיתים קרובות אחר השכר של עמיתיהם היהודים, ופער השכר ביניהם גדל.
|
תמונה
|
ד״ר עמיד סעאבנה הוא מרצה בכיר באוניברסיטת חיפה. הוא חוקר בתחומים דמוגרפיה ואי-שוויון בבריאות ותמותה. |
|
תמונה
|
מיכאל שלו הוא פרופ' אמריטוס לסוציולוגיה ומדע המדינה באונ' העברית. תחומי עניין עיקריים: כלכלה פוליטית, ריבוד וסוציולוגיה פוליטית. עורך של האסופה "שילוב מתוך הפרדה: האזרחים הפלסטינים בישראל בכלכלה הניאו־ליברלית" (מכון ון ליר והקיבוץ המיוחד, בדפוס). |
Differences in Stated Attitudes vs. Realized Friendships Among Jews Vis-à-Vis Arabs in Israel | יוסי שביט, ליאור יוחנני, לארס לס׳נסקי, אורי שוויד, אייל בר-חיים
Previous research has documented differences in majority attitudes towards different types of minority groups. However, there is a lack of research on (1) how attitudes toward minorities differ among majority subgroups, and (2) how attitudinal differences relate to interpersonal relationships between majority and minority group members.
This paper investigates whether university and college students from the Jewish majority subgroups of Ashkenazim (European lineage, of higher socioeconomic status) and Mizrahim (Middle Eastern descent, historically a disadvantaged group) in Israel differ in their attitudes towards and friendships with Arab minority members.
Prior studies have found that Mizrahim exhibit more exclusionary and ethnocentric views toward Arabs, whereas Ashkenazim are more liberal and oriented toward integration. However, it remains a puzzle whether such differences in interethnic attitudes are mirrored by differences in interethnic friendships.
We evaluate two main explanations for Ashkenazi-Mizrahi differences in attitudes towards and friendships with Arabs: the socioeconomic paradigm, which links the differences to socioeconomic disparities between these groups, and the post-liberal paradigm, which attributes the differences to deep-seated ethnocultural characteristics.
Our results refute the socioeconomic paradigm and provide some support to the post-liberal paradigm, showing that, even after controlling for socioeconomic status, Mizrahi students exhibit more nationalistic and negative views of Arabs than Ashkenazi students do. However, while Ashkenazi students voice greater openness to integration with Arabs, they do not have more Arab friends than their Mizrahi counterparts. This attitude-behavior disconnect underscores the importance of recognizing the majority heterogeneity and examining both cognitive and behavioral dimensions when studying interethnic dynamics.
|
תמונה
|
יוסי שביט, אוניברסיטת תל אביב. |
|
תמונה
|
ליאור יוחנני הוא חוקר במרכז ויטרבי לדעת קהל ומדיניות במכון הישראלי לדמוקרטיה. בנוסף, ליאור מלמד קורס בשם "סוציולוגיה של מלחמה וטרור בעידן הגלובלי" בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב. ליאור עוסק בהגירה וגלובליזציה, יחסים בין רוב ומיעוט, ויחסי צבא-חברה. מאמריו האחרונים התפרסמו בכתבי העת: Comparative Migration Studies וב- Sociological Forum. |
|
תמונה
|
לארס לס׳נסקי, Goethe University Frankfurt |
|
תמונה
|
אורי שויד הוא מרצה בכיר במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון |
|
תמונה
|
ד"ר אייל בר-חיים הוא חוקר בתחומי אי-שוויון חברתי-כלכלי, שוק העבודה, ומערכת החינוך בדגש על השכלה גבוהה. הוא משלב בין מחקרים על ישראל למחקרים השוואתיים בינלאומיים. מחקריו מהשנים האחרונות עוסקים באינטגרציה ודה-סגרגציה של קבוצות מיעוט ואת תרומת ההשכלה הגבוהה ושל כישורים רכים לתהליכים אלו, בתפקידם של מסלולי חינוך סלקטיביים בשעתוק פערים חברתיים, ובהשפעת התרחבות ההשכלה על אי שוויון חברתי, מגדרי וכלכלי. בימים אלו הוא חוקר את הקשרים בין הכשרת המורים, שכר עובדי ההוראה, ואי השוויון בהזדמנויות השכלתיות. |
שירותי בטחון והפקה משותפת ככלים לחיזוק האמון בשלטון המקומי בקרב המיעוט הערבי בישראל | ג'ואד אבו יונס, אנה אוסטר
מטרת המחקר היא לבחון כיצד שביעות הרצון משירותי הביטחון שמספקות הרשויות המקומיות ( Local Government) משפיעה על רמת האמון של המיעוט הערבי בישראל בשלטון המקומי, תוך בחינת גורמים מתווכים כמו ביטחון אישי וקהילתי (Personal and Community Safety), והפקה משותפת (Co-Production) כמשתנה מתערב.
המחקר מתמקד בתפקידן של הרשויות המקומיות הערביות בשיפור תחושת הביטחון והאמון באמצעות מעורבות קהילתית, ובכך להציע אסטרטגיות לשלטון המקומי לשיפור השירותים ותפיסות הביטחון. במחקר נדגמו 201 משתתפים משתי רשויות מקומיות ערביות בצפון הארץ: סכנין ועראבה. מתוך כלל המשתתפים, 63 היו מעורבים בתוכניות הפקה משותפת (Co-Production) עם השלטון המקומי, כגון תוכנית "עיר ללא אלימות" ותוכנית למניעת אלימות, סמים ואלכוהול, בעוד ש-138 משתתפים הנותרים לא היו מעורבים בתוכניות אלו.
מתודולוגיית המחקר שילבה כלים כמותיים ואיכותניים, כאשר הנתונים הכמותיים נאספו באמצעות שאלונים שהתמקדו בשביעות הרצון משירותי הביטחון, ביטחון אישי וקהילתי ואמון ברשויות המקומיות ( Trust In Local Government). בנוסף, נערכו ראיונות עם גורמים ברשויות המקומיות המעורבים בתוכניות ההפקה המשותפת במטרה להעמיק בהבנת הממצאים.
ממצאי המחקר מצביעים על החשיבות של שיתוף התושבים בתהליכי קבלת החלטות וביוזמות ביטחון, במיוחד בקהילות מיעוטים. השתתפות זו מחזקת את הקשר בין שביעות הרצון מהשירותים לבין תחושת הביטחון, ומעצימה את האמון בשלטון המקומי כאחראי לשיפור הביטחון והסדר הציבורי. בנוסף, הממצאים מראים כי שביעות הרצון והאמון במשטרה אינם משפיעים באופן משמעותי על תחושת הביטחון או על האמון ברשויות המקומיות, דבר המדגיש את הצורך בפיתוח מנגנוני ביטחון עצמאיים ברמה המקומית. על הרשויות המקומיות להיעזר בהפקה משותפת כבסיס לבניית אמון, דבר שיכול לסייע בהגברת מעורבות הקהילה ובשיפור איכות החיים ברמה המקומית.
|
תמונה
|
ג'ואד אבו יונס, בוגר תואר שני במנהל ומדיניות ציבורית בתוכנית צוערים לשלטון המקומי מאוניברסיטת חיפה. כיום אני עובד כצוער במועצה המקומית ריינה, מתוך רצון לקדם ולשפר את השירות הציבורי עבור הקהילה. לאחר שסיימתי את לימודיי במסגרת תוכנית מחקר מקדים, אני נמצא כעת בשלב מתקדם של הכנות לקראת לימודי תואר שלישי, במטרה להעמיק את תרומתי בתחום המנהל והמדיניות הציבורית. |
|
תמונה
|
ד״ר אנה אוסטר, מכללת עמק יזרעאל. |