יו"ר: נילי ברויאר
|
תמונה
|
ד"ר נילי ברויאר היא חברת סגל במרכז ללימודי מוגבלות באוניברסיטה העברית בירושלים ויו"ר שותפה של קהילת לימודי מוגבלות באגודה הסוציולוגית הישראלית. ברויאר היא חוקרת, מרצה, אקטיביסטית ואמנית נכה והיא פעילה מרכזית בביסוס וקידום לימודי מוגבלות ואמנות נכות בישראל. כחוקרת בינתחומית, פרסומיה משלבים בין לימודי מוגבלות, לימודי תרבות, לימודי פרפורמנס, סטיגמה ואוטואתנוגרפיה. |
מגיבה: מעיין בלומנפלד
כיתה, חצר ומה שביניהן: נגישות, הכלה וחוויות תלמידים עם מוגבלויות במערכת החינוך | נועה טל אלון
This lecture will explore the boundary between formal classroom spaces and informal, extracurricular spaces such as recess, field trips, gym class, and school ceremonies in the integration of children with physical disabilities in the education system.
The study is based on a qualitative analysis of interviews with adolescents and young adults (ages 15–20) with physical disabilities, recounting their experiences in the school system.
The analysis focuses on the boundaries between different spaces within the educational framework and the emotional and social implications of how accessibility is perceived and implemented. The research findings reveal that while the system succeeds to some extent in supporting formal learning within the classroom, it struggles to fully integrate these children into informal spaces.
The accessibility question in these cases is often reduced to whether the child can participate or not, establishing a clear boundary between accessible and inaccessible spaces. However, for children with disabilities, the significant questions revolve around their feelings during accessibility accommodations: Do they feel empowered or marginalized? Do they have choices between different solutions? Can every space truly be made accessible?
This study contributes to the understanding of the dynamics of inclusion by examining the gap between formal educational integration and social-cultural participation. It offers empirical insights from interviews with individuals with physical disabilities reflecting on their school experiences.
This research highlights how accessibility is not only a technical issue but also. deeply intertwined with emotional and social experiences, impacting long-term self-perception and social identity.
The findings underscore the need for educators and policymakers to rethink accessibility practices, moving beyond whether a space is accessible to consider the emotional well-being and social inclusion of students. Policies must evolve to offer flexible and individualized solutions that empower children with disabilities and fully integrate them into all aspects of school life.
|
תמונה
|
נועה טל אלון היא מרצה בחוג לחינוך וחברה במיקוד מוגבלות ונגישות בקריה האקדמית אונו. רכזת המיקוד בקמפוסים החרדיים. חוקרת בתחום חינוך ומוגבלות. רכזת הפורום למחקר איכותני בבר אילן, עוסקת במחקר איכותני ובתיאוריה מעוגנת בשדה. |
קשיים רגשיים-התנהגותיים כקטגוריה של מוגבלות: תפיסות ופרקטיקות של מחנכות בבתי ספר יסודיים ועל-יסודיים | טליה פריד, גליה פלוטקין עמרמי, הללי פינסון
This paper interrogates the boundaries of ‘emotional behavioral disorder’ (EBD), a disputed psychiatric and special-education category, as a recognized disability in education.
Historically, EBD has served as a catch-all bin for children’s underspecified mental health difficulties, and has controversially overlapped with categories of socioeconomic marginalization. Yet, emotional distress and aggression present real challenges in the everyday management of children’s school participation and rights to education.
The controversies surrounding EBD are especially acute in Israel, where the number of school children classified as having an ‘emotional-behavioral disorder’ has increased seven-fold in the past two decades, and where policy reforms increasingly call for the mainstreaming of special-needs pupils in general (not special education) classrooms.
Based on semi-structured interviews with 45 homeroom teachers in general-education classrooms, and critical analysis of scientific and policy documents, we characterize the blurry boundaries of EBD and how teachers apprehend its nature and legitimacy in elementary vs. secondary schools.
Drawing on critical neuroscience and feminist disability studies, we show that EBD is configured through teachers’ locally specific understandings of children’s brains, emotional experience and moral behavior; and we highlight how teachers cultivate practices of care around EBD. Findings call attention to the culturally-specific translation of child mental health epistemologies in the Israeli context, and to certain conditions that may drive the fashioning of school as a therapeutic environment.
|
תמונה
|
ד"ר טליה פריד היא אנתרופולוגית ופוסט-דוקטורנטית במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. התמחויות המחקר שלה הן לימודי מדע, טכנולוגיה וחברה (STS), חקר פסולת, ואנתרופולוגיה של בריאות הנפש וגיוון-עיצבי (neurodivergence). עבודת הדוקטורט שלה על האנתרופולוגיה וההיסטוריה של ניהול אשפה ביתית בישראל זכתה בפרס מקס גלקמן לעבודת הדוקטורט המצטיינת של האגודה הישראלית לאנתרופולוגיה. |
|
תמונה
|
דר' גליה פלוטקין-עמרמי, מרצה בכירה בבית הספר לחינוך, אוניברסיטת בן גוריון. בעלת תואר דוקטור מבית הספר למדעי התרבות ומכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע''ש כהן, אוניברסיטת תל אביב. עוסקת בשיח של המומחים לבריאות הנפש ובוחנת זיקות בין ידע מקצועי לבין לאומיות, דת, תרבות ומוסר בזירות חינוך, הגירה וקליטה, טראומה וחוסן. בשנים האחרונות חוקרת תהליכי מדיקליזציה בזירות חינוך ומשפחה סביב הפרעות נוירו-התפתחותיות. כמו כן, חוקרת סובייקטיביות אימהית, סטיגמה ויחסי משפחה - בית ספר במקרה של ילדים טרנסג'נדרים. |
|
תמונה
|
פרופ' הללי פינסון היא סוציולוגית של החינוך, ותחומי המחקר שלה הם חינוך לאזרחות, חינוך וקונפליקטים חברתיים, שיח מדיניות חינוכית בישראל וביטויים שונים של אי-שוויון חינוכי. כמו כן היא עוסקת בחינוך וגלובליזציה ובאופן ספציפי בהגירה כפויה ושילוב ילדי פליטים במערכת החינוך. |
שילוב תלמידים עם מוגבלות במסגרות לחינוך רגיל: זרקור על שיקולי ההורים | עדי הרקוביץ-אמיר, ליטל ברלב, תמיר אילי
לשילוב תלמידים עם מוגבלות בבתי ספר לחינוך רגיל פנים רבות. מצד אחד, השילוב נתפס כמפתח לחברה מגוונת ושוויונית, המסייע לתלמידים עם מוגבלות ברכישת כלים להשתלבות בחברה עם בגרותם. מצד שני, השילוב מצריך השקעת משאבים מיוחדת למילוי צורכי התלמידים והכשרת הסביבה לקליטתם, ונלווים אליו קשיי השתלבות חברתית ולימודית.
בשנים האחרונות, גישת השילוב של תלמידים עם מוגבלות בבתי ספר לחינוך רגיל תופסת תאוצה ברחבי העולם. גם בישראל, תיקון מס' 11 לחוק חינוך מיוחד, התשמ"ח-1988, שאושר בכנסת ביולי 2018, התמקד בקידום שילובם של תלמידים עם מוגבלות במוסדות חינוך רגילים, בין היתר על ידי מתן אפשרות להורים לבחור את סוג מסגרת החינוך שבה ילמד ילדם. המורכבות הכרוכה ביישום גישת השילוב מצריכה הן בחינת החסמים ליישומה והן את הגורמים שעשויים לעודד את הבחירה בה.
בפועל, מעט ידוע על השיקולים המנחים את ההורים בבחירת סוג המסגרת ומה עשוי לשכנע הורים שבחרו במסגרת חינוך מיוחד לבחור בשילוב. לצורך בחינת שאלה זו נערך סקר מקוון בקרב 1,562 הורים לילדים העולים לכיתה א' ומעלה שהשתתפו בדיוני ועדות זכאות ואפיון בשנת תשפ"ב.
הממצאים מראים כי רוב ההורים הביעו רצון כי בשנת הלימודים הבאה ילדם יהיה משולב בכיתה לחינוך רגיל. הורים בעלי השכלה אקדמית, במצב כלכלי טוב, שלהם בן (ולא בת) עם רמת תפקוד גבוהה יחסית והלומד בשלב החינוך היסודי נטו יותר לבחור בשילוב. הורים שלא בחרו בשילוב ציינו כי גורמים שעשויים היו לשנות את דעתם כוללים: הכשרה מתאימה של הצוות לטיפול וחינוך ילדם; הפחתת מספר הילדים בכיתה; הוספת תמיכות מתחומי הבריאות והאומנות; גיוס סייעת אישית מתאימה.
כשליש מההורים בסקר ציינו כי חסר להם מידע לצורך קבלת החלטה מושכלת לגבי בחירת מסגרת החינוך של ילדם.
מסקנות: מהממצאים עולה תמונה מורכבת בנוגע לרצון להחיל את השילוב כתפיסה מתקדמת, אך מנגד, ישנו מחסור בתשתית מתאימה ליישום. המחקר ממליץ על טיוב תהליך קבלת ההחלטות בנוגע לבחירת סוג מסגרת החינוך והגברת הבחירה בשילוב בכיתות רגילות.
|
לעדי הרקוביץ-אמיר תואר ראשון בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ובתקשורת ועיתונאות ותואר שני בסוציולוגיה ארגונית, שניהם מן האוניברסיטה העברית בירושלים, ודוקטורט בסוציולוגיה מאוניברסיטת חיפה. את שנת בתר-הדוקטורט הראשונה עדי השלימה באוניברסיטת קליפורניה, סן דייגו (UCSD) שם לימדה בחוג לסוציולוגיה וערכה מחקר במרכז ללימודי הגירה השוואתיים (CCIS) ואת שנת בתר-הדוקטורט השנייה השלימה במרכז ללימודי גרמניה ואירופה (HCGES) באוניברסיטת חיפה במסגרתו גם לימדה בתוכנית הלימודים לתואר שני בלימודי גרמניה ואירופה. |
תמונה
|
|
תמונה
|
ד"ר ליטל ברלב היא חוקרת מומחית בכירה וראש צוות מוגבלויות במכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל. לליטל תואר ראשון במדעי ההתנהגות ותואר שני בפסיכולוגיה ארגונית, שניהם מאוניברסיטת בן גוריון, ותואר דוקטור בעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה. תחומי המחקר העיקריים שלה הם: ילדים עם מוגבלות, דיור של אנשים עם מוגבלות והשתתפותם בחברה. ליטל מתמחה באיסוף ועיבוד של נתונים על אוכלוסיית האנשים עם מוגבלות בישראל ובהשלכות על מדיניות. |
|
תמונה
|
תמיר אילי, מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל |
גבולות שקופים וקשיחים: הכלה והכלה מדומה של מורות ומורים עם מוגבלות | אירית דלומי תורתי
טענות: בין השיח החינוכי המקדם הכלה וגיוון לבין המציאות היומיומית בבתי הספר קיים מתח מובנה. מורות ומורים עם מוגבלות נתקלים בשיח מקדם לכאורה, של הכלה, אולם בפועל סביבת העבודה ותנאי ההעסקה מציבים בפניהם סייגים ומכשולים שהם גבולות שקופים, קשיחים ובלתי עבירים. המחקר בוחן את האתגרים והחסמים העומדים בפני מורים עם מוגבלות. קיים תת ייצוג ניכר שלהם במערכת החינוך, אין בסיס נתונים מוסדר אודות העסקתם, והם אינם מוזכרים בתקנות הנגישות. כתוצאה, סביבת העבודה אינה מונגשת ואינה מותאמת לעובדי חינוך עם מוגבלות. נוסף על כך, הקליטה והשיבוץ לעבודה ותנאי ההעסקה יוצרים מציאות של אפליה.
המחקר מזהה תופעה של הכלה מדומה, מצב שבו מוסדות חינוך מצהירים על מחויבות להכלה, אך בפועל מפעילים פרקטיקות של הדרה: מטילים ספק ביכולותיהם המקצועיות, נמנעים מקידומם לתפקידי מפתח ועוד. תרומה: בהתבסס על תיאוריה ביקורתית של נגישות, המחקר מדגיש כי שאלת הנגישות אינה רק טכנית אלא מהותית, היא נוגעת בנושאים של שייכות, הכלה והדרה. במקום לראות במוגבלות בעיה אישית הדורשת פתרון פרטני, יש לקדם הבנה מערכתית של נגישות כמארגנת יחסים חברתיים-פוליטיים.
שיטה: המחקר מבוסס על ראיונות עומק חצי מובנים עם 25 מורים ומורות עם מוגבלויות, ונציגים ממערכת החינוך. ארגז הכלים המתודולוגי והתיאורטי נסמך על תחומי הידע הבאים: פדגוגיה ביקורתית, לימודי מוגבלות, מגדר, פמיניזם שחור וההצטלבויות ביניהם.
ממצאים: ממצאי המחקר מצביעים על שלושה פערים עיקריים: פער בין ההצהרות הרשמיות והמצב בשטח היוצר הכלה מדומה; פער בין הציפייה מהמורים להיות מודל של הכלה לבין היעדר התאמות והנגשה מספקת; פער בין תפיסת המוגבלות כמקור לידע וניסיון ייחודי בהוראה, לבין התייחסות אליה כחיסרון מקצועי. המחקר חושף יכולות ייחודיות של מורים עם מוגבלות: הבנה ואמפתיה לתלמידים וגישות פדגוגיות ייחודיות. המורים משנים מציאות, הם יוצרים תרבות אחרת בכיתות ובקהילה: ערכית יותר, סובלנית ומכילה. הם רואים עצמם משמשים מודל והשראה. המחקר מציע המלצות מעשיות לקידום ההכלה במערכת החינוך: תוכניות מנטורינג - ידע מניסיון, הכשרת צוותי ניהול וחינוך, תמריצים להעסקה, פורום מורים עם מוגבלות שיהיה גוף מייעץ למשרד החינוך.
|
תמונה
|
אירית דלומי תורתי היא מרצה ומדריכה פדגוגית בתחומי חינוך מיוחד, מגדר ולימודי מוגבלות. מחקר עכשוי עוסק בנושא מורות ומורים עם מוגבלות במערכת החינוך |