יו"ר: סתיו שופן ביטון
|
תמונה
|
סתיו שופן-ביטון היא דוקטורנטית לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר אילן. עבודת הדוקטורט שלה עוסקת בפרקטיקות ובמשמעויות של השבת היהודית בישראל ומלווה על ידי פרופ' נסים לאון ופרופ' חזקי שהם. במסגרת המחקר ראיינה סתיו דתיים וחילונים, מסורתים, חרדים ודתיים לשעבר, מה שאפשר לזהות הן תהליכים בהם היחס כלפי השבת מהווה מצע פורה למתיחות חברתית ופוליטית והן את האופן שבו משמעויות השבת עשויות ללמד על הסכמות בין קבוצות סקטוריאליות וקונפליקטואליות. באחרונה התפרסם מאמרה הראשון של סתיו בכתב העת contemporary jewry ואילו מאמרה השני יראה אור בקרוב ב- Journal for the Scientific Study of Religion . |
מסע ארוך של למידה: מיניות מקודשת בישראל ובפורטוגל כ"פנאי רציני" | גיא צרפתי
על אף שהממשק בין תרבות העידן-החדש לתרבות הצריכה הניאו-ליברלית זוכה בעשור האחרון לתשומת לב מחקרית רבה, המחקר אודותיו בהקשרי מין ומיניות נותר מועט. פער זה מפתיע במיוחד לנוכח הפריחה שחווים בעשורים האחרונים מרחבי מיניות מקודשת; הם שם כולל לתרבות פנאי הכוללת קורסים וסדנאות בנושא מיניות בקרב תרבות העידן-החדש.
המחקר הנוכחי שואף למלא חלל מחקרי זה תוך הישענות על שתי מסגרות תיאורטיות. האחת היא ההמשגה של קפלן (Kaplan, 2011) אודות 'המעמד היצירתי' שעולה בעשורים האחרונים בקרב המעמד הבינוני בישראל והופך צריכה של ידע אלטרנטיבי אודות מיניות ותפיסה שלה במונחים של אומנות וסגנון חיים לסממן מעמדי. השנייה היא המסגרת התיאורטית של סטבינס (Stebbins, 2020), מבולטי הסוציולוגים בלימודי פנאי, אשר מסווג מיניות כ'פנאי מזדמן', לאמור פעילות הדוניסטית שאינה דורשת הכשרה או ידע ומביאה לתגמול רגעי ומיידי המבוסס על הנאה.
שילוב שתי מסגרות תיאורטיות אלו מאפשר לבחון לעומק את הקשר שבין מעמד, תרבות פנאי ומיניות. בהתבסס על עבודת שדה אתנוגרפית שערכתי בישראל ובפורטוגל אשר כללה השתתפות בסדנאות וקורסי מיניות מקודשת, אראה כיצד 'המעמד היצירתי' שממלא את שורותיהם של מרחבי המיניות המקודשת ממסגר מיניות לא במונחים של עונג חושי גרידא, כי אם במונחים של עבודה, למידה ואתגר.
אטען כי באמצעות אימוץ העקרון הניאו-ליברלי של תועלתנות, מרחבי מיניות מקודשת בישראל ובפורטוגל משכתבים את המיניות כעיסוק 'רציני' הדורש מהפרט הכשרה, חקירה והתמדה שבתורם יכולים להיתרגם לרווחים חומריים, אישיים וחברתיים – כולם מרכיבים של מה שסטבינס כינה 'פנאי רציני'. לפיכך, אני מסיק כי העיקרון התועלתני המוטמע בדרישות מרחבי המיניות המקודשת מערער לא רק על הסיווג הנקודתי של מיניות כ'פנאי מזדמן', אלא גם על המבנה הדיכוטומי והדטרמיניסטי של המערך התיאורטי המקובל כיום בלימודי פנאי.
מקורות: Kaplan, D. (2011). Sexual liberation and the creative class in Israel. In S. Seidman, N. Fischer, C. Meeks (Eds.), Introducing the new sexuality studies (pp. 357–363). Routledge. Stebbins, R. A. (2020). The essential SLP: Foundational concepts. The Serious Leisure Perspective: A Synthesis. Palgrave Macmillan.
|
תמונה
|
גיא צרפתי הוא בוגר B.A במחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה ובמחלקה להיסטוריה באונ' בן-גוריון. כיום תלמיד M.A ומתרגל במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בבן-גוריון. כותב תזה בהנחיית ד"ר יעלה להב-רז על מיניות גברית בקהילות אלטרנטיביות על בסיס עבודת שדה שערך בקהילת 'מיניות חופשית' בפורטוגל. המחקר שיציג היום מבוסס על עבודת השדה שערך בפורטוגל ביחד עם זו שערך בארץ בסדנאות, קורסים ופסטיבלים שעסקו במיניות מקודשת. |
לא משחק ילדים – צעצועים ומשמעותם עבור הורי מעמד הביניים בישראל | מיכל אלגוי
צעצועי הילדים עומדים בתווך בין עולם ההורים לעולם הילדים. בעוד שהילדים הם המשתמשים העיקריים של הצעצועים, ההורים הם אלו שאחראים על הבחירה, הקנייה, ופעמים רבות גם על התחזוקה, הסדר והאחסון. כמות הצעצועים בבתים עלתה בצורה דרסטית בשנים האחרונות משום שצעצועים נתפסים היום כחפץ חיוני להתפתחות התקינה של ילדים. אף כי בניגוד למשחק, מטרת הצעצועים אינה מוגדרת וברורה, ולפיכך לא ניתן לאמוד את תרומתם לילדים.
המחקר ייחודי מסוגו, שכן הוא חוקר את הצעצועים מזווית הראייה של ההורים, שהם "מקבלי ההחלטות" וכוח הקנייה העיקרי של הצעצועים. ברמה התיאורטית, המחקר תורם להבנת ההשפעה של נסיבות היסטוריות, כלכליות וחברתיות על האופן בו נתפס תפקיד ההורות בימינו, דרך הפריזמה של היחס לצעצועים, שזכתה עד כה למחקר בעיקר דרך זווית הילדים.
המחקר נערך בשיטה איכותנית וכלל ראיונות עומק עם הורים בני המעמד הבינוני גבוה בישראל, ותצפיות בבתי המרואיינים. המחקר מציג את הטענה כי נוכח המעורבות הגבוהה של ההורים בצעצועים של ילדיהם, הצעצועים שוב אינם חפצי הילדים, אלא מהווים עבור ההורים אמצעי חינוך, פיקוח והעברת מסרים, כמו גם שיעתוק של הביטוס משפחתי וסטטוס חברתי וכלכלי.
המחקר מראה כי קיימים הבדלים משמעותיים בסוג הצעצועים החשובים להורים ולילדיהם, וכי מרבית הצעצועים הנרכשים מבקשים לענות על צרכי ההורים. בניגוד לתפיסה הרווחת של הצעצועים כאובייקט ילדות תמים, נמצא כי הצעצועים מהווים אובייקט המאפשר להורים לחנך ולחברות את ילדיהם כבר בגילאים הצעירים ביותר, דרך שימוש בחפצים משחקיים. לפיכך, המחקר מציע כי כיום הצעצועים אינם למעשה חפצי הילדים.
|
תמונה
|
מיכל אלגוי, בוגרת תואר שני בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה מהאוניברסיטה העברית ומעצבת תעשייתית. עבודת התזה שלה בהנחיית פרופ' איתן וילף עסקה במשמעות הצעצועים עבור הורים ממעמד הביניים בישראל. מחקרה מתמקד במשמעות החברתית של צעצועים דרך בחינה של ההקשרים ההיסטוריים, התרבותיים והפוליטיים שמעצבים את יחס החברה לצעצועים ואת האופן בו אלו נתפסים על ידי ההורים. |
מושג הגבול ושרידותה של מדיה מבוססת נייר | דוד לוין
מאמר זה מבקש לגייס את מושג הגבול הסמלי כחלק ממודל תיאורטי חוצה תחומים שבוחן את ההישרדות העדכנית והמפתיעה של תוצרי נייר לצד החלופה הדיגיטלית הזולה והיעילה שלהם. אתייחס לספרי קריאה, לעיתונים מודפסים ולספרי קודש.
המודל שיוצג נבנה בשיטת תיאוריה מן השדה סביב קורפוס של 35 מאמרי מחקר אמפירי שמתמקדים בחברות מערביות והתפרסמו בכתבי עת אקדמיים או נערכו על ידי מכוני מחקר מוכרים בין השנים 2015-2024. העוגנים התיאורטיים שלו נמצאים בהגות הסוציולוגית ובמחקר התקשורת.
מבחינת התיאוריה הסוציולוגית, המודל נשען על מושג הגבול הסמלי. על פי הגדרתה הקלאסית של למונט, מדובר באבחנה קונספטואלית שנעשית על ידי שחקנים חברתיים בכדי לקטלג חפצים, אנשים ופרקטיקות שונות. גבולות אלו קיימים בכמה רמות, ובכוונתי להתמקד בגבולות שמשורטטים סביב קבוצות חברתיות, פרופסיונאליות וקהילות של אמונה דתית.
מבחינת מחקר התקשורת, המודל נשען על תיאוריית המזמינות הטכנולוגית, המתמקדת בתווך קונספטואלי שבו מתקיים מפגש בין תכונות אובייקטיביות של טכנולוגיות לבין מגבלות התפיסה, הידע והנורמות התרבותיות של מי שפוגש בהן.
בבסיס המודל אותו אציג נמצאת מזמינות "הבידול" (differentiation). משמעה, שהמדיה המודפסת מאפשרת בידול משמעותי בין אובייקטים הנחווים תוך שילוב ראייה ומגע. למשל, כשמדובר באבחנה בין ספר לימוד לספר קודש הניצבים זה לצד זה על המדף, האבחנה ביניהם היא חד משמעית. לעומת זאת, הבידול ביניהם באמצעות הסטת חלונות במכשיר הנייד מעורפל, כיוון שחסרה האבחנה בגבולות ובמרקם השונה של שני הספרים.
תכונה זו, כפי שאראה, היא מרכזית במישמוע מגוון תוצרים ותומכת בפרקטיקות של כינון גבולות סמליים: זהותיים (בעלות על ספרי קריאה מודפסים מהווה פרקטיקה מעמדית), פרופסיונאליים (עיתונים מודפסים נתפסים כאמינים יותר מעיתונים דיגיטליים), וסמכותיים (ספרי קודש מודפסים נתפסים כמגינים על גבולות האוטוריטה המוסדית והפולחן הדתי).
הניתוח שיוצע מהווה בסיס להתבוננות דומה בתוצרים שורדים נוספים (למשל תמונות אישיות, תקליטי ויניל, שטרות כסף) לקראת כינון תמונת מצב מלאה של מערכת תקשורת חלופית המגינה על גבולותיהם של פרטים, קבוצות ומוסדות.
|
תמונה
|
דוד לוין הוא חוקר תרבות ותקשורת המלמד במסלול האקדמי של המכללה למנהל ובאוניברסיטה הפתוחה. במחקריו מתמקד ד"ר לוין במעמדם של החושים בתרבות העולם המערבי ובהשתקפותה בייצור טכנולוגיות. באחרונה היא מתמקד במשמעיות הקוגניטיביות החברתיות והמוסדיות של היוותרות הנייר כאמצעי תקשורת במאה העשרים ואחת וזאת למרות קיומה של חלופה דיגיטאלית במסגרת זו הוציא לאור בשנת 2023 את ספרו "זה נוגע בנו" (כרמל 2023). |
גם דמי בושה הם עניין של היצע ובקוש: מודליות של ציירים בראי ספרי חשבונות של האקדמיה המלכותית לאומנויות בלונדון הוויקטוריאנית | תמר הגר
מי היו המודליות שהופיעו בפני התלמידים של האקדמיה המלכותית לאמנויות בלונדון של המאה ה-19? מה היו תנאי ההעסקה שלהן? מה היו היחסים שלהן עם הציירים? ומה ניתן ללמוד על כך מהתהליך שעבר המקצוע וההתמודדות של נשים אלה במבנה החברתי?
ההרצאה שלי תעסוק בצד הכלכלי והסוציולוגי של שדה האמנות באנגליה של המאה ה-19. במרכזה נמצאים ספרי חשבונות שגיליתי בספרייה של האקדמיה המלכותית לאמנויות בלונדון, כשחיפשתי מידע על חייהן של מודליות לציירים באנגליה הוויקטוריאנית. אלה מחברות עם כריכה אדומה, המתעדות את השכר שניתן למודליות ולמודלים שהופיעו בפני הסטודנטים של בתי הספר לציור בין השנים 1825 ל-1880.
המודלים/ות נבחרו והוזמנו על ידי הציירים חברי האקדמיה, שלמדו את הסטודנטים לצייר ולפסל גוף חי, לבוש או ערום. כמו פסלים וחפצים דוממים, הם נתפסו כאובייקטים חיוניים וחשובים. המחקר שלי מתמקד במודליות, משום שהן, יותר מהמודלים, שלמו מחיר חברתי יקר על חשיפת גופן לעיניהם של ציירים-גברים. הפרוטוקולים של האקדמיה מעידים עד כמה הנושא היה טעון לא רק עבורן, אלא גם עבור מנהלי בית הספר והציירים עצמם. כך למשל, הוחלט לאחר דיונים סוערים שהגברים הרווקים יורחקו מהכתות כל פעם כשהמודליות התבקשו להתפשט בפני הסטודנטים, כדי שלא ייכנעו לפיתוי של גופן הערום. בתמורה לנכונותן להופיע בפני הסטודנטים, שילמה האקדמיה למודליות שכר חודש של משרתת על כל ישיבה של שלוש שעות. מודליות ערומות קיבלו יותר דמי בושה ממודליות לבושות.
בהרצאה אציג את המתודולוגיה שפתחתי כדי להפיק נתונים מספרי החשבונות. כמו כן, אציג תובנות ראשונות לגבי זהות המודליות, תנאי העסקתן, המשמעות של מנגנוני ההיצע והביקוש, והתפתחות פרופסיית הדוגמנות במהלך המאה ה-19.
|
תמונה
|
תמר הגר היא פרופסורית חברה בחוג לחינוך ובתוכנית ללימודי מגדר במכללה האקדמית תל חי. מחקריה נמצאים בצומת שבין לימודי תרבות ומגדר וכוללים נושאים מגוונים במפגש בין אמנות, חינוך ופוליטיקה." |