יו"ר: הילה צבן
|
תמונה
|
הילה צבן היא מרצה בכירה במחלקה לניהול תיירות ומלונאות במכללה האקדמית כנרת. היא סוציולוגית ואנתרופולוגית בהכשרתה, חוקרת עירוניות והגירה. עבודתה עוסקת בתופעות ניידות של אוכלוסיות פריבילגיות בציר התיירות-הגירה ובשינויים ובהשפעת הניידות הפריביליגית הזו על המרחב העירוני, בג'נטריפיקציה והתחדשות עירונית, אזרחות שכונתית, מורשת וזיכרון במרחב. |
מֵהַסְּפָר הלאומי לְסֵפֶר החשבונות: התפתחות הבורגנות הזעירה בקרית שמונה כעיירת גבול | אורי שוסטר
המחקר הקיים על עיירות פיתוח מתאר אותן כמקומות של דחיקה ושל הדרה, וקושר את הישיבה בספר. לפרולטריזציה. המחקר שלי, לעומת זאת, מבקש להבין את התפתחות הבורגנות הזעירה בקרית שמונה בשנים 1949-1965 ולתאר דינמיקה של הכלה במערכת הכלכלית הלאומית דרך הישיבה בספר.
ההרצאה תבקש להתמקד בקיבוע גבולות חיצוניים ופנימיים המשפיע על תנועות של אוכלוסייה, של הון ושל משאבים, ומושפע מתנועות כאלו. באמצעות עיון ארכיוני נרחב ומגוון, וניתוח של מפות, סקרים, תמונות וחומרים אחרים, אשר תויגו ומוינו בעזרת תוכנות דיגיטליות ואינטליגנציה מלאכותית, אבקש להראות את הקשר בין גיבוש מעמדי לבין ייצור המרחב באזור הספר הישראלי.
בהרצאה אתאר מהלך ארוך של קיבוע גבולות שהפך את עמק החולה לאזור ספר, השוכן בסמוך לגבול ומרוחק ממרכזים של ריבונות ושל כח פיננסי. לטענתי, הקיבוע הביא לניתוק דרכי המסחר המסורתיות של האזור. המהלך הביא לשינוי במערך היישובי, שהתבטא קודם בפיתוח הכפר אל-ח'אלצה ובסופו של דבר בהקמת עיר עברית על חורבות הכפר.
קריית שמונה קמה כעיר מבודדת ומסוכנת, אבל נתפסה כהכרחית לקיום המדינה, וזה הוביל למחלוקת בנוגע לאופייה – האם מדובר בישוב חלוצי שמפצה על קריסת החקלאות, במחנה הגנתי שקולט פליטים או בעיר מסחר שנחוצה לביסוס של הספר. הגיונות פוליטיים-מרחביים אלה תרמו לעיצובם של שלושה מרחבים מקבילים עם אופני חליפין שונים (משקי עזר, מעברה ומרכז. מסחרי), והסוחרים התמקמו בתווך שבין המרחבים האלו, ובתווך שבין העיר לבין מדינת הלאום, בהתאם לאופי המסחר שלהם (חקלאי, א-פורמלי או כזה שמבוסס על אשראי).
לפעמים הם ביקשו לפרוץ את הגבולות ולפעמים הגנו עליהם בקנאות, מתוך שאיפה אמביוולנטית. ליצירתם המחודשת של נתיבי מסחר ואשראי ולהגנה על מרחבי מסחר מקומיים שרק נולדו. כך המקרה של קרית שמונה מלמד אותנו על תפקידו החשוב של הסוחר באזורי הספר כמי שמתנהל ביחס. לגבול ומעצב אותו, ואיננו רק מושפע ממנו באופן פסיבי - מדובר במאבק מעמדי על דמותה של העיר כולה.
|
תמונה
|
אורי שוסטר משלים בימים אלו תואר שני בתכנון ערים ואזורים בטכניון - התזה עסקה בהתפתחות הבורגנות הזעירה בקרית שמונה בשנים 1965-1949. עורך-שותף במגזין פיגומים למחשבה סוציאליסטית בת זמננו וחבר בפרויקט ההיסטוריה הגאה החיפאית. |
עיר ללא הפסקה: "אסטרטגיה" ו"טקטיקה" בהיווצרות האתוס העירוני של תל אביב-יפו | משה וילי וילק
מה היו התהליכים שהביאו להתבססותו של המונח "עיר ללא הפסקה" כמזוהה עם תל-אביב-יפו? טענתי היא שהפיכת המונח ל"אתוס עירוני" קשורה לשינויים דמוגרפיים ותרבותיים שהתרכזו בצורה ניכרת באזור "לב העיר". המחקר עוסק בהיסטוריה של התחדשות עירונית ומוסיף נדבך נוסף על מחקריהם של עזריהו, שביט, ביגר ואחרים בכך שהוא מתמקד בתנאים הפיזיים והתרבותיים שנוצרו באזור שהיה מוקד יצירתו של "אתוס עירוני" חדש ועיגונו בהקשר עירוני ותרבותי קונקרטי.
רקע היסטורי: החל מאמצע שנות ה-60 סבלה העיר תל אביב-יפו מתהליך מואץ של "בליה עירונית". האזור שהושפע באופן הקשה ביותר מהתהליך היה "לב העיר". עיריית תל אביב-יפו החליטה לבחון מספר הצעות תכנון לשיקום, שהמרכזית בהן הייתה תוכניתו של האדריכל אדם מזור, שהוגשה בתחילת שנות ה-1980. תוכנית ההתחדשות שהציע מזור הייתה מבוססת על התאמתו של אזור "לב העיר" לקליטת משפחות עם ילדים. בפועל, החלה להתפתח באזור, בדומה להתרחשויות דומות בעולם באזורים שסבלו מתהליכי "בליה עירונית", קהילה תרבותית של צעירים שהתבססה על תעשיית המוזיקה, שהחלה לצבור תאוצה באותה עת, עם פתיחתם של מועדני מוזיקה באזור והפיכתו ל"מרכז יצירתי" ומוקד תרבות פנאי פופולרי לילית מרכזי.
עיריית תל אביב-יפו החליטה להצטרף להצלחה ול"אתוס העירוני" המתפתח וחיפשה דרכים להצטרף לאירועים שהתרחשו על ידי התושבים החדשים של האזור, לעיתים ללא שיתוף פעולה מצידם. בחלק מהמקרים, אירועים אלה שיוו לעיר מעמד חדש-ישן והובילו מסע פרסום לעידוד תיירות פנים תחת הסלוגן "עיר ללא הפסקה", שעם השנים הפך לסימן המזוהה עם העיר.
במחקרי הראיתי כיצד התרחשויות יומיומיות מעולם התרבות הפופולרית משפיעות ואף סיטו תוכניות עירוניות והפכו למובילות בתהליך השיקום והתחדשות עירונית. אני משתמש בתיאוריות על פרקטיקות היומיום, תוך שימוש בתיאוריות דה-סרטו (2012) וביחסים הדיכוטומיים: "טקטיקה" (משתמשי המרחב) - "אסטרטגיה" (המתכננים). התעצבותו והגדרתו של "אתוס עירוני" נידונה על ידי בל ודה שליט (2013) ומאבק השליטה על שדה הייצור התרבותי בין הבורגנות - אותה קידמה העירייה והמתכננים - לבין משתמשי המרחב בתעשיית המוזיקה והמתיישבים החדשים באזור שביקשו לקדם תרבות אבנגארדית, בהמשך לתיאוריה של בורדייה (1993).
|
תמונה
|
משה וילי וילק הינו חוקר בינתחומי המשלב גישות מדיסציפלינות שונות כהיסטוריה, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, לימודי תרבות וגאוגרפיה אורבנית. עבודת הדוקטורט שלו ממכון בן גוריון לחקר ישראל והציונות בהנחייתו של ד"ר נחום קרלינסקי, עסקה בהיווצרותו של האתוס העירוני "עיר ללא הפסקה" על ידי משתמשי המרחב "הטקטיקנים" מהמעמד היצירתי בעיקר, ועקבה אחר תהליך אימוץ האתוס על ידי הגוף המתכנן עיריית תל אביב-יפו "האסטרטג" ואת יחסי הגומלין בין המתכננים ומשתמשי המרחב והשפעת התרבות והאמנות, הן כתופעות והן כקהילות תרבותיות ואמנותיות, על המרחב העירוני, התכנון העירוני וחיי היומיום במרחב העירוני. |
הצבע של הגבול: ההבניה החברתית מוסדית של אוכלוסיית חסרי הבית בישראל באמצעות תהליכים של חיבור והפרדה | שלומית בנימין
המונח "חסרי בית", כמונח אדמיניסטרטיבי שמתייחס לאוכלוסיית האנשים הסובלים מהיעדר ביטחון דיורי, אינו מקובל בישראל, וההבחנה המוסדית המקובלת היא בין שתי קבוצות אוכלוסייה: "דרי רחוב" ו"מחוסרי דיור". שורשיהן של הגדרות אלו נעוצים בגלי ההגירה הגדולים שהגיעו לישראל בשנות התשעים של המאה שעברה שהובילו לגידול ניכר במספרם של חסרי הבית, מהגרים חדשים וותיקים, שהביאו להגדרה מחדש של הבעיה החברתית באמצעות פיצול אוכלוסיית חסרי הבית לשתי קבוצות: דרי רחוב ומחוסרי דיור.
ההגדרה הפורמלית שמבחינה בין האוכלוסיות מתבססת על מרחב ומקום, ומבחינה בין מי שאין להם קורת גג והם דרי רחוב, ובין מי שאין להם בעלות על מקום מגורים והם חסרי דיור. אולם בחינת ההיסטוריה של הפיצול בין הקבוצות הללו מראה כי ההיגיון המוסדי מבקש להתמודד עם הבעיה דווקא על ידי סיווג האוכלוסיות. באופן כזה, במקום למסד את מצוקת הדיור כבעיה חברתית בהגדרתה, היא מוסדה כבעיית האוכלוסיות "מחוסרי הדיור" ו"דרי הרחוב", והגדרת הבעיה התבססה דווקא על הבחנה בין האוכלוסיות השונות המתגוררות ברחוב, ולא על הבחנה בין תנאים מבניים ובין תנאי מגורים.
בהרצאה אבחן את האופנים שבהם הקטגוריות של דרי רחוב ומחוסרי דיור בישראל התעצבו בדיונים בכנסת בשנות התשעים של המאה שעברה כאתר מרכזי למאבק על גבולות הבעיה החברתית. זאת באמצעות יצירתן של קטגוריות דיסקורסיביות ומינהליות-מוסדיות המבוססות על הגיונות אתניים גזעניים שמבחינים בין אוכלוסיות שהיוו את הבסיס המארגן של מבנה הידע המוסדי על התופעה.
הדבר בא לידי ביטוי באמצעות יצירתם של שני סוגי שיח מקבילים – שיח של חיבור ושיח של הפרדה. השיח של חיבור התבסס על מכנה משותף אתני-גזעי כחלק מהפרויקט הלאומי וכונן את הבעיה החברתית של היעדר ביטחון דיורי כבעיה יהודית בלבד. לעומתו התבטא השיח המפריד בפיצול אוכלוסיית חסרי הבית על פי מאפיינים אתניים-גזעיים המבוססים על חלוקה תרבותית. הבעיה החברתית של דרי הרחוב הפכה כך לתופעה שמזוהה עם מהגרים ממדינות ברית המועצות לשעבר והתכוננה כתופעה זמנית, נטולת היסטוריה, שמאופיינת בשיח של פתולוגיזציה, ואילו הבעיה החברתית של מחוסרי הדיור הפכה לתופעה שמזוהה עם ישראלים מזרחים ממעמד נמוך והתכוננה כתופעה בעלת הקשרים היסטוריים אתניים-מעמדיים, שמאופיינת בשיח של קרימינליזציה.
|
תמונה
|
ד"ר שלומית בנימין היא סוציולוגית וחברת סגל בבית הספר לממשל וחברה (התכנית ללימודי משפחה) במכלל האקדמית תל אביב יפו. תחומי המחקר שלה עוסקים בקשר בין מדיניות, אי שוויון חברתי ובעיות חברתיות, ובתוצאותיה ביחס להיבטים של משפחות, העדר ביטחון דיורי, עוני, מגדר, אתניות ומחאה. בין היתר במחקריה היא מציעה התבוננות בחייהן/ם של אמהות ואבות במשפחות חד הוריות, המתנהלים בחסך מתמיד של משאבים כלכליים והדרה מן המרחב הפרטי והמרחב הציבורי כאחד, תוך התמקדות בנקודת המבט שלהן ובנקודת המפגש הנוצרת בין לימודי משפחות, כלכלה פוליטית ומדיניות ציבורית. דגש נוסף במחקריה ניתן גם להיבטים הקשורים בסוציולוגיה של הידע ובעיקר לאופנים שבהם קטגוריות מוסדיות מעצבות משמעויות אפיסטמולוגיות ומדיניות ציבורית מובחנת ביחס לבעיות חברתיות שונות. ספרה "בין הבית לרחוב: העדר ביטחון דיורי בישראל" ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד ומכון ון ליר בירושלים. |
ערוב חברתי קונפליקטואלי ואמביוולנטיות כלפי "אחרים" בעיר: מחקר אתנוגרפי של התחדשות עירונית במרחב לימינאלי בתל אביב | טל שמור
בהרצאה אציג את המונח "ערוב חברתי קונפליקטואלי" (conflicted social mix) על מנת לתאר דילמות של תושבים חדשים במרחב לימינאלי המצוי בתהליכי שינוי. בעוד מחקרי התחדשות עירונית וג'נטריפיקציה רבים תארו את המתח החברתי העשוי להיווצר בין תושבים חדשים לוותיקים בעיקר בשכונות פועלים, מחקרים מעטים בחנו את האופן בו ערוב חברתי משמש כמכניזם היוצר אבחנות וגבולות במרחבים עירוניים לימינאליים. המונח מתבסס על נתונים מעבודת שדה אתנוגרפית שנערכה בשנים 2019–2021 במתחם גן החשמל בתל אביב.
המתחם, שטרם הוכר כשכונה רשמית, ממוקם בין הצפון האמיד של תל אביב לדרום העיר המתאפיין ברמות הכנסה נמוכות יחסית. בשני העשורים האחרונים מתרחשים בגן החשמל תהליכי התחדשות עירונית המדגישים עוד יותר את המתחים המתעוררים בין התושבים המבוססים שהגיעו בתהליכי ההתחדשות האחרונים, לבין דרי הרחוב ומשתמשי הסמים שפעלו באזור עוד לפניהם ושנמשכו לפעול בו בשל אופיו הלימינאלי. ההמשגה המוצעת מתמקדת בנרטיבים של התושבים החדשים ומבטאת את האמביוולנטיות שהם חשים כלפי ה"אחרים" בעיר.
הממצאים מראים כי למרות שהתושבים החדשים ביקשו תחילה להיות חלק מ"עירוניות גולמית" ומתהליך הפיתוח העירוני של גן החשמל, בפועל הם שואפים להקים קהילה סטרילית משלהם תוך הרחקת דרי הרחוב ומשתמשי הסמים מהמרחב. התושבים החדשים מגלים אמפתיה כלפי האחרונים, אך מתקשים לחלוק עימם את המרחב. הניגוד הבסיסי כאן, הוא שבעוד התושבים החדשים גילו עניין לגור באזור בדיוק מכיוון שאינו נוצץ כמו הפרברים שהשאירו מאחור, הם כרגע חשים באתגר המגורים באזור ללא קהילה מגובשת, ופועלים מתוך רצון להפוך אותו לפרבר הומוגני "בטוח" ו"נקי".
התפיסות, הנרטיבים והחוויות המרחביות של התושבים החדשים מדגישים את החשיבות התיאורטית של המושג המוצע עבור המורפולוגיה של תל אביב, כמו גם עבור מרחבים ניאו-ליברליים קונפליקטואליים אחרים בעולם. הבנת הדינמיקה של ערוב חברתי קונפליקטואלי חיונית למתכנני ערים ולקובעי מדיניות המבקשים לקדם התחדשות עירונית תוך שמירה על מרקם חברתי מכיל ומגוון.
|
תמונה
|
ד"ר טל שמור הוא חבר סגל בתוכנית למגדר באוניברסיטת תל-אביב החוקר היבטים מרחביים ורגשיים בעיר בגישות פמיניסטיות. טרם קבלת המשרה בשנת 2024, טל סיים מספר השתלמויות פוסט דוקטורט, אחת מהן מטעם קרן אייסף במחלקה לאנתרופולוגיה חברתית באוניברסיטת קיימברידג' בין השנים 2020-2022. ספרו, "תקווה ומלנכוליה בשולי העיר – אתניות, מרחב ומגדר בשכונת התקווה", המבוסס על מחקר שדה שערך בשכונה זו בין השנים 2010-2013, יצא לאור בהוצאה משותפת של אוניברסיטת חיפה ופרדס (2020).מאמריו פורסמו בכתבי עת מרכזיים ביניהם: Citizenship Studies ;Gender, Place and Culture וAmerican Anthropologist- |