יו"ר: אנסטסיה גורודזייסקי
|
תמונה
|
פרופסור אנסטסיה גורדזייסקי היא סוציולוגית המתמחה בחקר הגירה גלובלית בינלאומית. רוב מחקריה יוצאים מפרספקטיבה השוואתית בין-לאומית ועוסקים בשלושה תחומים מרכזיים: 1) הגירה גלובלית והשתלבות המהגרים; 2) עמדות הציבור כלפי מהגרים והגירה; ו-3) פוליטיקה של ידע בתחום ההגירה. |
משפחות על תנאי: אזרחותם הזוגית של יהודים לא הלכתיים בישראל | סלביה פוגל ביזאוי
מטרת המחקר היא להבין כיצד ניתן לאפיין, בעשור השלישי של המאה ה-21, את אזרחותם הזוגית של יוצאי ברית המועצות לשעבר, המונים כיום יותר מ-470,000 אזרחים זכאי שבות, אך אינם מוכרים כיהודים על ידי הרבנות בישראל.
על בסיס ספרות הדנה בנושא הגירה ומשפחה בעידן הגלובליזציה המגודרת, אני מתייחסת ל'חוקים אסטרטגיים' שיצרה מדינת ישראל כדי לשמר את זהותה היהודית האורתודוקסית אל מול גלי העלייה מברית המועצות לשעבר, במטרה למנוע מהם וילדיהם את הזכות להתחתן בארץ. כמו כן, על בסיס ראיונות עם 5 פעילים בנושא יוצאי ברית המועצות לשעבר ו-13 אנשים, עשר נשים ושלושה גברים, בני הדור וחצי, שאינם יכולים להתחתן בארץ, אני מצביעה על הדרכים שמשוללי זכות אדם בסיסית זו נוקטים כדי להיות חלק נורמטיבי של החברה הישראלית ולקדם את אזרחותם הזוגית יחד עם זכויותיהם המשפחתיות.
למרות זאת, פורמלית ובתחושותיהם, היהודים הלא הלכתיים נשארים אזרחים סוג ב': לא רק שהם וילדיהם אינם זוכים לשוויון אזרחי, אלא שבנוסף, הגדרתם העצמית אינה זוכה ללגיטימציה: כ-70% מקרב היהודים בישראל אינם רואים בהם יהודים – תפיסה שנשענת ומטופחת על ידי הממסד הדתי, המציג את עצמו כמגן על 'הזהות היהודית' של המדינה, תוך הדרת מהגרים/עולים וילדיהם, שנחשבים בעיניו כאיום על הסדר החברתי בו הוא שולט. כך מתאפשר לו גם לצבור הון פוליטי, כפי שהראו בחירות 2022.
מחקר זה מצטרף למחקרים חדשים הדנים בהגירה, משפחה, מגדר, דת ולאום, ועל הדרך בה גרסה רדיקלית של הדת, בנושאים כמו אזרחות זוגית וזכויות משפחתיות של מהגרים, מגויסת כדי להבטיח את 'טוהר העם' מול 'מהגרים מאיימים'.
|
תמונה
|
פרופ' סלביה פוגל – ביזאוי היא סוציולוגית פוליטית. היא פרופסורית (פרופסור מלא) ומלמדת במכללה האקדמית לישראל ברמת גן. הדוקטורט שלה עסק בתנועות נשים בקהילה היהודית בא"י-פלשתינה, לפני קום המדינה, אותו היא עשתה בפריז בבית הספר הגבוה למדעי החברה ובאוניברסיטת פריז -ננטר. תחומי המחקר שלה הם: מגדר, אזרחות וזכויות האדם; משפחה והקיבוץ. בנושאים אלה היא פרסמה ספרים ומאמרים רבים. |
לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת – האמנם? ניתוח סוציולוגי של מתגיירות עולות מברית המועצות לשעבר| ענת יעקובוביץ
"הייתי בשלה לגמרי לעבור את זה. משהו שלא הייתי מוכנה – זה המפגש עם הרבנות. והמפגש הזה היה כואב ושובר. אני עוברת תהליך עוצמתי. זה יחסים שלי עם הבורא. זה משא ומתן. ובמשא ומתן הזה נכנסת פונקציה של סמכות וכוח, שמחליטה האם אני מספיק או לא מספיק?" (רחל)
מאז הקמת המדינה נושא הגיור נשאר אקטואלי בחברה הישראלית ומעורר מחלוקות רבות. הפער בהגדרת "מי הוא יהודי" בין חוק השבות לבין ההלכה היהודית גרם לכך שגל העלייה מברה"מ לשעבר בשנות ה-90 כלל היקף רחב של עולים שאינם נחשבו ליהודים על פי ההלכה.
בעקבות כך מפעל הגיור הפך לסוגייה בוערת, ובשנת 2003 הוגדר כ"משימה לאומית" ומדינה השקיעה בנושא משאבים רבים. פוליטיזציה של הליך הגיור הפכה אותו למפגש של יחסי כוח, בו נציגי הממסד שמים במרכז את האינטרסים האתנו-דתיים של המדינה תוך שליטה ופיקוח על אוכלוסיית העולים ולא את הנשים המתגיירות עצמן, ובכך מרחיקים את הנשים. מתוך מחקרים עולה שהמפגש בין מתגיירים לדיינים בבית הדין היה אחד השלבים הקשים ביותר של הגיור.
מתגיירות יוצאות ברה"מ לשעבר נמצאות במעבר כפול, הן נוכח ההגירה הגיאוגרפית מארץ המוצא לישראל, והן הגירה זהותית עם הבחירה לעבור הליך גיור. מצב זה חושף את שוליותן הכפולה, הן בתור נשים מהגרות והן בגלל חוסר הכרה מוסדי ביהדותן. למרות הגיור שעברו, נשים אלו מעדיפות להסתיר את המעבר שעשו בגלל הסטיגמה הקיימת בתוך החברה ביחס לעולי ברה"מ לשעבר בכלל ואלה שאינם יהודים לפי ההלכה בפרט. וכך מפגש עם נציגי הממסד והן עם יחס סטיגמטי מהחברה מחזקים את המצב הלימינאלי בו נמצאות נשים המתגיירות.
מחקר זה בוחן את תפיסת הנשים המתגיירות את הממסד הרבני דרך בחינת הליך הגיור האורתודוכסי שעברו. מניתוח איכותני (המבוסס ראיונות עומק) של חוויות הנשים, אני מסיקה כי נשים בסיטואציה לימינאלית מתגלות כסוכנויות כפולות: מצד אחד משמרות את כוחו של הממסד (נוכח הבחירה לעבור גיור אורתודוקסי), מצד שני יוצאות חוצץ נגד הממסד ולא מהססות להשמיע ביקורת נוכח החוויה הקשה שעברו במסלול הגיור.
Gender role attitudes, fertility and fertility ideals in contemporary Israel: Differentials by religion and religiosity | ברברה אוקן, ליאת רז-יורוביץ, סטפן ליביג
Associations between gender role attitudes and achieved, intended, or ideal fertility in rich, democratic societies have been extensively discussed in the literature. Among women, more progressive attitudes towards women’s roles in the paid labor market are generally associated with lower actual fertility and lower fertility ideals.
These expectations and findings are consistent with gender equity theory, whereby women with more progressive gender role attitudes towards women’s paid employment are less willing to bear (more) children, given the generally unequal division of labor that exists in the home.
In contrast, there is less consensus as to whether more liberal men have higher achieved, intended, or ideal fertility. On the one hand, men with more progressive gender role attitudes may invest more in family themselves, which may be consistent with higher fertility intentions, up to the point that the men themselves experience significant work-family conflict; on the other hand, men with more traditional gender roles may emphasize the importance of women’s primary roles at home, which may be consistent with higher fertility intentions.
We investigate empirical associations between men’s and women’s gender role attitudes and their fertility and fertility ideals, in contemporary Israel. By exploiting data from the 2009 and 2019 Israel Social Surveys, we investigate changes over time in associations between gender role attitudes and fertility, considering interactions with gender, religion, and religiosity.
|
תמונה
|
ברברה ס. אוקן היא פרופ׳ באוניברסטת חיפה. תחומי עניין שלה מתמקדים בדמוגרפיה של המשפחה, גם בראיה היסטורית וגם עם מיקוד על ישראל העכשווית. מחקריה בשנים האחרונות התעסקו בהיבטים שונים של פריון של נשים ונישואין וקוהביטציה בישראל. יחד עם זה, היא העובדת על נושאים הקשורים למשפחה ומגדר בבריטניה והשלכותיהם של שינויים בתפקידי גברים במשפחות. |
|
תמונה
|
ד"ר ליאת רז-יורוביץ היא מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה - המגמה לדמוגרפיה, ובביה"ס למדיניות ציבורית, באוניברסיטה העברית בירושלים. ד"ר רז-יורוביץ חוקרת אי-שוויון מגדרי בשוק העבודה ובתוך משקי בית ואת התפקיד של מיקור חוץ ע"י משקי בית ושל מדיניות ציבורית בהפחתת אי-שוויון זה. מחקריה עוסקים גם בקשרי הגומלין בין פעילות כלכלית של משקי הבית ושינויים במשפחה הגרעינית וכן בשינויים קוהורטיים בעמדות בכלל ובעמדות מגדר בפרט. |
Wars, Military Service, and Migration in the Transnational Era | ליאור יוחנני
This article provides a global mapping of the war-migration nexus, introducing a new theoretical framework that explores how military service functions as both a catalyst and a barrier to transnational mobility. While immigration scholarship often addresses wars in the context of refuge and asylum-seeking, little attention has been given to the direct impact of military service policies on migration flows, the formation of expatriate communities, and the evolving perceptions of nationhood and citizenship.
The research examines how individuals strategically use military service for migration purposes and investigates how states actively recruit immigrant and diaspora soldiers to meet military needs. Through comparative case studies, this article explores multiple scenarios of military-migration relationships: immigrants using military service as a means of gaining citizenship and belonging (the US, the UK, France); diaspora members joining their homeland's military forces for self-exploration and identity affirmation (Israel, South Korea); and military-age men emigrating to evade conscription (Russia, Syria, Turkey). The research also considers foreign fighters from immigrant communities in Global North countries who join non-state military organizations (e.g., ISIS), challenging traditional notions of national identity and citizenship.
While wars and military service are often perceived as obstacles to global mobility and transnationalism, this article argues that the transnational era actually facilitates cross-border military service. The free flow of people and information, technological advancements, and opportunities for multiple citizenships enable military service to function as a means of self-expression, identity exploration, and citizenship attainment. This reshapes our understanding of the relationship between wars, armed forces, migration, and national belonging.
|
תמונה
|
ליאור יוחנני הוא חוקר במרכז ויטרבי לדעת קהל ומדיניות במכון הישראלי לדמוקרטיה. בנוסף, ליאור מלמד קורס בשם "סוציולוגיה של מלחמה וטרור בעידן הגלובלי" בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב. ליאור עוסק בהגירה וגלובליזציה, יחסים בין רוב ומיעוט, ויחסי צבא-חברה. מאמריו האחרונים התפרסמו בכתבי העת: Comparative Migration Studies וב- Sociological Forum. |