יו"ר: אבתסאם ברכאת
|
תמונה
|
Ebtesam Barakat is a Lecturer in Sociology - Gender Sociology, Zefat Academic College and Bar-Ilan University |
חברה בטראומה עיקשת מתמשכת – מבט מגדרי | חנה הרצוג
אפי זיו (2012) העוסקת בפגיעות מיניות טבעה את המושג "טראומה עיקשת" והמושג אומץ עם השנים לניתוח קבוצות שונות בחברה בישראל החיות בצילה של טראומה. טענתי היא שכל החברה בישראל, לגווניה ומיקומיה היא חברה בטראומה עיקשת מתמשכת. חיים בצל מלחמות, מרדפים, פיגועים, מגפות כמו גם סדרי יום ציבוריים חברתיים בהם נפרמת ההבחנה בין האישי לקולקטיבי ובין הקולקטיבי לאישי - כל אלה הם מעבר לסבל העמוק של הנפגעים הישירים והסובבים אותםן.
זוהי חוויה קולקטיבית מטלטלת שהיא מעבר לסך מרכיביה. טענת המחקר שמלחמת חרבות ברזל מוסיפה עוד לבנה לטראומה עיקשת קולקטיבית ונמשכת בה מצויה חברה בישראל והיא חושפת את עומק הפערים החברתיים, הפוליטיים והמגדריים. המחקר מבקש להציע מבט מיגדרי לתצלובות המכוננות את הטראומה העיקשת קולקטיבית הנמשכת.
|
תמונה
|
חנה הרצוג היא פרופסור (אמריטה) לסוציולוגיה, אוניברסיטת תל-אביב, ממקימות התכנית ללימודי נשים ומגדר. פרסמה מאמרים רבים בתחומי התמחותה: סוציולוגיה פוליטית-היסטורית, אי-שוויון אתני, לאומי ומגדרי, גזענות, מגדר ידע ופוליטיקה, סוציולוגיה של דורות, מתודולוגיה איכותנית ופמיניסטית. מנהלת שותפה של "שוות" לקידום נשים בזירה הציבורית במכון ון ליר ושל "יודעת" מרכז ידע דיגיטלי נשים ומגדר. ממובילות מדד המגדר. כלת פרס אמת 2018, ופרס על מפעל חיים, של האגודה [הבינלאומית] לחקר ישראל AIS) 2022). מאמינה שלכל אחת ואחד זכות ללמוד ולחקור ולכן יש לה תלמידות מתקדמות רבות וכמובן גם תלמידים. |
אבהות בישראל: תסריטי גבורה בימי הפקרה | טל ניצן
תפקידי מגדר מסורתיים שירטטו הבחנה ברורה בין הספירה הציבורית והפרטית. תפקידי הטיפול בבית ובמשפחה נתפסו כתפקידן של נשים ותפקיד הגברים כאבות התמקד בפרנסה ובניהול הבית והמשפחה אל מול הקהילה.
בעשורים האחרונים חל שינוי משמעותי בחלוקת התפקידים, תחילה בספירה הציבורית עם כניסתן של נשים רבות יותר לזירה הציבורית והשתתפותן בנטל הפרנסה ובהמשך גם בספירה הפרטית, בה אבות החלו לקחת תפקיד משמעותי יותר בטיפול היומיומי בבני הבית.
סכסוכים מזויינים ומצבי משבר מחדדים ומקבעים קטגוריות מגדריות, הן באופן מיידי והן לאורך זמן. בו בזמן, אלו תקופות בהן קבעונות מגדרים נפרצים, אם כי פעמים רבות מדובר בשינוי זמני, וסיום המשבר מביא עימו נסיגה למצב הקודם או אף למצב שמרני יותר העדרות המדינה וכוחות הביטחון בשעות הראשונות של מתקפת החמאס בשבעה באוקטובר הציבה משפחות רבות בישראל במצב יוצא דופן: ההורים ומבוגרים אחרים נאלצו למלא את מקום המדינה בשמירה על בטחונם הפיזי של בני הבית.
בבתים רבים בקיבוצים חלק מהגברים יצאו מהבית מתוקף תפקידם בכיתת הכוננות והגנו על הקהילה, והותירו בנות זוג וילדים להגן פיזית על בני הבית מאיומים חיצוניים. בבתים בהם גברים נשארו בבית, ההגנה על בני הבית התחלקה בין אבות וגברים שהגנו על הממ"ד מאיומים חיצוניים, בעוד אמהות ונשים הגנו על בני הבית מאיומי מחסור – מזון, תפקודי גוף, הפעלות, תקשורת.
גם אבות שלא שהו במרחב משותף עם ילדיהם, פעלו, תוך סיכון עצמי, בכדי להגן עליהןם פיזית מאיומים חיצוניים. הרצאה זו תנתח את סיפוריהם של עשרה אבות כפי שהובאו בתקשורת הישראלית. בעקבות ניתוח המקרים אטען כי בעוד עשרת האבות אימצו ביום המתקפה תפקידי הגנה וסיכנו את עצמם בכדי להציל את בני משפחתם, היכולות והכלים שעמדו לרשותם בכדי להתמודד עם איומים אלה, הושפעו ממיקומם החברתי, מעמדי, אתנו לאומי, מרחבי ופוליטי, ועיצבו תסריטי הצלה והקרבה שונים.
יתר על כן, אטען כי ככל שלמצילים הייתה נגישות נמוכה יותר למיינסטרים הישראלי ועימו ליכולות צבאיות, פעולות ההגנה, ההצלה וההקרבה שלהם לא תמיד הובנו, תוייגו והודהדו בציבוריות הישראלית כתסריטי גבורה.
|
תמונה
|
ד"ר טל ניצן היא הרכזת האקדמית של פורום סופי דיוויס לחקר מגדר סכסוכים ויישובם ומלמדת בתוכנית ללימודי מגדר ומגוון ובמחלקה ליחסים בילאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים. היא חוקרת היבטים מגדריים של סכסוכים מזויינים, ואקטיביזם פמיניסטי מנקודת מבט מקומית, גלובלית והשוואתית. |
Gendered Forms of Nonviolent Resistance in Israel’s Pro-Democracy Protests: How Women’s Movements Creatively Engage in Intersectional Activism | ורוניקה ליון, ליב הלפרין
Triggered by the planned judicial overhaul of the current (far) right government, a massive nonviolent protest movement emerged in December 2022 to fight for Israel’s democracy and social justice. Women’s groups seeking social transformation have reached unprecedented visibility in light of their creative practices and embodied performances, most notably through the performative adaptation of the dystopian “Handmaid’s” imagery.
Through a variety of practices, they managed to highlight the government’s explicit attack on women’s rights. Women in Israel have historically both participated in social activism and developed their own, women-led/-only practices, thereby often finding a way to voice their interests while mostly being sidelined from official decision-making processes and leadership positions.
Our research comparatively investigates gendered, embodied, intersectional, and symbolic expressions of resistance of five different women’s groups, namely Building an Alternative (Bonot alternativa), Mothers On Guard (Imahot al hamishmar), Breaking Walls (Shovrot kirot), Mothers Against Violence (Imahot neged alimut), as well as the peace movement Women Wage Peace (Nashim osot shalom). Following the October 7th outbreak of the still ongoing Israel-Gaza war, these groups adapted their activism to address the urgent needs of affected communities, further underscoring the resilience and adaptability of women-led civic resistance in times of crisis. This study draws on qualitative methodologies, namely feminist ethnographic research (in-person and digital) and interviews conducted from January 2023 to 2024.
It answers current calls in social movement research for more nuanced intersectional analyses and particularly emphasizes an embodied perspective. Our paper highlights the different ways these women’s groups employ their bodies in relation to their intersectional positionalities within the complex power structures of a democracy in decline and growing social cleavages within the context of war.
|
תמונה
|
ורוניקה ליון היא במקור מאוסטריה, שם עשתה תואר ראשון בפילוסופיה ותואר שני בלימודי מגדר, הגישה דוקטורט בתככנית למגדר באוניברסיטת בר אילן על תנועות נשים לשלום עכשוויות, עוזרת מחקר בתחום מגדר ומשפט באוניברסיטת חיפה. התחילה פוסט-דוקטורט במכון סופי דייוויס באוניברסיטת העברית על תגובות מגדריות לשינויים פוליטיים. |
"אצלי הגוף מדבר את הדעות (והרגשות) שלי" – גופן של צעירות כאתר פוליטי של התנגדות: ניתוח זירות המחאה בישראל 2023-2024 | סיגל אופנהיים שחר
מחקר זה בוחן את האופן שבו צעירות ישראליות משתמשות בגופן כאתר פוליטי של התנגדות בזירות המחאה בישראל בשנים 2023-2024. המחקר מתמקד בתקופה רווית אירועים, החל מהמחאות נגד ההפיכה המשפטית, דרך עסקת החטופים ועד לקריאות ל"בחירות עכשיו". באמצעות ראיונות מובנים למחצה, המחקר חושף כיצד צעירות אלו מפעילות ומבטאות כוח דרך מראה חיצוני, לבוש ומחוות גופניות.
הממצאים מצביעים על כך שפעולות אלו מהוות סוג של 'עבודת גבולות' (Wimmer, 2008) המכוונת לערעור וטשטוש גבולות מגדריים ולאתגור הסדר ההיררכי המסורתי. המחקר מדגים כיצד הצעירות מבטאות התרסה מכוונת באמצעות ניכוס מודע של ביטויי כוח הנתפסים כגבריים, לצד הבלטת ביטויי נשיות הנתפסים כיכולת פיתוי. זאת, כתגובה נגד כוחות פוליטיים-דתיים השואפים להגביל את חופש הבחירה שלהן ביחס ללבושן ולאופן התנהלותן.
תרומתו הייחודית של המחקר טמונה בחיבור בין תיאוריית עבודת הגבולות של ווימר לבין תיאוריית ה-embodiment של אליזבת גרוס (Grosz, 2013). חיבור זה מדגיש כיצד הגוף מסמן את עצמו ואת גבולותיו באמצעות פרפורמטיביות של זהויות מגדריות, המתעצבות ומשתנות בתוך אינטראקציות עם הסביבה החברתית-פוליטית.
מחקר זה שופך אור על האופן שבו גופן של צעירות משמש ככלי פוליטי רב-עוצמה בזירת המחאה הישראלית העכשווית, ומציע תובנות חדשות על הקשר בין גוף, מגדר ופוליטיקה בהקשר של מחאה חברתית.
Grosz,. E. (2013). Bodies and knowledges: Feminism and the crisis of reason. In "Feminist epistemologies" (pp. 187-216). Routledge.
Wimmer, A. (2008). The making and unmaking of ethnic boundaries: A multilevel process theory. "American. journal of sociology", 113(4), 970-1022.
|
תמונה
|
ד"ר סיגל אופנהיים-שחר חוקרת ומלמדת מ-2010, בתוכנית ללימודי מגדר; ובפקולטה לחינוך- באוניברסיטת בר אילן, וכן, בבית הספר לחינוך בקריה האקדמית אונו -דרך העדשה המגדרית (ולא רק), ובאמצעות פדגוגיה פמיניסטית. תחומי ההוראה כמו גם תחומי המחקר הם- נערות ובגרות צעירה, הנחיית קבוצות וקונפליקטים ותהליכים של התערבות, למידה פורמלית ובלתי פורמלית, ניהול וחוללות מנהיגותית אקטיביזם חברתי ואזרחות פעילה. |
חוצות גבולות מגדריים: האקדח האישי ככלי רפלקסיבי מגדרי בקרב אזרחיות חמושות בישראל | מאיה מאור, נתן שטרן, עוזי בן שלום
בהרצאה זו נטען כי דווקא משום שהאקדח האישי מזוהה עם חציית גבולות של נשיות מסורתית, הוא הופך עבור אזרחיות חמושות בישראל לכלי משמעותי בהבניית זהותן. המחקר מבוסס על כ-17 ריאיונות עומק עם נשים ישראליות שבחרו להוציא רישיון לנשק אישי לאחר ה-7.10.23, וכן על אתנוגרפיה דיגיטלית במגוון מרחבים המשמשים נשים חמושות בישראל. למחקר שתי תרומות עיקריות. ראשית, המחקר תורם לגוף הידע שעוסק בפרפורמטיביות מגדרית, אזרחות וכוחה של המדינה. אנחנו טוענים שהירידה באמון הציבור ביכולתה של המדינה לספק ביטחון מאז ה-7.10, פערה חלל שמאפשר פרפורמטיביות מגדרית חדשה של נשים חמושות כנשים הלוקחות אחריות על ביטחונן וביטחון משפחה. פרפורמטיביות מגדרית זו מבוססת על אתגור קו הגבול בין נשיות מסורתית לבין פרקטיקות של נשיאת נשק ויצירת אינטגרציה בין התחומים בחיי היום-יום.
תרומה שניה נובעת להבנת האופנים בהם נשיאת נשק אישי משפיעה על כינון זהות ותפיסה עצמית. אנחנו מבנים את תהליך הבניית הזהות של אזרחיות חמושות כתהליך בעל שלושה שלבים: בשלב הראשון, הנשים מודעות לכך שהן מאתגרות את גבולות תפקידי המגדר המסורתיים על ידי הבחירה לשאת נשק. הן מקשרות את אתגור הגבולות הזה עם אתגורים מגדריים בתחומים נוספים, כגון בתחום התעסוקה או המשפחה. בשלב זה, הן תופסות את בחירתן לשאת נשק כמעצימה וכמרחיבת הרפרטואר המגדרי שלהן.
בשלב השני, ההכרה בחציית הגבולות המגדריים מובילה למאמץ יום-יומי לשלב בין פרקטיקות של 'נשיות מסורתית' לבין פרקטיקות של נשיאת נשק, מאמץ שמצריך השקעה רגשית משמעותית וכולל התמודדות עם מתחים. בשלב השלישי, מאמץ זה מוביל לכך שהאקדח הופך לכלי רפלקסיבי מגדרי, אשר החזקתו מעוררת רפלקציה עצמית לגבי האופנים בהם הנשים מאתגרות או משמרות גבולות מגדריים בכל תחומי חייהן היומיומיים. בסופו של התהליך, האקדח הופך לכלי אינטימי עבור הנשים ולחלק בלתי נפרד מזהותן.
|
תמונה
|
דר׳ מאיה מאור היא חברת סגל בחוג לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטת אריאל. היא חוקרת ביקורתית בתחום בריאות ורפואה והסוציולוגיה של הגוף. |
|
תמונה
|
ד״ר נתן שטרן, החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת אריאל |
|
תמונה
|
פרופ׳ עוזי בן שלום הוא דקן מדעי החברה והרוח באוניברסיטת אריאל, שימש בתפקיד יו"ר אגודת חוקרי צבא-חברה בישראל וכן בתפקיד יו"ר (משותף) של קהילת צבא וביטחון באגודה הסוציולוגית הישראלית. |