זוקפות קומה – השתלמות ומחקר שיתופי למטפלות באמצעות אומנויות שעובדות במערכת החינוך

שני המפגשים הראשונים התקיימו בשיאה של שנת הלימודים העמוסה, באמצעות הזום. בראשון מבין השניים, הכרנו את עשרים הנרשמות, הצגנו בפניהן את מטרות ההשתלמות, את המחקר השיתופי מבוסס האמנות שילווה אותה, והזמנו אותן לשמש חוקרות שותפות לצידנו. מטרת המחקר, סיפרנו, היא לתאר את המציאות אותה הן חווים מטפלות ומטפלים באמצעות אמנויות בעבודתם במערכת החינוך בישראל.  המחקר יזמין לחשיבה על אופנים בהם ניתן לקדם שינוי בחווית המטפל.ת ולקדם תחושה של זקיפות קומה מקצועית. המחקר, יש לציין, אושר על ידי ועדת האתיקה הפקולטתית לרווחה ובריאות באוניברסיטת חיפה, והמדענית הראשית במשרד החינוך.  
המפגש השני נפתח בהרצאה ובה "מצגת מרימה וממשיגה". שמטרתה לתאר בפני המשתתפות מחקרים שעשינו בעבר, הממשיגים את עבודת המטפל.ת באמצעות אמנויות במערכת החינוך, ומדגישים את הישגיה וחשיבותה. חשיבות הטיפול באומנות במערכת החינוך הישראלית אכן עולה מן העדויות בשטח ומכמות גדולה של מחקר המצביע בין היתר על עובדת היותנו המדינה המתקדמת ביותר בעולם מבחינת היקף הטיפול באמצעות אומנויות במערכת החינוך, המגוון והאיכות המוצעים למטופלים והידע שנצבר עליו. מחקרה של שקרוב ( https://doi.org/10.1016/j.aip.2019.03.005 ) הדגים את גורמים המועילים והמעכבים שינוי בטיפול באומנות במערכת החינוך בישראל. מחקרה של לינדר (2020) בחן את הפונקציות המיטיבות של עשיית אומנות בטיפול במערכת זו, עבודתה של הרפזי
( https://doi.org/10.3389/fpsyg.2020.518304 ) הביאה את חוויותיהם של מתבגרים מטיפול באמצעות אמנות בתוך בית הספר. מחקרה של קורמן-הכהן ( https://doi.org/10.3390/children9040467 ) שאף זכתה למימון הכרה מטעם משרד המדענית הראשית במשרד החינוך, הציגה את התמודדותן של מטפלות באמצעות אמנויות במערכת החינוך בזמן הסגרים בתחילת הקורנה. 
לאחר ההרצאה, נתבקשו המטפלות לבחור שיר שמבטא את חוויתן בעבודתן היומיומית במערכת החינוך. חלק גדול מן השירים שנבחרו עסקו בתפיסתן של המטפלות את היופי והמשמעות המתקיימים בעבודתן: "...בואי עכשיו ספרי לי לאט מה שראית ומה ששמעת..." (2011), "כל הדברים היפים באמת מתגלים בזמנם האיטי, הבלתי מתחשב..." (2011), "כולנו זקוקים לחסד, כולנו זקוקים למגע..." (1981). שירים אחרים נגעו בהמולת המציאות, למשל "מקהלה עליזה" (1967), ומיעוטם, עסקו בצורך בשינוי, וברצון לעשות מעשה, כמו השיר "בוער בי השינוי" (2019).

מקורות:

בסיום מפגש הזום השני, קיבלו המשתתפות את המטלה לעבודה בחודש הקרוב, ואשר תניע את המחקר ואת עבודת החוסן בהם נעסוק: 

1.  צאי לשטח במתי"א/במסגרת מה את עובדת ושוחחי עם מטפלות באמצעות אמנויות/ מומחיות-תחום בנוגע לחוויה ולאתגרים מעבודתן במערכת החינוך. 
2.  נסי להגיע למגוון רחב של קולות: תרבויות, וותק, גיל, מין ומגדר, מסגרת וקהלי יעד. 
3.  נסי להיחשף במיוחד לקולות שונים מאלו שלך, ולשמוע באופן לא ביקורתי חוויות, דעות, עמדות ותפיסות שונות.  
4.  הכיני סיכום של הקולות השונים ששמעת (לפחות עשר נקודות שונות שעלו מתוך השיחות). 
5.  בעת השיחות הבהירי לעמיתות איתן תשוחחי כי המידע שימסרו יסייע לנו בהשתלמות לחשוב את המצב ועל דרכים להתמודד עימו. הדגישי יחד עם זאת כי הן לא מחויבות לספר דבר אם הן לא רוצות בכך, וכי את מתחייבת להעביר את המידע בסיכום שלא יזהה אותן בשום צורה. נבקש ממך גם לא להעביר את המידע שנאסף לאנשים אחרים במתי"א/ במסגרת או מחוץ לה, כולל לא להעביר את המידע לגורמי סמכות. אנו מדגישות נקודה זו כי חשוב לנו מאד להימנע ממצב בו תיווצר פגיעה, גם אם לא מכוונת, בגלל אמירה, שיתוף, דעה, או משהו שנאמר. אין להביא חומרים שנאספו במהלך הדרכה קלינית או שיחה אישית מקצועית במסגרת תפקידכן, אלא רק משיחות ייעודיות להשתלמות שלנו. כמו כן, אין להציג שמות או כל פרט מזהה אחר על האנשים עמם שוחחתן.

המטפלות נתבקשו לשלוח אלינו את העבודות במייל, לקראת המפגש המרכזי שהתקיים פנים מול פנים, במשך יומיים ברצף בתחילת חודש יולי 2022.

ההשתתפות במחקר הוצגה למשתתפות כרשות, והמעוניינות, חתמו על טופס הסכמה להשתתפות במחקר שאושר על ידי רשות המחקר באוניברסיטת חיפה, והמדענית הראשית של משרד החינוך. 

נפגשנו נרגשות, במכללת ארז בשלומי, בתחילת יולי 22. התחלנו את המפגש בפעילות היכרות
בנשימה, תנועה ומגע, במבט, ללא מילים, עם חיוכים ראשונים ופרצי צחוק קטנים, בליווי נגינת גיטרה.
אחרי הפתיחה וההיכרות, אפרת הזכירה והגדירה את המושגים "שחיקה מקצועית" ו"תשישות
החמלה" – שתי סכנות מקצועיות שעשויות לפגוש אנשי טיפול בכלל, במערכת החינוך ובתקופתנו -
בפרט. דפנה ושרון תיארו מחקרים ראשוניים שערכו במערכת החינוך בנוגע לשחיקת מטפלות
ומטפלים, ועל הקשר שיכול להיות בין תנאי העבודה לשחיקה, ולהיפך - להצלחת הטיפול. אפרת,
כמשל, הזכירה את הדיילת במטוס שממליצה תמיד לעטות מסיכת חמצן בעת מצוקה קודם על
המבוגר האחראי, ורק אז על הילדים שהוא תומך בהם. מה תהיה מסכת החמצן שלנו, שתאפשר לנו
להעניק טיפול ותמיכה מיטביים מתוך תחושת בריאות ומלאות של המטפל.ת?

כעת התחלקו המשתתפות-החוקרות לארבע קבוצות. כל אחת קיבלה את הטקסט של עבודת הריאיון שלה, ושיתפה בה את חברותיה לקבוצה. במהלך השיתוף התגלו נושאים דומים, ואחרים, חדשים ומעניינים, או מטלטלים, הקבוצות הקטנות נסחפו לתוך שיחה בנוגע לתנאי העבודה וחוויית המטפלות, כולל חוויותיהן האישיות משנות העבודה במערכת החינוך. לאחר השיתוף, גזרה כל משתתפת את המסמך שלה לאמירות קטנות, ממוקדות, והקבוצה כולה החלה לאסוף אמירות דומות, תואמות, כנושא אחד "תמה" שקיבלה מן הקבוצה כותרת. 

תמונה

תמונה

תמונה

תמונה

כולנו, משתתפות ומנחות כאחת, חשנו שהעבודה על המטלות והחיבור שלהן לתמות משותפות היא מורכבת. חלקנו הבנו מיד את העניין והתחלנו במרץ לגזור. לעיתים נתקענו סביב משפטים ספציפיים שלא תמיד התחברו. כל קבוצה מצאה לה שיטה ייחודית לאיסוף וארגון התוצרים. "זה היה מרתק" ציינו אחדות מאיתנו. מה מרתק? האיסוף, השיתוף, העיבוד המשותף והעדות כיצד נאספים כל הקולות אישיים, לגוף רחב ומקיף יותר של יידע. 

אחרי ארוחת הצהריים הנפלאה באדיבות מכללת תל-חי, ישבנו במליאה, הקבוצות הציגו את תוצרי ניתוח התוכן שעשו, ואפרת ריכזה את התמות יחד עבור המטפלות על הלוח.

תמונה

יש משהו מציף בהצטברות כל המידע מכמעט מאתיים ראיונות על גבי הלוח הגדול. רגשות לכאן ולכאן, שאלות, מורכבויות ודרכי התמודדות. החוקרות משתתפות ההשתלמות דיברו על שפיפות הקומה, לעיתים. "אז למה אנחנו עובדות שם, למרות כל הקשיים?" שאלה שרון ט', ואז החלו להתווסף הסיבות מדוע כן, תוספות מניסיונן ומחשבותיהן של המשתתפות, הפעם, לתכנים שעלו בראיונות. במעגל הנוכחי  של השיח, רבות מהמשתתפות ביטאו אידיאולוגיה חברתית ורצון לתרומה, יתרונות של מערכת החינוך, כוחות שגילו בעצמן ובעבודה עם הצוותים החינוכיים – כל הסיבות מדוע "לעבוד שם". 

בחלקו האחרון של היום הציגו דפנה ושרון מחקרים נוספים שערכו. היו אלה מחקרים שנהגו מתוך צרכי המערכת, ויוכלו אולי  לשמש את המשתתפות כחומרי גלם ליום הבא בו התכוונו פשוט כמשמעו – להתחיל ולזקוף קומה. מחקר אחד תיאר תהליך בו קבוצת מדריכות ורכזות ניסו לבנות מודל להתמודדות עם חופשות לידה של מטפלות במערכת. "האם יש נושא שבוער גם בקרבכן ותרצו לעבור עמו תהליך דומה? נשאלה השאלה. מחקר אחר תיאר השתלמות שפותחה במתי"א סביב עניין שדורש חשיבה קלינית. "האם גם אתן תרצו ליזום השתלמות מסוג זה?" שיחה ערב התפתחה סביב השתלמות, מחקר, יזמות ורעיונות שונים עלו. השיח המשיך שעות מספא לאחר תם יום הלמידה בקבוצת הוואטסאפ של ההשתלמות ובשיחות האישיות עם המנחות גם למחרת. 

סיימנו את היום בתזכורת לשירים שנבחרו פעם, בזום הראשון שלנו: "שירים של מציאות." כעת התבקשה כל אחת לבחור שיר נוסף - והפעם "שיר של תקווה". בסמוך להשמעת כל שיר, אפרת הציעה לתאר את התנועה הנפשית שקרתה בין בחירת השיר בזום ההיכרות שלנו, דרך עבודת הריאיון, הניתוח, וכלה ברגע הזה ובשיר החדש שנבחר. האזנו לקטעים מהשירים החדשים: "עוד נגיע, נגיע ליום המואר... עוד נפתיע נפתיע את יום המחר" (1985) או "משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו..." (2008). 

מקורות:

(2008) משהו חדש מתחיל [רובס, ד']. משהו חדש מתחיל. הד ארצי.

(1985) עוד נגיע [ארזי, י']. שהשמש תעבור עלי. נתן תומר.

לאחר שהבאנו ביום הקודם לידי ביטוי את המורכבות והקושי בעבודת המטפל.ת במערכת החינוך, יומה השני של ההשתלמות הוקדש לטיפוח חוסן, ואין כמו האמנויות על מנת לזקוף קומה. הבוקר התחיל בפעילות תנועתית שאמאני הנחתה לצלילי שיר של פיירוז, שהביאה שימחה, תנועה וצחוק לחדר. לאחריה, הנחו שרון ודפנה לעבודה באמנות חזותית: :"חשבי על עצמך ועבודתך במערכת החינוך. על הדרך שעברת, דברים שעשית, מקומות בהם צמחת, המקומות בהם חשת נבולה, כל מה שנתת לאחרים ומה שקיבלת. אתגרים בהם פגשת. דמי את עצמך לעץ שנשתל לפני שנים רבות, וצומח ופוגש אנשים, ומקומות מצמיחים, וגם מאתגרים. וציירי את עצמך כעץ על גבי דף  A4-3. לאחר שהבאנו ביום הקודם לידי ביטוי את המורכבות והקושי בעבודת המטפל.ת במערכת החינוך, יומה השני של ההשתלמות הוקדש לטיפוח חוסן, ואין כמו האמנויות על מנת לזקוף קומה. הבוקר התחיל בפעילות תנועתית שאמאני הנחתה לצלילי שיר של פיירוז, שהביאה שימחה, תנועה וצחוק לחדר. לאחריה, הנחו שרון ודפנה לעבודה באמנות חזותית: :"חשבי על עצמך ועבודתך במערכת החינוך. על הדרך שעברת, דברים שעשית, מקומות בהם צמחת, המקומות בהם חשת נבולה, כל מה שנתת לאחרים ומה שקיבלת. אתגרים בהם פגשת. דמי את עצמך לעץ שנשתל לפני שנים רבות, וצומח ופוגש אנשים, ומקומות מצמיחים, וגם מאתגרים. וציירי את עצמך כעץ על גבי דף  A4-3. 

תמונה

עם סיום הציור האישי, מיקמנו את העץ שלנו על גבי דף ענק ומשותף. הדפים שהוגשו היו ניירות ממוחזרים שצידם האחד כבר מצויר. אחדות מאיתנו בחרו לצייר על גבי הצד המצויר כבר, מה שאיפשר דיאלוג בין תוכן קיים לתוכן חדש שנוצר. לבנת המשיגה זאת יפה כשאמרה שהפסיכותרפיה הבינה זה מכבר שהמטפל איננו דף חלק להשלכות, ואולי גם אנחנו כבר מבינות כמטפלות באומנויות שהדף שלנו לא תמיד חלק.    

לאחר מכן הנחנו את העצים המצוירים על גבי שולחן משותף. כל אחת באיתנו התבוננה בעץ שלה, במקום בו הוא ממוקם, בעצים שסביבו, וניסינו לחשוב מה יסייע לעצים שלנו לזקוף קומה. בעזרת גירי שמן הוספנו לכל עץ את מה שהוא זקוק לו דרך חיבורים או מצע משותף. עכשיו כשכל עץ מוקף בגורמי ההזנה שנוספו לו, ניסינו לבחון מה אנחנו רואות? מה מספר לנו הציור מעבר לכוונתנו הראשונית? בקבוצות קטנות שיתפנו זו את זו בחוויה ובלמידה שלנו. נתבקשנו לבחור תמה אחת מרכזית ולהציגה לאחר מכן במליאה. 

תמונה

חברות הקבוצה הראשונה דימו את חוויתן לעץ התמר. הן סיפרו שכמותן, עץ התמר הנו עץ שנותן פרי, אבל שלוקח זמן רב עד שהוא גדל לתת את פירותיו. זהו עץ שיכול לנוע אבל ולהישאר זקוף. הוא מותקף לעתים על ידי חידקנית הדקל, ולכן יש צורך מתמיד לבחון את שלומו ולתחזק אותו באופן שוטף. פרי התמר מתוק ובריא, אבל הגזע שלו נבנה אט אט. נתי, שהייתה בקבוצה אחרת סיפרה מאוחר יותר שגזע התמר נבנה מעלים בהדרגה. הגזע הזה, ככל שהוא איתן יותר, מאפשר יותר תנועה. 

המשתתפות בקבוצה השנייה סיפרו שהחיבורים עם עצים אחרים היוו גורם של כוח עבור העץ שלהן, חיבורים שיש בהם משהו מזין ומרגיע. הן חשו שהעבודה הדגישה עבורן את כוחה של הקהילה, ושאלו אילו חיבורים אנושיים מקצועיים ירצו לטפח בעבודתן, ומאילו חיבורים ירצו להימנע? אותה קבוצה הדגישה כי הבדידות המוכרת להן מעבודתן היא מזיקה ומחבלת, ושאלו כיצד ליצור את המעבר מבדידות לשיתוף פעולה? עד כמה רואים אותנו במערכת? וכמה אנחנו צריכות להיות דומיננטיות כדי שניראה? 

הקבוצה השלישית דיברה על היכולת להיות ניזונה ומזינה, ושאלה מי מזין אותי? מה מזין אותי? גם בקבוצה זו עלה השיח על נראות, קבלה, תוקף, ערך, שייכות לקבוצה ומשמעות, על שורשים, תנועה, חיבור לעצמי ותכלית. הקבוצה הרביעית העלתה את נושא החיבור לסביבה, והעלתה שאלות על מה מזין, לצד הבנה של החשיבות לקבל עצמנו, להיתמך, לדעת לתקשר את הצורך שלנו, וגם את הרצון להיות שייכות ולחוש שייכות.  
 

המשימה האחרונה בתרגיל העץ הייתה כתיבה  על דף את מה שעוזר לכל אחת לזקוף את קומתנו. התמה המרכזית שעלתה ממרבית המשתתפות הייתה חיבור לקהילה ותחושה של שייכות. 

תמונה

מה עוזר לזקוף קומה במתי"א שלכן ?
 

במליאה האחרונה שלנו יחד שיתפנו בפרויקטים וברעיונות ייחודיים המתקיימים במתי"אות השונים, ומסייעים לגיבוש הזהות המקצועית ולתחושת ערך ושייכות: תמר סיפרה על שיתופי פעולה מפתיעים וייחודיים בין מטפלות בבית ספרה לבין אנשי צוות ממקצועות אחרים, כמו למשל סטודיו פתוח שמעבירות המטפלת באומנות עם המורה לאנגלית. ליאת סיפרה על השתלמות הכוללת פגישות זום לכל הצוות, בהן מציגים המטפלים רעיונות ופעילויות מפרי יוזמתם. היא סיפרה גם על ההשתלמויות שהתקיימו במתי"א סביב עבודה עם הורים, ועל מודל העבודה שהם מפתחים בנושא זה. נעה סיפרה על שעות שקיבלה מן המנהלת, בהן היא פוגשת צוותים חינוכיים, לצורך עיבוד חוויתם מעבודה עם תלמידים לא מדברים בספקטרום האוטיסטי. הפגשים, סיפרה נעה, מסייעים להעצמת הצוות ולתמיכה בו. נתי סיפרה על עבודה עם ההורים במתי"א שלה, שמקשה על אחדות מן המטפלות ועבור אחרות היא תורמת וחשובה. נתי סיפרה גם על תהליך קליטת מטפלות חדשות בתחילת השנה, על מפגש שמלווה בעבודה יצירתית ומתנה קטנה, וכן על ערב למידה לכל עשרות המטפלות במתי"א, שלעיתים גם מתפתח בהמשך לקורס מלא. שירלי סיפרה שנתנה השתלמות לסייעות, ללמידה מעמיקה יותר של נושאים הקשורים בתפקידן במערכת. היא מתרשמת כי ההשתלמות הרחיבה משהו בעולמן של המשתתפות בהשתלמות, ושתפה בהבנתה שכמטפלת באומנות, יש ביכולתה העניק ידע משמעותי וכלים לעבודה, ולא רק לסייעות, כלומר, שקיים מגוון רחב של אפשרויות לחיבורים ותרומה של מטפלות במערכת החינוך . אמאני העלתה את הנושא של השמעת קול – של ביטוי עמצנו והסברת תפקידנו במערכת. היא סיפרה על חיבורים שלה עם אנשי צוות ממקצועות אחרים, ועל הנגשת המידע על טיפול באמצעות אומנויות דרך הצגה, כלומר באמצעות האמנות עצמה. לתפיסת אמאני הדבר חסך עבור הצוות כולו חיכוכים ואי הבנות במהלך המשך השנה. יפעת סיפרה על פורום מטפלים, בו כל מטפל מקבל בתורו במה להצגת פרויקט ייחודי שיזם. הדבר משפר את תחושת השייכות של המטפלים והמטפלות למתי"א ומגביר את תחושת התמיכה בקרבם. אחרונה, סיפרה טל סיפרה על השתלמות שהיא נותנת במתי"א בנושא
עבודה עם ילדים על הקשת האוטיסטית. 
 

?איזה פרויקט תרצו לעשות כשתחזרו משלומי?
 

בעקבות הדיונים שלנו על קשיים ואפשרויות בעבודת המטפל.ת במערכת החינוך, נערך כעת סבב קצר, בו כל אחת התבקשה להגות ולהציג רעיון לפרוייקט אותו תרצה לקדם במתי"א שלה. מספר נושאים חזרו על עצמם: ארגון והבניית תהליך קליטת המטפלות החדשות, גיבוש הסקטור במתי"א לצורך הגברת תחושת השייכות לקבוצה, למקצוע ולתפקיד, יצירת השתלמויות ייחודיות לעבודה עם אוכלוסייה מסוימת, בעלת צרכים ייחודיים, קידום שיתופי פעולה עם חברי צוות ,ממקצועות אחרים, חשיבה ופעולה בכיוון של עבודה עם הורי המטופלים 

סנגור על המקצוע שלנו והסברתו בצוותים הרב-מקצועיים, עידוד שיתופי פעולה ומידע בין מתי"אות, יצירת פורומים בהם מטפלות יוכלו לחלוק מידע, מתן במה לתיאורי מקרה שנאספים, קידום הדרכה מבוססות אומנויות, הקמת סטודיו פתוח עבור צוותים חינוכיים, הגישור לפחתת התחרות בתוך צוותים במסגרות החינוך, ומתן הדרכות ממוקדות אוכלוסייה. על מנת להפוך את ההצעות למעשיות וליצור קבוצות שאולי ישמשו לתמיכה בעתיד התחלקנו לשלוש קבוצות בהתאם לתחומי העניין שלנו או הסימפטיה ההדדית, ובכל קבוצה הוקדש זמן לתכנון המימוש כל נושא שעלה במציאות - בחזרה לבית הספר או למתי"א. כל אחת ישבה לבסוף, וכתבה את הפרויקט אותו תרצה לקדם במציאות – בשנה שתבוא.

היה לנו כיף ביחד, וגם קצת מחשבות על מה עוד היינו רוצות
 

בסיכום ההשתלמות שיתפנו בתחושה הטובה שעלתה והתחזקה במהלכה, בהתרגשות למצוא קולגות, חברות חדשות
שאוהבות כמונו בדיוק את העבודה שלהן, שרואות את הערך והמשמעות של טיפול באמצעות אמנויות עבור המטופלים וגם הן כמונו שותפות לחוויות ולקשיים. חלקנו סיפרו על התמלאות, על רוח גבית שניתנה, על תקווה מעצם התרחשות המפגש והעלאת האפשרויות במסגרתו, על התרוממות רוח והדהוד בין אישי מרגש שהורגש. אחרות הודו למנחות ולעמיתות האחרות על השותפות שנוצרה, על התחושה שאפשר לקדם שינוי ואשר היה בה משהו מדבק. עדינה אמרה שהמפגש, ההקשבה וכתיבת הפרויקטים חדדה עבורה את הידיעה שעבודתה חשובה ומוערכת. היא לא רואה עצמה ככח המניע של פרוייקט, אבל בהחלט מרגישה שתוכל לשלב ידיים עם צוותים בבתי הספר ובמתי"א על מנת ליצור שינוי מיטיב עבור כולם. יפעת סיפרה כמה נעים היה לה להיות יחד באווירה של הקשבה והכלה מלאה, מתוך הידיעה שאנחנו נלחמות על אותם הדברים. "כאן לא צריך להילחם, אלא רק להקשיב." "אני לא יודעת מה ישתנה" המשיכה יפעת, " אבל אני יודעת שזה אפשרי... אני יוצאת עם מרחב של נשימה יותר קלה, ואני מקווה שתלווה אותי עוד להרבה זמן." אמאני סיפרה שההשתלמות סייעה לה לבדוק מה היא רוצה, מה חשוב לה, מה היא יכולה לעשות ב"עת הסערה." כשהכל מורכב ומסובך בעבודה ובחיים. היא הזכירה לכולנו שגם אם אנחנו מרגישות כמו בורג קטן במערכת, הבורג עצמו הוא זה שמאפשר למערכת להתקיים ולפעול: "הכל יתפרק אם יזיזו משם את הבורג הקטן." נתי חשה שבמהלך ההשתלמות נוצר ושמע קול משותף של כולנו . שירלי, שהצליחה להצטרף להשתלמות רק ברגע האחרון כשמשתתפת אחרת נאלצה לבטל את השתתפותה, סיפרה שהיא יוצאת מכאן עם הנעה לעשייה, עם תחושת משמעות, ו"המון רעיונות שמתרוצצים לה "בראש.