דור ה- Z חוזר לקמפוס Back to Reality

תמיר ליאון

 

דור ה-Z, הנמצא בשנות העשרים לחייו, מתאפיין, בין השאר, בכך שאיננו מציב את הלימודים והעבודה במקומות הראשונים, ומחשיב יותר ערכים של well-being. בשוק העבודה הדבר ניכר במעברים התכופים שלהם בין משרות, ובשלוות הנפש היחסית שבה הם מקבלים תקופה של מובטלות. המחקר (גם  בישראל), מצביע על כך שהעובדים הצעירים מדרגים גמישות בתנאי העבודה כערך מרכזי באטרקטיביות של מקום העבודה, הם תרים אחרי עבודות מרחוק או "היברידיות", ורבים עובדים כנוודים דיגיטליים בעודם מטיילים בעולם.

באקדמיה, סדר העדיפויות של הדור מתבטא בירידה המתמדת במספר הסטודנטים במערב בעשור האחרון,

ובנטייה להמיר את התואר בקורסים מקצועיים, או לבחור במוסדות לימוד שלא דורשים הרבה מעבר לשכר לימוד

כדי להעניק תואר אקדמי.

ועכשיו דמו לעצמכם סטודנט שבילה את השנתיים האחרונות כשהוא נע ונד בין מקומות לינה, "ישיבה" עם חברים, עבודות זמניות, בילויים, אולי מילואים ממושכים, אולי מפונה עם משפחתו, וכל זאת בשילוב  תחושת הכאוס בארץ בכלל ובצפון בפרט, של מלחמה, שכול, חדשות רעות, פוליטיקה רעילה, הפגנות ומחאה, ערבבו פנימה את ההתרגשות של השנים הראשונות של חיים מחוץ למסגרת המשפחתית, את הריגושים החזקים של לעשות דברים לראשונה בעצמך, תחושת חיפוש הדרך, אולי גם ריגושים של מערכות יחסים זוגיות משמעותיות יותר ופחות.

וכל זאת כשהלימודים נמצאים ברקע, זמינים בכל מקום, והמערכת הכללית מתחשבת במצב ומקילה ככל האפשר.

וכעת תנחתו בבת אחת למסגרת שעות לימודיות, שמחייבת נסיעות, נסיעות שצורכות משאבים וזמן, שהייה בשיעורים בחברת אנשים חדשים, בתנאי משמעת של מוסד לימודי ותחושה שכל אי הסדר המנחם שאפף אותך, מתפוגג והופך למה שנראה כמו בית ספר של גדולים. זה מפחיד.

הסטודנט אולי חושש מירידה בציוניו בתנאים החדשים, מהחוויה החברתית החדשה והלא מוכרת, בעולם של רשתות חברתיות ששם דגש על הנראות החיצונית, על הבגדים החדשים שצריך לקנות, על ההשלכה של שעות הלימודים הממושכות על היכולת להתפרנס. אבל בעיקר חושש הסטודנט מאובדן החופש שלו, מהיציאה מהמצב הכמו-ילדותי הלא מחייב, העוטף והמתחשב, היישר אל הדרישות של החיים. זה דורש התבגרות מואצת וזה לא כיף. לכך נוסיף את הסטודנטים המבוגרים יותר, שהצליחו לנהל משפחה עם ילדים קטנים, וללמוד דרך הזום,

שמצבם משתנה בחטף, והם צריכים למצוא פתרונות, בנוסף ההיבטים הרגשיים שהמלחמה הזאת השאירה אצל רבים, אולי לכל חייהם. ואם אתה סטודנט ערבי, אז אולי קיים בנוסף גם חשש מהחשיפה הקרובה לתחושת הלאומנות הגוברת בישראל של אחרי ה 7.10 העלולה להתבטא בכל אזכור בכיתה של המלחמה.

אז עצתי למרצים היא אחת:

לא בטוח שהסטודנטים זקוקים כעת לפתרונות למצב, אלא אולי למה שמכונה "ולידציה של רגשות", כלומר הבנה והכרה של המרצה את החששות שלהם והקרנת תחושת הזדהות.

אפשר לומר לסטודנטים משהו כזה:

"אני יודע שהמעבר מלימודים בזום למצב של פגישות פיזיות,  אפילו למי שהתנסה בכך בעבר, הוא מאתגר.

היציאה מהבית, הנסיעות, המשמעת הנדרשת בהגעה המתמדת לשיעורים, התחושה שהחופש היחסי שנהניתם ממנו קצת נפגע. אני יכול לקוות שתגלו עם הזמן את החוויות החדשות שמציעים החיים כאן ותלמדו להנות מהם ואפילו להבין שגלום בהם קסם מיוחד, שאולי תזכרו גם שנים קדימה. ואני יכול להבטיח לכם, שאני מתכוון להיות קשוב ולגלות ביחד אתכם את כל המשמעויות של המעבר החד שעברתם, ולהיות שם בשבילכם בכל עת. שנה טובה לכולנו".

(הדברים נכתבו בלשון זכר ומכוונים לכל הג'נדרים באשר הם).

בהצלחה מכל הלב,

תמיר ליאון

למצגת ההרצאה,

Document name: Z generation Tamir Leon 21.10.25.pdf

---------------------------------------------------------------------

רוצים להיעזר בנו?

היחידה למצוינות וחדשנות בהוראה מציעה לכל מרצה ליווי פדגוגי וטכנולוגי מלא לשיפור נראות הקורס, מבנה יחידות הלימוד, שילוב משאבים דיגיטליים מתאימים, ושיפור אופן הוראתן בפועל.
הליווי אישי (מפגשי אחד על אחד) ומבוצע על ידי צוות המלווים הפדגוגיים של היחידה והצוות הטכנולוגי של מעבדת החדשנות בהוראה.

בקרו בעמוד הראשי של היחידה למצוינות וחדשנות בהוראה לקבלת מידע נוסף על השירותים שאנו מציעים ולגילוי כל האפשרויות להעצמת חוויית ההוראה שלכם.
ליצירת קשר ישיר, שלחו מייל לכתובת:   [email protected]