הוראה בכיתה רבת משתתפים

נמצא שבכיתות גדולות, הקשר בין הסטודנטים לבין החומר הנלמד רופף יחסית לזה שבכיתה קטנה, המוטיבציה ללמידה נמוכה יותר כמו גם המחויבות של הסטודנטים לקורס (קישור למאמר). במחקר שבחן את הקשר בין מרצים לסטודנטים נמצא שהביצועים של סטודנטים הזקוקים לאינטראקציה כאמצעי עידוד ללמידה, יורדים כאשר עצמת הקשר מרצה-סטודנט יורדת (קישור למאמר). לפיכך, ניתן להסיק שכיתות רבות משתתפים אינן מהוות סביבות למידה המעודדות סטודנטים הזקוקים לקשר משמעותי זה.

על פי המאמרים, הקשיים האופייניים למרצים בכיתה גדולה הם:

• ריחוק פיזי מהסטודנטים.

• קושי לקיים שיח עם הסטודנטים.

• קושי לאפשר שאלת שאלות באולם גדול.

• קושי של המרצה לבדוק הבנה באמצעות אינטראקציה עם הסטודנטים.

בעוד שהקושי של סטודנטים בלמידה בכיתה גדולה בא לידי ביטוי ב:

• תחושת ניכור בין הסטודנטים לבין עצמם.

• קושי לשאול שאלות – עקב בושה ו/או ריחוק פיזי מהמרצה.

• מחוייבות נמוכה לקורס הגורמת לנוכחות מועטה עד כדי נשירה.

אז מה אפשר לעשות?

אחת הדרכים לשמור על עניין וקשב בקורסים רבי משתתפים היא שימוש ב"למידה פעילה" המפעילה את הסטודנטים תוך כדי השיעור ומייצרת אינטראקציה בינם לבין עצמם ובינם לבין המרצה.

ניתן לפרק הרצאה פרונטלית למשימת למידה שבה הסטודנטים עוברים מלמידה פרונטלית ללמידה אישית וללמידה בזוגות. בתהליך זה תפקיד המרצה הוא להנחות את הלומדים, לענות על שאלות ולזהות אי-הבנות של התוכן, שאליהן אפשר להתייחס בסיכום התהליך. להלן דוגמה למהלך פדגוגי כזה:

דרך נוספת היא שימוש ב"מזניקי קשב". מזניק קשב הוא כל דבר שישנה את האווירה בכיתה ויגרום ללומדים לחזור לקשב מלא. זה יכול להיות שינוי בטון הדיבור של המרצה, או שאילת שאלה מעוררת (ואולי קצת פרובוקטיבית) ולאחריה דיון קצר שיקדם את הנושא הנלמד.

קיימים גם מזניקי קשב העושים שימוש במדיה הדיגיטלית. בחידושון קודם הצגנו את הכלי "מנטימטר" (Mentimeter) המאפשר במהלך ההרצאה לשתול סקרים הבודקים הבנה או עמדות של הסטודנטים, ושימוש בתוצאות הסקר להמחשה, למידה או דיון בנושא הנלמד. בסקרים אלו ניתן להשתמש בשאלות נכון/לא נכון, שאלות רב-ברירה, ענן מילים ועוד. להלן דוגמה למהלך פדגוגי העושה שימוש בסקר:

מלמדים בכיתה רבת-משתתפים? רוצים לשתף מניסיונכם? כתבו לנו ונשמח להפיץ את הידע!