הסטודנטים והסטודנטיות מתוכנית פליאה של החוג ללימודים רב תחומיים ביקרו במוזיאון "אנו" כחלק מתוכנית הקורס- "נשף במוזיאון: כשהמוזאונים לא מפסיקים להפתיע."
הסיור במוזיאון "אנו", מוזיאון ההמשך ל"בית התפוצות", היה שיאו של קורס אשר הציג זוויות חדשות ומפתיעות על מוזאונים, ותערוכות בארץ ובעולם. מה חידש "אנו"? מדוע היה שיאו של הקורס?
לאחר שהעמיקו הסטודנטים והסטודנטיות (וירטואלית) בתערוכה מטלטלת על הזונות של פריז במוזיאון האורסיי, בבחינת משמעות הצבע בתערוכות על Dior ו-Chanel בפריז ובניו יורק, אומנית שנשכחה ב- National Gallery ו"מסיבת ארוחת הערב" במוזיאון לאומנות מודרנית בברוקלין, היה זה אך מתבקש להגיע לסיור של ממש, כאן בארץ.
בסיור ב"אנו" יישמו את המבט האחר וההצצה אל מאחורי הקלעים של העשייה והאוצרות. הסיור במוזיאון הציב בפני הסטודנטים והסטודנטיות את האתגר והשאלה – האם הצליח להציג זווית אחרת מ"בית התפוצות" על העם היהודי? מהו המסר שהמוזיאון החדש מעביר, האם העם היהודי כבר לא "לבדד ישכון"? האם הצליח להעביר גם את סיפורן של הנשים?
ניב ציפורי, אחד מהסטודנטים, חלק איתנו את הרגשתו בעקבות הביקור.
הסיור במוזיאון "אנו" הציף בי זכרונות שהודחקו עם השנים. זיקה למסורות היהודיות, המוצגים האישיים, סיפוריי הנשים והשתלשלות סיפור העם שלי, עוררו בי תחושות סולידריות ושייכות לעם ולמסורת. מעניין במיוחד לראות את ההבדלים הארכיטקטוניים של בתי הכנסת בתפוצות. אני שמח שיש את המוזיאון הזה, עם היוזמות החדשניות, foodish, והכבוד להיסטוריה ולאנשים שמרכיבים את העם שלנו. החפצים והסיפורים שמאחוריהם חשפו בפניי את הצד האישי של חיי היהודים בעולם לאורך ההיסטוריה.
גם מוזיאון הוא מקום מצוין לצאת בו מאיזור הנוחות.
