.נתרם למכללה האקדמית תל-חי לכבודם של קרול ורוני סלייטרהאוסף
תערוכת הקבע של אוסף ליילה שוורץ מכילה עשרות יצירות רישום, ציור ופיסול של רבים ממיטב אמני ואמניות הארץ, ומהווה תיעוד נדיר של פיסת היסטוריה בשדה האמנות הישראלית. לכל היצירות המוצגות נושא משותף- ליילה, שפעלה כמודל עירום במשך כחמישים שנה. אל מול התפיסה הרווחת בתולדות האמנות של המודל כפסיבית, כנתונה למבטם ומרותם של הצייר והצופה המתבונן, עיצבה את עצמה ליילה כמודל אקטיבי, מעורב במעשה האמנות, כזה שמשיר מבט אל עבר העין הצופה. כתחליף לתשלום עבור עבודתה כמודל, בחרה לבקש מהאמנים חלק מהעבודות שיצרו, אלו הצטברו לכדי אוסף ייחודי שמתעד את דמותה מנקודות מבט מגוונות; בקו, בצבע ובחומר, ובתוכו שזור סיפור חייה כמקור השראה.
ליילה שוורץ –דוגמנית ערום, שורדת, לוחמת
"נולדתי חומר, לבד בעולם, ללא זהות", מתארת ליילה, שנולדה בקהיר (1949) לאם ממוצא אירופי ולאב ממוצא לבנוני שהתאסלם. היא עלתה ארצה עם אמה אך בשל קשיי האם לגדלה לבד נדדה בין משפחות אומנה מגיל שלוש. בגיל 12 הועברה לקבוץ השומר הצעיר "בית זרע", שטבע בזיכרונה ריחות של פרדסים ופריחה. האם נפטרה כשליילה הייתה בת 20 ועל אף שלא גדלה לצידה, רוחב ליבה של האם חקוק בזיכרונה של בתה. את אביה לא ראתה מעולם.
לאחר מות אמה, נותרה ללא כל. במטרה לשרוד, נאחזה בגופה כמקור יחיד של ביטחון וודאות. משיכה אינטואיטיבית לעולם האמנות הובילה אותה אל כפר האמנים עין הוד, שם החלה לשמש כמודל עירום, תרה אחר זהות ובונה אותה בהדרגה באמצעות אופן השתקפותה במבטם של אחרים, דרכם החלה לסלול את דרכה בחיים. במשך שנים דגמנה לאמנים ולסטודנטים לאמנות בארץ ובאקדמיות באמסטרדם, ברלין, שטוקהולם ופירנצה, מלקטת את זהותה במהלך שעות רבות של יציבה קפואה.
בשנות השמונים של המאה העשרים, במקביל לעבודתה כמודל, החלה ליילה ליצור בעצמה מיצגים חברתיים ופוליטיים במרכזם עמד גופה ובהם שזרה את זיכרונות ילדותה. התקשורת הישראלית אימצה אותה ואת גישתה החברתית לאמנות, וליילה הפכה לתופעה אמנותית, חברתית ותקשורתית, כשהגוף משמש לה מקור עוצמה, שער ניצחון לחיים.
מקום לאוסף:
אוסף העבודות שצברה ליילה ותיעד את חייה, פרי יצירה משותפת עם אמנים שראו בה את מה שמעבר למראה החיצוני ושהרעיפו עליה אהבה והערכה, נדד כמוה במשך שנים ושהה בבתים מארחים (ביתם של חיים ולאה קול היה המשמעותי שבהם), אך ליילה איחלה לו בית קבוע, מקום; לא זה המקובל - הגלריה או המוזיאון, אולי מכיוון שגם חייה שלה לא התנהלו בבית המובן מאליו.
חלל הספרייה הוא מרחב פתוח שמזמן אליו תנועה רוחשת של סטודנטים ממגוון מגזרים, מגדרים ותחומי עניין באוכלוסייה. כדרכה של ספרייה, המאפשרת דעת לכל, גם אוסף ליילה שוורץ מבקש להיות מוצג בפני כל ובעיקר בפני אלו שהזדמנו אליו במקרה, כמוה- עברו, עצרו, הביטו... בכך הוא מגשים את החזון של ליילה עצמה, שחזרה וביקשה: "אני רוצה מקום שבו האוסף יחיה".
בקומה הראשונה של התערוכה- מוצג בוויטרינה תיעוד נבחר של יצירות שנעדרות מהאוסף מסיבות שונות: חלקן נמסרו כתחליף לתשלום (בדומה לאופן בו קיבלה אותן ליילה מלכתחילה), חלקן נמכרו על מנת לכסות את הוצאות המחייה של ליילה וחלקן נגבנו. נוכחותן חיונית לאוסף ליילה שוורץ, כשם שהעדרן חיוני לסיפור חייה של ליילה, לסיפורו של האוסף.
מאחורי הקלעים:
את תהליך תליית האוסף ליוותה ותיעדה דרך עדשת המצלמה סטלה קרסו, כחלק מפרוייקט במסגרת לימודי צילום. חשיבות התיעוד עבורה הינה חשיפת ההתרחשות מאחורי הקלעים של הקמת תערוכה, על שלביה השונים, מרכיב מרתק שלרוב נעלם מעיני הצופים. יחד עם זאת, השאיפה לתעד ממרחק המצלמה הפך במהרה למעורבות מצולמת הן בבחירות האוצרותיות והן בעבודת הצוות, כשהיא משלבת ראייה צילומית עם הבנת חלל אוצרותית. עמדת המתבונן, המשקיף מהצד, שנקשרת לעבודת הצילום, התרחבה במהלך עבודת התיעוד והתלייה, ואל מול המודל הפסיבי, הבלתי מעורב, הציעה סטלה מודל אקטיבי, מעורב, כזה שמבקש להתנייד בין קדמת ואחורי העדשה.
אוצרות משותפת: ד"ר גל שחר, מנהלת המכון לאמנויות תל-חי, ליילה שוורץ, סטלה קרסו.
תודות: עו"ד גרשון שניידר, יעל דיין, חנה חזן, חוני המעגל, עטרה בן-פורת.
תלייה: יוסי חניה, ישראל פולברג.
מסגור: אמציה דהרי- "קו", גלריה ומסגור תמונות.
1 מתוך: סוכן תרבות, כאן 11, 27 בנובמבר 2021.