"את לעולם לא תהיי תלמידה עצמאית", "את לא מתאימה לבית הספר", " אף אחד לא יצליח ללמד אותך", "את תלמידה חסרת מוטיבציה", "מאכזב שלא אכפת לך מהלימודים", "כלום לא חשוב לך", "את לא תגיעי רחוק"...
אמירות כאלה ודומות להן שמעה לא אחת ד"ר עינב ורד במהלך שנות לימודיה,
לשמחתנו ולשמחתה כמובן, היא בחרה שלא להקשיב להן וכיום היא ד"ר לעבודה סוציאלית, ותחום ההתמחות שלה, איך לא... הוא לקויות למידה.
"השנים בבית הספר היו סיוט מתמשך עבורי", מספרת עינב, ספגתי המון עלבונות מחלק מהמורים.
בשל לקויות הלמידה שלי התקשיתי להשתלב בלימודים והשיא היה בכיתה ט' כאשר המורה הקריאה בפני כל הכיתה את מה שכתבי עם כל השגיאות כתיב שהיו לי.
ברגע זה נשרתי מבית הספר ונשארתי בבית שנה שלמה. בחופש הגדול עברתי אבחון, במהלכו אבחנו אצלי דיסקלקוליה (קושי במתמטיקה), שגיאות כתיב רבות והבנת הנקרא ברמה מאוד נמוכה. למרות זאת המאבחנת אמרה שאני מאוד אינטליגנטית ושאני צריכה לחזור לבית הספר ואכן חזרתי לבית הספר בכיתה י' אך סיימתי את התיכון ללא בגרות מלאה.
האמירות שספגתי במהלך שנות לימודי חרוטות בי כל כך עמוק, כאילו שזה קרה אתמול וזה טראומתי.
צריך להבין אני, כמו לקויי למידה רבים, סוחבת איתי פוסט טראומה שעיצבה את האישיות שלי והשפיעה לא רק על הלימודים אלה גם על תחומים נוספים בחיי".
בגיל 26 החליטה עינב לפנות ללימודי עבודה סוציאלית, אבל לנוכח הציון הנמוך שקיבלה בבחינה הפסיכומטרית, לא יכלה להתקבל ללימודים.
ואז השתנתה התמונה ועינב נרשמה למכללה האקדמית תל-חי למכינה מיוחדת לבעלי לקויות למידה ובאמצעות סיוע וליווי צמוד של מרכז "חממ"ה" לתמיכה בסטודנטים לקויי למידה, הצליחה לעמוד בכל הדרישות הגבוהות של החוג לעבודה סוציאלית.
"קיבלתי תמיכה, ליווי הוליסטי והתאמות אשר סייעו לי להתמודד עם הלימודים: נבחנתי רק בעל-פה כי אני לא מצליחה לכתוב בצורה ברורה וללא שגיאות, אפשרו לי להמיר עבודות לרפרנטים (הרצאות בכיתה) ועבודות שהייתי צריכה להגיש בכתב - הכתבתי עבודה שלמה לסטודנטים שליוו אותי והם כתבו את מה שאמרתי להם.
סיימתי את התואר הראשון בהצלחה והמשכתי לתואר שני בעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה, כשגם שם המשכתי ללמוד ולעשות את עבודת התזה בשיטות אותן למדתי בתל-חי ועם ההתאמות הנדרשות עבורי. סיימתי את התואר השני בהצטיינות והמשכתי לדוקטורט אותו עשיתי בתחום של לקויות הלמידה במשפחה (אסטרטגיות התמודדות עם לקויות למידה בהסתכלות בין דורית). גם את עבודת התזה וגם את הדוקטורנט עשיתי בעל-פה – אני דיברתי ומישהי ישבה וכתבה עבורי את העבודות הארוכות".
כיום, מעבירה עינב את הידע והיכולות האלה הלאה.
היא עוסקת בקידום ילדים ונערים בעלי הפרעות קשב ולקויות למידה.
במסגרת זו היא מנהלת קליניקה, בה היא עובדת עם נוער, סטודנטים ומדריכה הורים.
היא יועצת למשרד החינוך, עורכת השתלמויות למורים, יועצים חינוכיים ומנהלי בתי ספר, בהתבוננות מוקירה על לקויות הלמידה ונותנת כלים יישומיים ללמידה.
"יש לי המון אמפטיה והבנה לילדים ונערים המתמודדים עם הפרעות קשב וריכוז ולקויות למידה. הילדים האלה צריכים להמשיך ולבנות חוסן אישי תוך התמודדות עם אמירות מאוד קשות . אנשי החינוך חייבים להבין שהם צריכים לעשות הכל כדי לא למחוץ את הגרעין של האישיות, של הביטחון העצמי, של המסוגלות. זה הרס נוראי ולוקח שנים רבות לבנות אותו מחדש".
כל הכבוד עינב, את מעוררת השראה ואנחנו גאים להיות החממה שטיפחה את היכולות שלך.